נועם ירושלמי על עירובין ו:ב:ה

שם (ה"ב) ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר ביטול רשות ביניהן ר"מ אומר יש לו ביטול רשות כו' ורבנן אמרין אין לו ביטול רשותי ר"מ אומר יש לו ביטול רשות כו' מודה הוא שזכו במבוי תחילה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר (פי' דהא ר"מ סובר דיש לו ביטול רשות) וכן איתא בש"ס דילן בעירובין (ד' ס"ט) והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר' מאיר אמר רב יוסף אימא אינו אוסר) וא"כ לדברי ר' יעקב בר אחא דסובר דר' יהודה דאין לו ביטול רשות כלל א"כ איך קאמר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם כיון דסובר ר' יהודה דאין לו ביטול רשות כלל א"כ הא דתנן במתניתין ר' יהודה אומר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם אלמא מהני ביטול כל כמה דלא חזר בי' ובחזקה הוא דפליג דקא סבר לא מהני. א"כ צריך לתרץ כמו דמתרץ בש"ם דילן (ד' ס"ט) והא אם עד שלא יוציא תנן אימא עד שלא יוציא היום אבל באמת אין לו ביטול רשות כלל

עוד שם ר' אחא בשם ר' חיננא כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות מה פליגין לחזור בו ר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו והוא (ט"ס וצ"ל) ואינו חוזר בו ורבנן אמרי מבטל רשותו ואינו חוזר בו (וצ"ל וחוזר בו) פי' ולפי"ז יהי' ניחא יותר הא דתנן ר' יהודה אומר מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם פי' דאם יוציא א"כ יחזור בו מהביטול ויאסר עליכם ופריך ר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו (צ"ל אינו חוזר בו) ואת אמר מהרו וכיון דאינו יכול לחזור בו) ומשני אע"ג דר"מ אומר מבטל רשותו וחוזר בו (צ"ל ואינו חוזר בו) מודה הוא שזכו במבוי תחילה ותני כן מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתא אינו אוסר:

ולכאורה קשה לר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר וכן לר' אחא דלמאי מגיה הברייתא דכיני מתניתא אינו אוסר כיון דלר"מ היינו דוקא בשהחזיקו בני מבוי במבוי אבל לא החזיקו יכול לחזור וא"כ אפשר לתרץ דהברייתא מיירי בלא החזיקו וכמו שאומר בש"ס דילן (ד' ס"ט) אמר רב יוסף אימא אינו אוסר אביי אמר לא קשי' כאן שהחזיקו בני מבוי במבוי כאן שלא החזיקו בני מבוי במבוי:

ונראה לי כמו שביארתי דעירובין) דהירושל' סובר דפליגי אי קנסינן שוגג אטו מזיד וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ס"ח) דהכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד ומ"ס לא קנסו שוגג אטו מזיד והירו' סובר שהוא בתורת קנס ולא כמו שכתבו התוספות בד"ה קניס שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא כו' אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד והירושלמי סובר דמשום קנס הוא עיי"ש. וא"כ איך אמרינן דר"מ סובר בין בשוגג בין במזיד אוסר הא איתא בירושלמי (רפ"ד) ר' נחמי' אומר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג (וחייא פי' דאתי) דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. וא"כ סובר ר"מ דלא קנסינן שוגג אטו מזיד והירושלמי לא מחלק בין דאורייתא לרבנן כמו שמחלק הש"ס בגיטין (ד' נ"ג) וכן איתא בירושלמי (ספ"ג דעירובין) ר' חייא בר אדא בשם רשב"ל קנס קנסו ר' אליעזר ר' שמי בעי דבר מדבריהם קונסין בשוגג כר' אליעזר וע"כ אומר כיני מתניתא אינו אוסר דהא ר"מ לא קנים שוגג אטו מזיד:.

ועוד איפשר לומר כמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ס"ח) בתוספות ד"ה למימרא כו' ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי שנתן אע"ג דאיירי בלא החזיקו ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו כו' וא"כ איפשר לומר דהירושלמי מביא המשנה דתנן לקמן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר. וא"כ כיון דקתני במתניתין מי שנתן רשותו משמע דהחזיקו בו א"כ איך קתני דבין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר דהא לר"מ אם החזיקו אינו יכול לחזור וליכא לתרוצי דמיירי קודם שהחזיקו דהא תנן מי שנתן רשותו והוציא ומי שנתן רשותו משמע דכבר החזיקו וכמו שכתבו התוס' וע"ז משני כיני אינו אוסר כיון דמיירי ודאי שכבר החזיקו בני מבוי במבוי דקתני מי שנתן ולקמן (ה"ד) יתבאר עוד בזה ודו"ק: