נועם ירושלמי על עירובין ד:א:ד

שם לא אמר אלא החזירוהו הא אם חזר הוא אסור אמר ר' אחא דר' נחמי' היא דתני פירות שיצאו לרה"ר וחזרו שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמי' אומר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג ותייא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל: והנה במ"א ביארתי שהירושלמי לא מחלק כמו דמחלק הש"ס דילן בגיטין (ד' נ"ג) דבדאורייתא לא קניס ובדרבנן קניס. דהכא משמע דבדרבנן נמי לא קניס ש גרסינן פירות שיצא חוץ לתחום כמו דגריס הק"ע וכמו דאיתא בש"ס דילן בשלמא במעשר איפשר לומר כמו דמשני התם גברא לתקוני נפשי' קא מכוון אנן ניקום ונקנסי'). וגם נראה לי דלשיטת הירושלמי הוא משום קנס ועיין בתוספות עירובין (ד' מ"ב) שכתבו דהא שלא במקומן אסור היינו משום גזירה שמא יוציא חוץ לד' אמות אבל שיטת הירושלמי משמע שהוא משום קנס מדמדמי להא דמבשל ומעשר בשבת ועיין בירושלמי (רפ"ו דעירובין ה"ב) דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתני' אינו אוסר וכן אמרינן (שם ה"ד) מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר ואיתא התם כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתין אינו אוסר פי' דאל"כ אלא כדתנינן בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר א"כ צריך לומר דהטעם משום דקנסינן שוגג אטו מזיד הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ואע"ג שכתבו התוספות בעירובין (ד' ס"ח) בד"ה קנסו שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסינן לדידי' מידי כו' אלא דגזרינן שוגג אטו מזיד ומהירושלמי משמע שהוא מטעם קנס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דעירובין ה"י) והתני כו' בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ (ולשיטת הירושל' צ"ל אינו אוסר) ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אין אוסר כו' אלא משום קנס מעתה הוא אסור וחבירו מותר מכיון שיכולין לערב ולא עירב קנסינן אותו אלמא דמטעם קנס הוא וא"כ מוכח דר"מ סובר דלא קניס שוגג אטו מזיד אפי' בדרבנן ודו"ק: