נועם ירושלמי על עירובין ג:ה:ב

(ה"ה) מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו כו' לא באו לא מיכן ולא מיכן הריני כבני עירי כו' מאן תנא אם באו ואם לא באו רמ"י היידן ר' מאיר חברייא אמרו ר' מאיר דקדושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדוגשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ר"מ אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודין שאם אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת (ברם כרבנן בין שירדו גשמים בין שלא ירדו גשמים מקודשת לא גרסינן וכן בקידושין פ"ג ליתא) ר' יוסי אמר ר' מאיר דעירובין דתנינן אם ספק ר"מ ור"י אומרים ה"ז חמר גמל ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק העירוב כשר אמר ר' יוסה לא אמר ר"מ אלא לחומרין אמר ר' מנא ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו כבני עירו שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו כן הוא בפ"ג דקידושין] והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל הראשון את תנייו:

והנה לכאורה לא דמי כלל דהא התם הטעם הוא דלא ידעינן אם נטמא או נשרף מבעוד יום וע"כ הוי חמר גמל דמספקא לן באיזה מקום הוא שביתתו ומה שייך זה להא דהכא אם לא התנה בתנאי כפול ומה איצטריך לטעמא דר' מנא דאמר ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בעירובו תיפוק לי' משום דהוה ספק:

ע"כ נראה לי לבאר כמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ט"ו) על מה שנסתפק המ"ל ברמב"ם ופ"ג מה' זכיה ומתנה) דלדעת הרמב"ם דבמעכשיו לא בעינן ת"כ לפי סברת הה"מ א"כ הוא הדין בתנאי דלעבר כגון אם אני כהן או אני עשיר אף שאמר בלשון אם דינו כמעכשיו דא"צ למשפטי התנאים כו' עיי"ש:

ולפי"ז קשה כיון דהמ"ל מדמה תנאי דלשעבר לתנאי דמעכשיו וא"כ כיון דהרמב"ם ס"ל דבתנאי דמעכשיו לא בעינן ת"כ א"כ הוא הדין בתנאי דלשעבר אך לפי מה שכתב הלח"מ דר"מ פליג אפילו בע"מ דהוי תנאי דמעכשיו ואפ"ה סובר ר"מ דבעי ת"כ ע"כ ס"ל דאפילו בתנאי דלשעבר נמי בעינן ת"כ ובזה יתיישב הירושלמי דאמרינן מאן תנא אם באו ואם לא באו ר"מ היא ואמרינן היידן ר' מאיר חברייא אמר ר"מ דקידושין דתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ואמאי לא הביאו מתני' דקידושין (דף ס"א) דתנן ר"מ אומר כל שאינו כתנאי בני גד וב"ר אינו תנאי כמו שהביא הש"ס דילן פ"ק דנדרים (ד' י"א) (ובירושלמי פ"ג דקדושין מביא הך עלה דמתניתין). אך לפי מה שביארתי איפשר לומר דע"כ הביא הירושלמי דקדושין דתניא האומר לאשה ע"מ שירדו גשמים כו' דמהמשנה אין ראי' דילמא זהו בתנאי דלהבא דבא לעקור המעשה אבל בתנאי דלשעבר דהתנאי חל מעכשיו אימא דאפי' ר"מ נמי מודה דלא בעינן ת"כ ע"כ מביא הא דר"מ דברייתא דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים דמיירי בע"מ ואפ"ה בעינן ת"כ וכמו שמדמה המ"ל:

אבל ר' יוסי חולק ע"ז וס"ל דהא דאמר ר' אלעזר מאן תנא אם באו ואם לא באו ר"מ היא הוא ר"מ דעירובין דתנינן תמן אם ספק ר"מ ור"י אומרים חמר גמל אמור ר' יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין (והפי' הוא דלא כמו שכתבו הק"ע והפ"מ בפשיטות דאע"ג דהוי ספק נותנים לו האלפים שמביתו לעירובו דהא אילו האלפים אמה יש לו ממ"נ כמו שפי' רש"י בעירובין (דף ל"ה) אלא דלר"מ אין נותנים לו אפי' האלפים אמה שמביתו לעירובו וכמו שביארתי לעיל הירושלמי פ"ג דעירובין ה' ד') מהו ליתן לו אלפים אמה מעירובו לביתו כו' ר"ש בר"י אין נותנים לו (וכבר ביארתי לעיל בארוכה) וע"כ אמר ר' יוסי לא אמר ר"מ אלא לחומרין מחמת חומרא שהחמיר ולא מחמת ספק וכמו שביארתי דאפילו האלפים שמעירובו לביתו אין נותני' לו. (וכמו שפי' רש"י דאפי' נאכל עירובו מבעוד יום אע"פ שבוודאי לא עירב והטעם משום שסילק עצמו מבני עירו וע"כ אפי' לא עירב בודאי נמי הפסיד) וע"ז אמר רב מנא ויאות בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו כבני עירו שנותן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו (כן הוא בירושלמי פ"ג דקדושין) פי' שכבני עירו נמי לא שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו ולא מחמת ספק. וע"כ בעי הכא ת"כ שיאמר אם לא באו הריני כבני עירי אע"פ שבעירובו ודאי לא זכה אפי' אם לא התנה בת"כ כיון שאמר אם בא חכם מן המזרח והחכם לא בא כיון שהתנאי הוא לשעבר א"כ לא הותחל המעשה כלל וע"כ לא בעי ת"כ:

והא דבעי שיאמ' אם לאו הרי הוא כבני עירו הוא ר"מ ועירובין דאליבא דר"מ הוי חמר גמל לא מחמת ספק דהא אפילו אלפים אמה שמביתו לעירובו לית לי' וכמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ב) לא תימא טעמא דר"מ ספק עירב ספק לא עירב הוא דהוי חמר גמל אבל ודאי לא עירב לא הוי חמר גמל חלא אפי' ודאי לא עירב הוו חמר גמל דהא הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל ולא כמו חמר גמל דר' יהודא שהוא רק מחמת ספק וכמו שביארתי לעיל אבל לר"מ הוא מחמת שסילק עצמו מבני עירו ואפילו לא עירבו וע"כ בעי הכא שיאמר אם לאו הריני כבני עירי. דאע"ג דלגבי עירוב למזרח ודאי לא הוה עירוב אפי' בלא ת"כ כיון שהוא לשעבר אעפ"כ צריך להתנות דאל"ה סילק עצמו מבני עירו אע"ג שודאי לא עירב אליבא דר"מ וע"ז אמר ר"מ דעירובין הוא מהא דחמר גמל ולא ר' יהודה אך שעדיין צריך לבאר הא שאמר ר' מנא ויאות בעירובו אינו שלא זכה לו כו' והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו:

ע"כ נראה לי דאפשר לומר לפי מה שביארתי דר"מ ס"ל דבלשעבר לא בעינן ת"כ וכן בע"מ כיון שהוא כאומר מעכשיו ובמעכשיו לא בעינן ת"כ. וא"כ אמאי אמר ר"מ בין אם ירדו בין אם לא ירדו מקודשת הא בע"מ לא בעינן ת"כ וע"כ אמר דהא דאמר ר' מאיר בין אם ירדו בין אם לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו לא שהיא מקודשת בודאי ותפסי בה קידושין של שני (ואיפשר לומר דע"ז אמר לא אמר ר"מ אלא לחומרין וקאי על הא דאמר ר"מ דאפי' לא ירדו מקודשת הא בלשעבר לא בעינן ת"כ אלא דהחמיר ר"מ דאפי' לא ירדו גשמים מקודשת דכיון דבלהבא סובר ר"מ דבעינן ת"כ כמו דתנן במתניתין (פ"ג דקידושין) ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד כו' אינו תנאי ע"כ אפי' בלעבר נמי ס"ל לר"מ לחומרא דמקודשת וע"כ כיון שהוא מצד חומרא ע"כ אם לא ירדו גשמים תפסי קידושי שני ג"כ:

וע"כ א"ר מנא ויאות בעירובו אינו קונה שלא זכה בו עירובו כבני עירו שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו. (וע"כ אם לא הי' כופל תנאי אעפ"י שהוא בלשעבר אעפ"כ בעירובו לא זכה דהא מדאורייתא הוי תנאי מעליא דהא בלשעבר לא בעינן ת"כ ואעפ"כ לא הוי כבני עירו מחמת שסילק עצמו מבני עירו וכמו שביארתי לעיל דחמר וגמל דר"מ אינו כחמר וגמל דר' יהודה) והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו והוא (ט"ס וצ"ל) והכא לראשון מקודשת שלא כפל תנאו (פי' וע"כ מקודשת לחומרא אעפ"י שהיא בלעבר) ולשני אינה מקודשת הוא (ט"ס וצ"ל) מקודשת שלא כפל תנאו הוא (ט"ס וצ"ל שלא ירדו גשמים] (וא"כ נתבטל תנאו) דהא מדאורייתא לא בעינן ת"כ בלעבר). ובזה יתבאר הירושלמי (שאח"כ) אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן והכא לית ליה אמר ר' מתניה חומר הוא בעריות.

[והנה הרא"ש בב"ב (דף קל"ו) כתב ע"ז ואי אפשר לומר כן דבכמה דוכתי שמעינן לי' לר"מ דבעי ת"כ במילי דלאו עריות בסוף השוכר את הפועלים (דף צ"ד) ובנדרים (ד' י"ג) גבי לחולין לא אוכל לך ומפרש ר"ת דלאו משום חומרא דעריות דווקא ולאפוקי תנאי ממון. אלא חומר הוא בעריות מבשאר איסורין כגון שתויי יין ופרועי ראש דאמר בסוף שבועת העדות דאפי' ר"מ אית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ועל הירושלמי קשה דקולא היא בגיטין דבעי תנאי כפול דאי לא כפלי' לתנאו אפי' לא תתקיים הוי גט ובירושלמי הי' כתוב אית לי' בשניהם וע"כ האחד מהן הוא טעות והוגה באחרון לית ליה ונראה דגרסינן איפכא בכל אתר לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והכא אית לי' וקאמר חומר הוא בעריות דאי לא כפל נמי תנאי הקידושין והגירושין אינם בטלים לגמרי אלא חולץ מספק כו' עכ"ל הרא"ש שם:

אך אעפ"כ קשה דהא מצינו בכמה מקומות ובירושלמי דר"מ אית לי' מכלל לאו אתה שומע הן דאיתא בנדרים (ספ"ק ה"ד) לא קרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר ואיתא שם בירושלמי ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן לא קרבן מזה דלא אנא איכול מן דילך הא מה דאנא איכול מדידך לית הוא חולין אלא קרבן וא"כ מוכח בהדיא דלשיטת הירושלמי אית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ובש"ס דילן בנדרים (דף י"ג) איתא והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אמר ר' אבאנעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך אבל לשיטת הירושלמי ס"ל דבי דאית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן

[ וכן בירושלמי (פ"ד דשבועות ה"י) אל יככה ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב ורבי יהודה פוטר כו' ואיתא התם ר' יסא בשם ר' יוחנן ר"מ הוא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן אל יככה אם תבואו ותעידוני. הא אם לא תבואו ותעידוני יככה. ובש"ס דילן בשבועות (דף ל"ו) פריך והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן איפוך כו' אלא קשיא כי לית לי' בממונא אבל באיסורא אית לי' עיי"ש בתוס' ד"ה ה"ג אבל הירושלמי סובר דאית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וא"כ מסתמא ה"נ הגירסא בכל אתר אית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן]:

ע"כ נ"ל עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י (ס' ט"ו) שיש חילוק אם גמרינן דבעי ת"כ מתנאי בני גד ובני ראובן. ע"כ בעי דווקא בלהבא כתנאי ב"ג וב"ר אבל אי אמרי' דלא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן א"כ אין נפקא מינה בין לשעבר בין להבא כיון דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן וע"כ ניחא דהש"ס דילן לשיטתו והירו' אזיל לשיטתו דהנה כתבתי בספרי (שם) שעיקר ההוכחה לשיטת הש"ס דילן דר"מ לית ליה כלל מכלל לאו אתה שומע הן אפי' בלשעבר נמי הוא כדאמרינן בגיטין (ד' מ"ו) דר"י חייש לקלקולא והא איפכא שמעי' להו דתנן המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר כו' אלא רבנן חיישי לקילקולא. אמר שמואל איפוך והא מדקתני סיפא נישאת לאחר והי' לו בנים והיא תובעת כתובתה אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדיבורך מכלל דר' יהודה חייש לקילקולא הא נמי איפוך כו' אלא אמר רבא דר"י אדר"י לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן ל"ק מאן חכמים ר"מ היא דאמר בעינן ת"כ והכא בדלא כפליה לתנאו וא"כ כיון דמוציא משום שם רע ומשום אילונית הוא תנאי דלשעבר ואעפ"כ בעי ר"מ ת"כ וע"כ אפי' באין בו מעשה נמי בעי ת"כ. והטעם לא משום דגמר מתנאי ב"ג וב"ר דהא התם איכא מעשה דהא הארץ היתה בידם וכמו דאיתא בירושלמי אלא משום דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. והשתא ניחא הא דפריך בשבועות (דף ל"ו) ובנדרים (דף י"ג) והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן אע"ג דנדרים ושבועות לית בו מעשה אך כיון דר"מ בעי ת"כ גבי המוציא את אשתו משום שם רע ומשום אילונית דהוי תנאי דלשעבר דלא התחילה המעשה כלל כיון דהתנאי הוא לשעבר וא"כ לא הותחל הגירושין אם אינה אילונית או שאין עלי' ש"ר ואפ"ה בעי ת"כ אלמא דס"ל לר"מ דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן אפי' באין בו מעשה וע"כ פריך בנדרים ושבועות אליבא דר' מאיר והא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן:

[והשתא ניחא הא דאיתא פ"ק דנדרים (דף י"א) סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין ר"מ היא דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן דתנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי אלא ר' יהודה היא אימא סיפא והאי ר' יהודה היינו פלוגתא דר"מ ור"י דגבי גיטין משום דפלוגתא דר"מ ורחב"ג אין שייך לזאת. דהא התם לענין מה דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר דווקא ביש בו מעשה וע"כ סמך אפלוגתא דר"מ ור"י דפליגי בגיטין (דף מ"ו) דהא התם בתנאי דלשעבר וא"כ הוי כמו דלית בי' מעשה ואפ"ה בעי ר"מ ת"כ דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אף דבתנאי דלשעבר לא בעינן משפט התנאים והכא נמי לענין לא חולין אלא קרבן דבזה לית בי' מעשה כלל רק להבין שאם אמר לחולין הוי כמו שאמר לקרבן וע"כ לר"מ דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אם אמר לא חולין אינו במשמע שיהא קרבן אלא ר' יהודה היא דר"י אפשר דס"ל דאם יש בו מעשה בעי ת"כ רק בתנאי דלשעבר לא בעי ת"כ משום דאית לי' מכלל לאו אתה שומע הן ע"כ תלי הש"ס הענין בפלוגתא דר"מ ור"י בגיטין (דף מ"ו)(:

