נועם ירושלמי על גיטין ז:ה:ב

(ה"ה) מתני' ה"ז גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן כו' ובגמ' תני לא הספיקה ליתן עד שמת רשב"ג אומר תנתן לאביו לאחיו והיא פטורה מן החליצה ומן היבום אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמה רשב"ג אומר אביו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה וליבום:

[הנה בספרי נחלת יהושע (סי' ג') הבאתי שם מה שכתב הרמ"א, (ס' רמ"א סעי' ז') בשם הרשב"א כאומר לחבירו שדה זו נתונה לך על מנת שתתן לי מאתים זוז בניו נותנים לו והמתנה קיימת אע"ג דהאומר על מנת שתתן לי לי ולא ליורשי קאמר וא"כ משמע דהא דאמרינן בגיטין (דף עד) ה"ז גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחד מן הקרובים ואמרינן התם דפליגי מר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר לי ואפי' ליורשי היינו דווקא מחמת דאמר ע"מ שתתני לי אבל בלאו"ה אפי' יורשים במשמע והקשיתי ע"ז מהירושלמי דהכא דקאמר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז לא הספיק ליתן עד שמת רשב"ג אומר אביו או אמו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה וליבום אלמא דלת"ק דקאמר לי ולא ליורשי הוא הדין אם אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמח אעפ"כ אמרינן דדווקא הוא בעצמו ולא יורשיו והרשב"א עצמו הביא הירושלמי הזה בגיטין וא"כ לרבנן דאמרי לי ולא ליורשי הוא הדין במת הנותן לא מתקיים בנתינת היורשין רק דבירושלמי לא הביא פלוגתא בזה רק רשב"ג לחוד) וכן הקשה בש' המקנה על הש"ע באה"ע (ס' ל"ח סעי' לו) דאם אמר לה התקדשי לי בפרוטה זו ע"מ שאתן לך מנה כו' דאם מת קודם שקיים התנאי אפי' חליצה לא בעי מהא שפסק הש"ע (סי' רמ"א סעי' ז) שכתב הרמ"א שהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז בניו נותנים לו עיי"ש שנדחק בזה מאוד (ותמיהני שלא הביא הירושלמי דהכא דזה תלוי בפלוגתא דרשב"ג ורבנן]:

והנה כתבתי שם שנראה לי דהאומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת המקבל מתנה דודאי בניו נותנים והמתנה קיימת כמו שכתב הרשב"א דכיון דכונתו להרוחה מאי איכפת ליה למוכר אם מת הלוקח ובניו נותנים לו ולא פליגי הרשב"א וההג"מ אלא דווקא בנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת הניתן דלהג"מ המתנה קיימת כיון דלהרוחה איכוין ומת ואין העכבה ממנו וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' עה) דאם להרוחה קא מכוין כיון שמת ולא איצטריך סובר רשב"ג דכל עכבה שאינה הימנו ה"ז גט והרשב"א איפשר שסובר כיון דבירושלמי אמרינן לקמן (ה"ו) אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל אמר אונסא כמאן דעביד כו' ואמרינן התם ר' יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ור"ל ורנב"י סברין כרשב"ג וא"כ כיון דר' יוחנן לא סבר כרשב"ג הלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל שסובר דאונסא כמאן דלא עביד וא"כ בנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתן לי מאתים זוז אפי' תימא דאיכוין להרוחה מ"מ הא מת ולא היה לו הרוחה וכ"ת כיון דמכוין משום הרוחה ומת הא הין העכבה ממנו והוי מתנה זה אינו דזהו לרשב"ל דס"ל אונסא כמאן דעביד אבל לר' יוחנן דקייל"ן כותיה דאונסא כמאן דלא עביד א"כ הא מת ולא היה לו הרוחה:

אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת המקבל בודאי דבניו נותנים והמתנה קיימת דכיון דמכוין משום הרוחה דידיה א"כ מאי איכפת ליה אם בניו של המקבל נותנים לו כיון דנתמלא הרוחה דידיה והא דמדמה הירושלמי דקאמר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן עד שמת כו' הא כבר ביארתי דזהו דווקא אם מת המקבל ע"כ איפשר לומר דלא נתמלא הרוחה דידיה משא"כ במת הנותן מאי איכפת לי' להמקבל מי שיתן:

ע"כ ביארתי שם שזהו דווקא אם כונתו להרוחה ע"כ אם מת הנותן יוכלו היורשין ליתן והא דקאמר בירושלמי ושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ומת דהא הכא מת הנותן וביארתי שם עפ"י מה שכתב הר"ן בפ"ק דקידושין בשם הרמב"ן מכאן שמעינן אעפ"י שהתנאי הוא לטובת המקבל תנאה הוי ואע"ג דבעלמא גמרינן מתנאי ב"ג ובני ראובן והתם הוי תנאה לטובת הנותן אפ"ה תנאה דהכא דהוי להנאת המקבל כי הכא מהני ואין הלה יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי שהמוכר תלה ג"כ הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בכל שעה קודם שיתקיים התנאי ולפיכך האומר לחבירו שדי מכורה לך ע"מ שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה וכן כתב הרא"ש בב"ב (דף עז) וז"ל ולי נראה דאפי' אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז יכול לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן תתקיים התנאי בע"כ ותתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא לפטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידיה רמי' לאתנויי ולא על המוכר כו' ואין לומר כיון דלאו תנאי הוא א"כ המעשה קיים ואפי' לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חוזר מן התנאי גם המעשה בטל:

ומעתה ניחא דהירושלמי דמדמה לפלוגתא דת"ק ורשב"ג בלי ולא ליורשי דצריך לקיים כפי התנאי הוא משום דאם הכונה לצעורי' ע"כ תלוי דווקא בהמעשה ממש ואינה יכולה לומר הריני כאילו נתקבלתי בגיטין (דף עב) ע"כ אומר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז וע"כ כיון שהתנה התנאי שהוא לטובת האשה ואינה יכולה ג"כ לומר הריני כאילו נתקבלתי ותלוי דווקא בנתינת המאתים זוז ע"כ לת"ק אם מת אינה יכולה לקיים התנאי ולרשב"ג נותנת ליורשיו או לא' מקרוביו והיינו דווקא במתנה בדבר שהוא לטובת המקבל ע"כ תלוי דווקא בקיום התנאי בפועל אבל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי מאתים זוז בודאי דהיורשי' יכולים ליתן דכיון דכונתו להרוחה, א"כ מאי איכפת לי' אם היורשים נותנים לו כמו שכתב הרמ"א (בחוה"מ סי' רמ"א) עיין שם שהארכתי בזה]:

אך כעת נראה לי דעכ"ז קשה איך מדמה הירושלמי להא דאף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן ליך מאתים זוז אי אמרינן דהפלוגתא דת"ק ורשב"ג הוא בהא דאם לי וליורשי או לי ולא ליורשי א"כ איך אומר אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הא לא פליגי רק בלי ולא ליורשי ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דשיטת הירושלמי הוא לא דתלי בהא דלי ולא ליורשי אלא דהפלוגת' הוא דלת"ק אינו יכול להתקיים התנאי ע"י היורשים בין אם היורשים מקבלין או שהיורשים נותנים ולרשב"ג יכול להתקיים התנאי ע"י היורשים בין שהם נותנים בין שהם מקבלין. וע"כ איפשר לומר דלטעמייהו אזלי דלפי מאי דמפרש לקמן בירושל' (ה"ו) דהא דתנן הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים מת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט ורשב"ג אומר כזה גט ואח"כ מביא הירושלמי הפלוגתא דר"י ור"ל דר"י סבר אונסא כמאן דלא עביד ור"ל סובר אונסא כמאן דעביד ואמרינן שם ר' יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ר"ל ור"נ בר יעקב סברין כרשב"ג וא"כ לרשב"ג אי הוי אונס בקיום התנאי א"כ אונסא כמאן דעביד והמעשה קיימת וע"כ סובר רשב"ג לא הספיקה ליתן עד שמת רשב"ג אומר תנתן לאביו או לא' מן הקרובים והוא דודאי היה ניחא ליה שתתן אפי' ליורשיו דאי לאו הכי היה אונסא כמאן דעביד ותהיה מגורשת אעפ"י שלא נתנה לי' משא"כ לת"ק שסובר דאונסא כמאן דלא עביד ע"כ סובר דאינה יכולה ליתן ליורשיו שכוונתו היה דוקא שיתנו לו אבל בלאו"ה לא תהוי מגורשת דהא ת"ק סובר דאונסא כמאן דלא עביד וא"כ אם מת והתנאי אינו יכול להתקיים שיתנו לו יתבטל הגירושין וע"כ לא ניחא לי' שיתקיים התנאי ע"י יורשיו וע"ז אומר בירושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמת רשב"ג אומר אביו או אחיו נותנים לה והיא זקוקה לחליצה ויבום והוא ג"כ מטעם זה דאם לא יוכלו היורשים ליתן לה א"כ תהיה מקודשת דהא אונסא כמאן דעבד וא"כ כיון שאפי' לא יתנו היורשים תהיה ממ"נ מקודשת והוא רוצה בהתנאי אע"ג שהוא לטובתה אך התנאי הוא לטובתו שאם לא ירצה ליתן יבטל הקידושין ע"כ ודאי כונתו שיוכל להתקיים התנאי ע"י היורשים וע"כ אם לא ירצו היורשים ליתן יתבטל הקידושין והוא שאם יהא התנאי בדוקא שיתנו לו א"כ תהיה מקודשת דהא אונסא כמאן דעביד ואף שביארתי בספרי (שם) שאם התנאי הוא לצעורי לא הוי אונסא כמאן דעבד כיון שכונתו בהמעשה ממש דווקא. אך לקמן יתבאר שהירושלמי לאס"ל החילוק הזה בין לצעורי ובין להרוחה ואף בלצעורי נמי אמרינן דאונסא כמאן דעביד וע"כ אמר בירושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ולא הספיק ליתן עד שמת דבהא הי' איפשר לומר דבזה מודה דאמרינן אונסא כמאן דלא עביד וא"כ כיון דאונסא כמאן דלא עביד א"כ תתבטל הקידושין דדילמא היה כונתו דווקא שיתן הוא בעצמו אבל אם לא יתן בעצמו יתבטל הקידושין וכי תימא דהא אונסא כמאן דעביד וא"כ אפי' אם לא יתן תהיה מקודשת אך שהוא אפשר שזהו דווקא אם כונתו להרוחה אבל לא אם הכונה לצעורי דבזה לא הוי אונסא כמאן דעבד והכא הוי כמו לצעורי דהתנאי תלוי בהמעשה ממש ואינה יכולה לומר הריני כאלו נתקבלתי וכמו שביארתי דכיון שאומר הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך מאתים זוז זה לא הוי משום הרוחה. וע"ז אומר דאף בקידושין כן והוא משום דבקדושין נמי אונסא כמאן דעבד וא"כ אם לא יתקיים התנאי ע"י יורשים תהי' בין כך ובין כך מקודשת ע"כ ודאי ניחא ליה שיתקיים התנאי ע"י היורשין ואם לא ירצו היורשין ליתן ע"כ לא תהיה מקודשת ואף שהירושלמי סובר דבעינן ביטול התנאי בפועל א"כ אם לא ירצו היורשין ליתן נמי תהא זקוקה לחליצה דהא בעינן ביטול התנאי בפועל מ"מ לא תוכל להתייבם]: