נועם ירושלמי על גיטין ז:ו:ב

שם (ה"ו) מתניתין ה"ז גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומ' שמונה עשר חודש מת הבן או שמת האב ה"ז גט ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי איפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט ר' שמעון ב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט ובגמ' אמר ר' חייא בר' בא בחייו והוא שתשמשנו כל צרכו והוא שתניקו כל צרכו לאחר מיתה אפי' לא הניקתו כל צרכו אפי' לא שימשתו כל צרכו אלא אפי' שימשתו שעה אח' כו' רשב"ל אמר בחייו אפי' לא שימשתו כל צרכו אפי לא הניקתו כל צרכו אלא אפי' שימשתו שעה, אחת אפי' הניקתו שעה אחת לאחר מיתה אפי' לא שימשתו ולא הניקתו כלום מתניתא פליגא על ריש לקיש כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש אמר ר' אבין בשכר מניקה שנו:

[והנה הפ"מ פירש על הא דאמר אמר ר' אבין בשכר מניקה שנו כלומר לא דמתניתין מיירי שהתנה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע"מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורי קא מכוין דהוי כאלו התנה עמה ע"מ שתתן מאתים זוז ובדווקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן כו':

והנה כל דבריו דחוקים דמאי נ"מ בין אם אמר ע"מ שתניקי את בני דאמרינן דכונתו להרוחה וע"כ אפי' הניקתו שעה אחת ובין אם אומר שתשלם שכר הנקה דאז כונתו לצעורי]:

ע"כ נראה לי לבאר במה שהבאתי בספרי (נ"י סי"ו) מה שכתב הנתיבות בחוה"מ (ס' ס) שהביא מה שכתב הב"י באה"ע (ס' קי"ד) מה שכתב הרשב"א בתשובה שכל המקבל עליו לזון כו' כל זמן שצריך מזונות משמע וכמו שאסר על עצמו סתם שלא יאכל מן המינים שאסור בהם לעולם וכמו דאיתא (פ"ד דנדרים ד' כ"ח) כיון דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי איתסרא כל פירי דעלמא עילויה ופרקינן דאמר היום כו' אלמא כל סתם כלעולם דמי והרא"ש בתשובה (כלל ששי סי' צ"ד) כתב שהמקבל לזון את חבירו בסתם או ליתן ק' זהובים לשנה בשנה אחת נפטר כו' ועיין שם שהשגתי על הנתיבות וכתבתי שם דזה הכלל דאם אמר יאסר כל פירות שבעולם עלי איתסרו עליה לעולם היינו בשב ואל תעשה דודאי כונתו לעולם אבל האומר ידור פלוני בביתי דהיינו בקום ועשה כיון שקיים שעה אחת הרי נתקיים וכתבתי שם שהטעם הוא דבשלילת המעשה ודאי כוונתו לעולם דכיון שהוא בשלילת המעשה א"כ אין לומר שהמעשה הוא הזמן ע"כ ודאי כונתו לעולם אבל בדבר שהוא בקום ועשה א"כ איפשר שיהי' השיעור כפי שיוכל אותה מעשה להתקיים ע"כ די בשעה אחת עיין שם שהארכתי בזה:

וע"ז אומ' רשב"ל אמר בחייו אפי' לא שימשתו כל צרכו כו' אלא אפי' שימשתו שעה אחת אפי' הניקתו שעה אחת (פי' כיון דאמר ע"מ שתשמשי את אבא א"כ תלה תנאי במעשה דשימוש או דהנקה ע"כ די אפי' בשעה אחת (וכמו שביארתי דבקום ועשה די בשעה אחת כפי שיעור אותו המעשה) ואחר מיתה אפי' לא שימשתו ולא הניקתו כלום (דכיון דאמר ע"מ שתניקי את בני וא"כ הי' כונתו אם יצטרך להנקה) (ולא משום דאונסא כמאן דעביד דהא בזה פליגי ת"ק ורשב"ג בסיפא והוא דהתם אמר ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וע"כ כיון דאמר שתי שנים ע"כ אם מת תלוי בזה אם אונסא כמאן דעביד אבל הכא כיון שאמר ע"מ שתניקי את בני א"כ לא הי' כוונתו אם ימות ואין למי להניק) (ועוד איפשר דר"ל אזיל לטעמי' שסובר דאונסא כמאן דעביד וסובר דהלכה כרשב"ג):

וע"ז אומר מתניתא פליגא על ר"ל כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש (פי' וא"כ מוכח דדוקא שנים עשר חודש) וע"ז משני בשכר מניקה שנו (פי' וע"כ כיון דלא תלה במעשה דהנקה אלא בשכר א"כ ודאי כוונתו לשכר הנקה של ב' שנים דאל"כ איזה זמן תתן אבל אם תלה במעשה דהנקה גופא ע"כ השיעור הוא אם הניקה אותו שעה אחת או שימשתו שעה אחת [והא דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' ע"ב) בעא מיני' ר' אסי מר' יוחנן הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו כו' א"ל אינה מגורשת איתיבי' האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה כו' יכול להתיר נדרו שלא כו' ר"מ אומר עד שיתן וחכ"א אף זה יכול להתיר שלא כו' ואומר הריני כאילו התקבלתי הכי השתא התם לצעורי קא מכוין הכא להרוחה קא מכוין לית ליה להירושלמי והכי משמע בהירושלמי (פ"ח דנדרים ה"ז) ר' יסא בעא קומי ר' יוחנן מתניתא דרשב"ג דרשב"ג אומר כל עכבה שאינה הימנ' ה"ז גט א"ל שני' הכא מפני פתיחת נדר אמר ר' יוסי ולא נדרים שאינו צריך היתר חכם אנן קיימין (פי' דהא תנן שיכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם אמר ר' יונה לא בלבד התולה נדרו בדבר אנן קיימין כו' יכול הוא מימר ליה לא בעית אלא למבדקינך כיון דחמיתך מצטער הרי אני כאלו נתקבלתי וא"כ משמע משום דלא הי' כוונתו מתחלה רק למבדקיני' אבל בכל התנאים אינו יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי]: