נועם ירושלמי על גיטין ח:א:ד

עוד שם ר' ירמי' בעי זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו ר' אחא בשם ר' חנינא צריכה לרבנן אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייא רובה דמר ר' שמואל כו' בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן ותני ר' חייא ופליג אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהן כו' ועיין בפ"מ שהקשה דהא התם במשיכה פליגי והכא גבי גט דבעי זרקו לה כו' לאו משום משיכה הוא וצ"ל דר' אבין דקאמר מחלוקת כו' לא דבעי למימר דתלי בפלוגתיי' אלא מתוך מחלקותם פשטינן לה דקתני ברשות זה שהיו מופקדים אצלו כו' אלמא היכא דלא מהני משיכה מהני שכירות מקום וה"נ גבי גט דשכירות מקום מהני בזרקו לה במקום שאין החצר קונה כו' ודבריו דחוקים מאוד ועיין בס' נחלת יהושע (ס' כ"ג) דהא דבעי בפ"ב (ה"ג) מסר לה במוסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח והכא אמר הכין או שני' היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה וא"כ מיבעי' ליה אם הגט נקנה ע"י קנינים כגון מסירה שהפרה נקנית בזה וביארתי שם שזהו דווקא במסירה אבל לא במשיכה דמסירה הוא דווקא מכח המקנה ולכן במציאה ובנכסי הגר אינו קונה כמו דאמרינן בפ"ק דב"מ מסירה מחבירו קני במציאה ובנכסי הגר לא קני דמאן מסר לן דלקני אבל במשיכה קני אפי' במציאה כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ע"ו) וע"כ במשיכה כיון שזהו מחמת הקונה ודאי דלא מהני דגט הוא דווקא מצד הבעל דהא לא בעינן רצונה וכה"ג אמרינן בפ"ק בקידושין (ד' ז') ושלחה ולא שתשלח אה עצמה. ועיין שם שהארכתי בזה):

ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי דר' ירמיה בעי זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו ר' אחא בשם כו' אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייא רובה דמר ר' שמואל כו' בשם רב אין משיכ' קונה בחצר שאינה של שניהן ותני ר' חייא ופליג כו' וא"כ פליגי אם משיכה בחצר שאינה של שניהן הוי כמו משיכה לרשותי' דמשיכה בעינן שימשוך לרשותיה (וכמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"ג) דלר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה ליגמר שיקנה בכסף בהדיוט כמו בהקדש ומשיכה נמי תקני בהקדש כמו בהדיוט ותירצו התוס' דמשיכה לא שייך בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא) וע"כ אומר דאם זרקו לה בחצר שאינה של שניהן אם קונה לה הד' אמות בקרוב לה תלוי בפלוגתא אם משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן דלמ"ד משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן וע"כ כיון דתיקנו משיכה בחצר שאינה של שניהן או ברה"ר ע"כ תיקנו נמי לד' אמות אבל אי אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן או ברה"ר והוא מפני שאין משיכה אלא דוקא אם משך לרשותו והכי נמי לענין ד' אמות. ועיין תוס' גיטין (ד' ע"ח) בד"ה ר' יוחנן כו' ועוד קשה דרב אשי אית ליה התם דברה"ר לא תיקנו ד' אמות והכא תנן הית' עומדת ברה"ר קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול לשומרו והכא ביכולה לשומרו כו':