נועם ירושלמי על הוריות א:א:ז

עוד שם הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם (ופי' הפ"מ וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד דפריך וכי יש זדון לשגגה ולמה לי למיתני שוגג פשיטא דעשה שוגג דהא הוראה בשגגה היא וכי שייך מזיד הכא ליחיד אצל הוריית ב"ד כלומר האי שוגג הא קמל"ן דדוקא לשגגת יחיד אצל הוראת ב"ד אבל אם היא שגגת עצמו כגון שהורו ב"ד שחלב מותר והוא אכל בשגגה שלו שנתחלף לו חלב בשומן כו' דשוגג על פיהם בעינן) והנה פירושו דחוק מאוד גם פי' על הא דאמר אח"כ ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם דקאי על הסיפא על הא דתנן הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו הוא דחוק דהא אמרינן לקמן בירושלמי (ה"ב) אימי בשם ר"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן וכמו שאבאר לקמן דצ"ל קודם המשנה הא דאמר ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם:

[ע"כ נראה לי דהקשה הירושלמי על הא דתנן במתניתין והלך היחיד ועשה שוגג על פיהן דלמאי תני שוגג וכמו דמקשה בש"ם דילן בהוריות (ד' ב') וניתני ועשה על פיהם שוגג למה לי וכן מקשה הירושלמי נמי וכי יש זדון לשגגה (צ"ל) לשגגה אצל הוראת ב"ד וא"כ אמאי תני שוגג:

וע"ז אומר אמר ר' אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן וע"ז פריך מה אנן קיימין אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי ואם בשיודע אותי דבר כו' שמעון בן עזאי הוא אצל אותו דבר ואם כן אמאי פטור אלא כי אנן קיימין ביודע כל התורה כולה וביודע אותו דבר אלא שהוא כטועה לומר התורה אמרה אחריהם וע"ז פריך אם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם (פי' שצריך לשמוע דברי חכמים אין זה שמעון בן עזאי כו') וא"כ לר"ל הא דתנן הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן היינו אף שהוא שמעון בן עזאי רק שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים ע"כ הוי שוגג ופטור (רק שהירושלמי מקשה על זה דא"כ אין זה שמעון בן עזאי וא"כ הוי כמו כל יחיד שתלה בהוראת ב"ד) ולר' שמעון בן לקיש הא דתנן בסיפא וידע א' מהן שטעה ע"ז מפרש לקמן ר' אימי בשם ר"ל וצ"ל קודם המשנה וקאי אסיפא וידע א' מהן שטעה וכמו דמפרש שם דמיירי כשזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורי' שלא סילקן והכא מיירי בשמעון בן עזאי שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים (והא דר"ל הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') דמפרש לסיפא דמתניתין וידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה כאן דקא טעה במצוה לשמוע דברי חכמים ולר"ל בסיפא דמתניתין מיירי דהיינו כגון שזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו והנה הש"ס הקשה על דברי ר"ל דמפרש למתניתין שעשה שוגג על פיהם כגון שמעון בן עזאי כו' וא"כ תלה בב"ד ולמאי קתני שוגג:

וע"ז אומר מאי כדון (פי' דאיך יתפרשו הא דתנן ועשה שוגג על פיהם) וע"ז אומר ר' יוסי בשם ר' הילא לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב וכא אפי' מזיד פטור מפני שתלה בב"ד:

והנה הפ"מ נדחק בזה בפירושו ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל לפי שבכל מקים שוגג חייב ומזיד פטור וכא אפי' שוגג נמי פטור מפני שתלה בב"ד (פי' דהא דתנן ועשה שוגג על פיהם היינו דאפי' נתחלף לו שומן בחלב ואכלו נמי פטור והוא כמו דאיתא בהוריות (ד' ב') אמר רבא שוגג לאתויי הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו כו' והוא כמו שמביא הירושלמי אח"כ הברייתא מתניתא אמרה פליגא על שמואל או הודע אליו חטאתו אשר חטא יצא כו' והוא מפני שאינו שב מידיעתו וה"נ אינו שב מידיעתו וכמו שמקשה בש"ס דילן על ר' יוחנן שאומר דנתחלף חלב בשומן ואכלו שהוא חייב מהא דתני' השב מידיעתו ומשני ר' יוחנן כיון דמתידע לבי דינא כו' שב מידיעתו קרינא בי']: