נועם ירושלמי על גיטין ט:א:ה

עוד שם מילתי' אמרה שאין גירושין מתירין מה שאסר הראשון והנה המפרשים נדחקו בזה ומה שפי' הפ"מ הוא דחוק מאוד והק"ע גריס מילתי' אמרה שאין מיתה מתרת מה שאסר הראשון והוא דחוק מאוד וגם מה דאמרינן אח"כ אמר ר' שמי מצינו אשה בתחילה אין חייבין עלי' משום ערוה ובסוף חייבין עלי' משום ערוה הוא ג"כ דוחק:

ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) מילתי' אמרה שגירושין מתירין מה שאסר הראשון (או שצ"ל שמיתה מתרת מה שאסר הראשון) והוא דקאי על בעי' דר' ירמי' דבעי הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחר ומת האיך זה מתיר מה שאסר הראשון והנה מהא דהשיב ר' טרפון הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחיה ומת בלא בנים האיך זו מתייבמת לא נמצא מתנה על מה שכתב בתורה כבר ביארתי בס' שה"נ (דרוש י') דמזה אין ראי' דלענין יבום סובר ר"א נישואין הראשונים מפילין וע"כ אמר מילתי' אמרה שמיתתו גירושין ולא נישואין דאם הי' הנישואין מתירין משום דנתקה האישות הראשון כמו לשיטת הש"ס דילן וכמו דכתבו התוס' בגיטין (ד' פ"ג) א"כ איך הי' משיב ר"ט הרי שאמר כו' הא באמת מותרת להתייבם ופ"ז אמרה שמיתתו גירושין הא נישואין לא וא"כ אין ראי' ממה שהשיב ר"ט דלענין יבום אסורה מחמת דנישואין הראשונים מפילין כמו שסובר ר"א וכמו שביארתי שם בס' שפת הנחל:

וא"כ לא נפשטה עדיין הבעי' דר' ירמי' אם זה מתיר מה שאסר הראשון אך מתשובות ר' עקיבא שהשיב מתחילה על הרי שהי' גרושה ואלמנה כו' וכמו שביארתי שההוכחה הי' אם נישאת לאחר ומת וא"כ היא אלמנה לאותו פלוני וא"כ היא מותר' לו אם הוא כהן ואעפ"כ אסורה עליו מצד שהיא גרושה לכל אדם. וע"ז הקשו אפי' אצלו נגעו בו גירושין וע"כ הביא ראי' אח"כ ממיתת המגרש שמת אחר שגירש אך מהתשובה שהשיב מתחילה מוכח דלר"א אם ניסת לאחר ומת מותרת לאותו פלוני ורק אם הוא כהן אסורה עליו מצד שהיא גרושה לכל אדם:

וע"ז אומר מילתי' אמרה שגירושין מתירין מה שאסר הראשון (כצ"ל) וא"כ ניחא מה שהשיב ר"ע מתחילה אלא שהי' קשה דהא אפי' אצלו נגעו בו הגירושין אבל זה מוכח בודאי דלר"א אם ניסת לאחר מותרת לאותו פלוני דאל"ה א"כ אסורה לאותו פלוני אפי' לא הי' כהן ע"ז אמר מילתי' אמרה שגירושין מתירין מה שאסר הראשון וא"כ נפשטה הבעי' דר' ירמי' דמותרת לאותו פלוני לר"א:

[וע"ז אומר אמר ר' שמי מצינו אשה בתחילה אין חייבין עליה משום ערוה ובסוף חייבין עליה משום ערוה והנה הפ"מ פירש דקאי על תשובתו של ר"ע שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונישאת אח"כ לאותו פלוני א"כ הרי הגט בטל ובני' ממזירין. וע"ז אומר מצינו אשה בתחילה אין חייבין עליה משום ערוה וכמו דפריך בש"ס דילן בגיטין (דף פג) אי הכי בכולהו תנאי דעלמא לא תנסיב דילמא לא קיימא ליה לתנאו ונמצא גט בטל ובני' ממזירין וא"ל ר' מנא למה זה דומה לא' שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחילה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע וכי היכי דהתם הותר לכתחילה א"כ ה"נ אם עבר על התנאי הוי ערוה למפרע והק"ע הקשה דהא בכל תנאי אם עבר הוי ערוה למפרע ותירץ דהירושלמי סובר דאפילו בתנאי שהוא בשב ואל תעשה אסורה לעולם עד שיתקיים התנאי והוא דחוק:

ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמר מילתי' אמרה שגירושין מתירין מה שאסר הראשון ופ"ז אומר אמר ר' שמי מצינו אשה בתחילה אין חייבין עליה משום ערוה ובסוף חייבין עליה משום ערוה והוא (ט"ס וצ"ל) בתחילה חייבין עליה משום ערוה ובסוף אין חייבין עליה משום ערוה (פי' שהקשה דאיך איפשר שאם אמר לה חוץ מפלוני ואח"כ נישאת לאחר שתהא מותרת לפלוני והיכן מצינו שיהיה איסור אשת איש נפקע ע"י אחר (וכמו דאמרינן בגיטין (ד' פ"ג) השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה איסר וזה מתיר ופירש"י נישואי בעלה הראשון אסרה ע"ז ונישואי השני יתירוה איך יהיה בזה היתר למה שאמר חוץ מפלוני). וע"ז אומר מצינו אשה בתחילה חייבין עליה משום ערוה ובסוף אין חייבין עליה משום ערוה ואיך יהיה נפקע האישות (וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דקידושין ה' א) הרי את מקודשת לי שלשים יום ה"ז מקודשת מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט וא"כ איך יהיה נפקע האישות ע"י אישות דאחרים שהאישות של השני תתיר אפי' למי שאסרה הראשון) וע"ז אומר א"ל ר' מנא למה זה דומה לא' שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחילה הוא אסור לבעל עבר ובעל הותר הגט למפרע אלמא דיוכל להיות היתר האישות ע"י שתבעלי אעפ"י שבתחילה הוא אסור משום ערוה והוא משום דסוף ביאה קונה ועיין במה שביארתי ע"ז (בפ"ו דיבמות) ואעפ"כ עבר ובעל הותר הגט למפרע. והכא נמי כיון שנישאת לאחר א"כ ניתקה האישות הראשון לשני וע"כ אם מת מתירתו המיתה של השני]: