נועם ירושלמי על גיטין ב:ד:ב

שם (ה"ד) מתניתין אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ור' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש כו' ובגמ' לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ר"ל אמר אם כתב תורפו בטופס פסול (פי' משום דיש להקשות על ר' יוחנן שאומר דכתב תורפו בטופס כשר ואמאי במחובר גזרינן כתיבה אטו חתימה ובכתיבה לשמה אמר ר' יוחנן דכתב תורפו בטופס כשר ואמאי לא גזר אטו שם האיש והאשה דשם האיש והאשה פסיל לר' יוחנן נמי כמו דאמרינן לקמן (רפ"ג ה"ב) ר' ירמי' שאל לר' זעירא הגע עצמך שזיווג א"ל ר' זעירא רבי דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' וא"כ לא הוי לשמה ואפי' סתמא לשמה נמי לא הוי ואמאי לא גזר אטו שם האיש והאשה). אך הוא כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף ד') בד"ה וחתמו כו' וא"ת ומאי שנא דבעי לר"מ לכתחילה כתיבה בתלוש למאן דמוקי מתניתין דמחובר כר' מאיר ושלא לשמה שרי אפי' לכתחילה ואומר ר"ת דגבי לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדי' שאם כתב לשמה שיחתמו גם הם שלא לשמה דכיון שהעדים יודעים דצריך לשמה לא אתי למטעי אבל במחובר אי כתב לה במחובר זימנין דמישתלי ואין נזכרין כו' ויחתמו ובזה יתבאר הירו' (שם) וקשי' על דר' יוחנן אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשירו אין כתב כולו לשמה ושם האיש ושה האשה שלא לשמה שמא אינו פסול דכותה כת' כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר פי' דמקשה לר' יוחנן דאמר כתב תורפו בטופס כשר (וכמו שביארתי דתורפו דהיינו הרי את מותרת לכל אדם דכשר ג"כ משום דסתמא לת"ק (לר' יוחנן) אבל מ"מ אמאי כשר דהא במחובר פסול אפי' התורף דגזיר' שמא יחתמו במחובר ואמאי הכא לא גזיר ת"ק תורף אטו שם האיש והאשה דבזה ודאי דצריך לשמה ממש דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג וא"כ אמאי לא גזר ת"ק טופס אטו תורף וע"ז אמר ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה שמא אינו פסול (פי' דאפי' אי הוה גזיר ת"ק דלכתוב תורף לשמה אטו שם האיש והאשה אעפ"כ אפשר דכותבין תחילה לשמה ושם האיש והאשה יכתבו אח"כ שלא לשמה וא"כ אין תועלת בזה שיהי' הדין דטופס יהא צריך לשמה דאעפ"כ אילו יכתוב שם האיש ושם האשה שלא לשמה וע"כ כיון שאין תועלת בזה ע"כ מפסולו אתהלמד הכשירו דע"כ כתב אפי' לטופס שלא לשמה נמי כשר רק שם האיש והאשה צריך שיהא לשמה אבל במחובר תנן אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף דהתם אם יכתוב לטופס בתלוש יהי' תועלת מזה דא"כ כיון שלא יכתבו רק בתלוש א"כ יהי' התורף והחתימה בודאי בתלוש ואפי' אם נטעו אח"כ מיבעי' לי' לקמן אי הוה מחובר עוד ולמאי יטענו אח"כ וע"כ כיון שיש תועלת ע"כ גזרו אפי' בטופס ג"כ או בתורף אטו חתימת העדים (כמו דפליגי בש"ס דילן בגיטין ד' כ"א) אבל בלשמה אין תועלת דאילו כתבו כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה פסול וע"כ כיון שאין תועלת בזה ע"כ מפסולו את למד הכשירו דאפילו כתבו לתורפו בטופס ג"כ כשר ולא דמי למחובר וע"ז אומר בירושלמי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ר"ל אמר אם כתב תורפו בטופס פסול ולא מפרש הטעם דלא דמי והוא כמו שיתבאר לקמן מפסולו את למד הכשירו (וגם הא דאמר ר"ל דאם כתב תורפו בטופס פסול הוא לא מחמת הגזירה אלא משום דסתמא פסול) ועוד דלפי מאי דמסיק שם דמשום תקנת הלבלר ניחא שפיר דהתם מפני תיקון העולם רק דלמ"ד משום קטטה ע"כ צריך לחלק בין שלא לשמה ובין מחובר ולקמן מסיק בירושלמי דהטעם משו' תקנת לבלר א"כ ניחא דבמחוב' לא שייך תקנת לבלר ולקמן יתבאר בזה:

שם שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמר בה ר' יהודה ר' אליעזר אמר ר' אבין בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו וחתמו ונתנו לה מה אמרין בה רבנן והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה. [ולי נראה שיש כאן חילוף השורות (וט"ס וכצ"ל) שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חברו ותלשו ונתנו לה מה אמרין בה רבנן (פי' דאם חיברו אחר שכתבו וחתמו וא"כ הוי תלוש ולבסוף חברו ולא הוי מחובר) (ואף דצריך לתלוש א"כ מחוסר קציצה ונתינה אפשר דהירו' סובר דלא כשיטת הש"ס דילן דמחובר פסול מחמת דילפי רבנן מספר וכמו דאמר שם (הלכה ג') מ"ט דרבנן מה ספר שהוא בתלוש אף כל שהוא בתלוש והא דתנן כתבו על קרן של פרה ונתן לה את הפרה. (פי' דאם לא אמר השאר לכתובתה ונתן לה הפרה אין זה פרעון לכתובתה) וכמו דאמרי' בירושלמי על הקרן של פרה מתניתא כשאמר לה הרי גיטך אבל אם אמר הרי גיטך והשאר לכתובתך נתקבלה גיטה וכתובתה כאחת וא"כ משמע דקאי אהא דקאמר ונותן לה את הפרה הא משום שהפרה נקנית לה בהגט. ואפשר דאם אין נתנה לה הפרה הוי כמו שיור בגט (וע' בפני יהושע מה שהאריך בזה ועוד האריך במה דאיתא בגיטין (דף ה') מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא כו' אם האשה זוכה בגוף העבד ע"י מסירת הגט וע"כ אמר נותן לה את הפרה. וע"כ אמר בירושלמי על הא דתנן ונותן נה את הפרה הא אם לא קצץ צריך ליתן הפרה ופסול מחובר הוא משום דכתיב בספר:

וע"כ בעי לה אליבא דרבנן כתבו וחתמו בתלוש וחברו ותלשו ונתנו לה אי פסול או לא דזה פשיטא ליה דצריך ליתן לה בתלוש לרבנן דהא תנן תלשו וחתמו ונתנו לה כשר וא"כ צריך שיהא הנתינה בתלוש וגם אם שתלוש ולבסוף חברו נמי הוי מחובר דהא כיון דתנן תלשו וחתמו ונתנו לה כשר א"כ משמע שאף תלוש ולבסוף חברו דהא כיון שהיה החתימה בתלוש א"כ למאי תנן תלשו וחתמו ונתנו לה א"כ משמע דצריך שיהא הנתינה בתלוש שלא יהיה אף תלוש ולבסוף חברו וע"כ מיבעי' ליה אליבא דרבנן אם כתבו וחתמו בתלוש חברו ותלשו ונתנו לה (פי' אם חברו אחר החתימה ואח"כ תלשו ונתנו לה אם פסול מחמת שמחוסר קציצה ואף דהירו' יליף מהא דכתיב בספר מה ספר שהוא בתלוש פסול אף כל שהוא בתלוש פסול הוא משום דאם אינו פסול במחובר מחמת דכתיב ספר לא היה פסול משום מחוסר קציצה וכמו שהקשה הפני יהושע דכיון שאין הכרת לקציצה הקלוף א"כ מאי טעמא פסול משום מחוסר מעשה דבכל דוכתי דמייתי הש"ס כהאי גוונא בכל דוכתא איירי כשהוא צריך דוקא לאותו מעשה מקרי מחוסר מעשה חבל אם אין צריך לאותו מעשה לא מיקרי מחוסר מעשה וע"כ יליף הירו' מספר שצריך שיהא בתלוש וע"כ פסול אח"כ משום מחוסר קציצה

וע"כ בעי לה אליבא דרבנן אם כתבו וחתמו בתלוש וחברו ותלשו ונתנו לה שזהו בודאי דלרבנן צריך שיהיה הנתינה ג"כ בתלוש ואפי תלש ולבסוף חברו נמי לא דהא תנן עד שיהיה כתיבתו וחתימתו ונתינתו בתלוש וח"כ זה אי אפשר רק ע"י תלוש ולבסוף חברו אלא דמיבעי' ליה אם חברו אח"כ ותלשו ונתנו לה דכיון שהיה חתימתו בעת שהיה תלוש א"כ לא היה מחוסר קציצה. וע"כ אפי' חברו אח"כ ותלשו ונתנו לה כשר או דילמא כיון שחיברו אח"כ א"כ לאחר שחיברו היה מחוסר קציצה ע"כ פסול:

וע"ז אומר ר' אלעזר אמר ר' אבין בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ואתר כך נתנו לה מה אמר בה ר' יהודא (כצ"ל) (פי' דר' יהודה אמר עד שיהא כתיבתה וחתימתה בתלוש ולא אמר שיהא נתינתו בתלוש וע"כ מיבעי' ליה דזהו בודאי דחתימה פסול אפי' בתלוש ולבסוף חיברו דהא אמר עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וא"כ הוא בודאי ע"י תלוש ולבסוף חיברו וכן הוכיחו התו' בגיטין (ד' ד') בתוס' ד"ה עד כו' שהקשו דל"ל למינקט וחתימתו כיון שהיה כתיבה בתלוש אי איפשר לחתימתו שתהא במחובר וי"ל דמשכחת לה שכתבו על אילן תלוש ואח"כ נטעו והשריש וחתמו וא"כ פוסל ר' יהודה החתימה אף ע"י חלוש ולבסוף חיברו אבל כיון שר' יהודה לא אמר רק עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש א"כ יכול להיות הנתינה במחובר אך שתולש בכדי שיתן לה א"כ מהני כיון שתלש אח"כ כיון שמן הדין אין צריך שיהיה הנתינה בתלוש (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ג) שהבאתי על מה שהקשה האבני מילואים דלשיטת רש"י דהגט נקנה באגב א"כ אמאי אין כותבין על המחובר והטעם הוא משום דמחוסר קציצה הא האשה יכולה לקנות הגט כשהוא מחובר ע"י חזקה דאלים טפי מקנין אגב ולשיטת הירושלמי ניחא דפסול מחובר הוא מחמת דכתיב בספר מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש) דהא אומר עד שתהא כתיבתו וחתימתו משמע דנתינה אינו צריך או דלא פליג את"ק בנתינה אלא דהוסיף כתיבה נמי והא דקאמר חתימתו היינו שאפי' נטעו ולבסוף תלשו נמי פסול ולא פליג בנתינה את"ק (וע' מה שכתב בחידושי הרשב"א על זה עיין שם)