וכל זה הוא לשיט' הש"ס דילן אבל לשיטת הירו' דאמרי' בגיטין (פ' ד' ה"ט) ר' יהודה אומר לא יחזיר ואת אמר כן. אמר ר' יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר' מאיר ותני כן משום ר"מ אומר לה שתיקותיך יפה מדיבורך. והקושיא שמקשה הש"ס דילן לא הוי קשה ליה להירושלמי דאיפשר דס"ל דאע"ג דר"מ חייש לקילקולא בהמוציא משום שם רע ומשום נדר היינו משום שלא יאמר אילו הי' יודע שהדברים בדאים או שיכול להתיר לא הי' מגרשה היינו משום שלא הי' ש"ר מתחילה או שהנדר בטל מעיקרו לא הי' מגרשה אבל אילונית אין הרפואה רק מכאן ולהבא והשתא הוא דברית וזהו דוחק ע"כ נראה לי דהירושלמי אזיל לשיטתו דאמרי' בירושל' (פ"ד דגיטין ה"ט) תני מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום אילונית לא יחזיר שהרי המוציא את אשתו משום אילונית והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים ואמר אילו הייתי יודע שאשתי יולדת אילו הי' אדם נותן לי באשתי ק' מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל והולד ממזר ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה והיא אסור' לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה א"ר זעירה תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין אילונית וע"י שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן (פי' שזה תי' על הא דתנן המוציא את אשתו משו' אילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר והאי חכמים היינו ר"מ ואמאי סובר דיחזיר (וכה"ג מקשה הש"ס דילן בגיטין (דף מ"ו) למימרא דר"י חייש לקילקולא ורבנן לא חיישי לקילקולא והא איפכא שמעינן להו דתנן המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר כו') וע"ז משני הירושלמי שר"מ סובר דבאילונית אינו יכול לומר שאילו היה יודע שאשתו יולדת לא הי' מגרשה וע"ז אומר תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית וע"י שיש להם נחת רוח מקיימין אותן וע"כ באיילונית לא חייש ר"מ לקילקולא:

וא"כ לפי שיטת הירושלמי לא מתרץ כמו דמתרץ רבא בש"ס דילן (דף מ"ו) כמו דאמרינן שם אלא אמר רבא כו' דרבנן אדרבנן לא קשיא מאן חכמים ר"מ דאמר בעינן ת"כ והכא במאי עסקינן בדלא כפלי' לתנאו וא"כ מוכח מזה דפליגי ר"מ ור"י אפי' בתנאי דלעבר ור"מ ס"ל דלא בעינן ת"כ וא"כ מוכח דר"מ לית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אבל לשיטת הירושל' דלא מוקים הפלוגתא דר"מ ור"י בדלא כפליה לתנאו אלא הטעם דר"מ דבאיילונית לא חיישינן לקלקולא שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית וע"י שיש להם נחת רוח מקיימין אותן וע"כ סבירא ליה דרבי מאיר ורחב"ג לא פליגי בקידושין (דף סא) אלא בתנאי דלהבא דבא לעקור את המעשה אבל בתנאי דלעבר לא בעי ת"כ ואדרבה ס"ל לר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן ובזה מחולק שיטת הירושלמי עם הש"ס דילן:

וע"כ כיון דלשיטת הירושלמי הא דפליגי בגיטין (דף מ"ו) דרבי יהודה אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר אינו בדלא כפלי' לתנאי' כמו שמפרש רבא בש"ם דילן בגיטין (דף מ"ו) ע"כ סובר הירושלמי דר"מ סובר דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן בהא שאינו בא לעקור את המעשה כגון בתנאי דלשעבר וכמו דאיתא (פ"ד בשבועות) אל יככה ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרין וא"כ מוכח דר"מ ס"ל דמכלל לאו אתה שומע הן וחכמים לית להו מכלל לאו אתה שומע הן ובשבועות (ד' ל"ו) פריך והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ומשני איפוך כי אתא רב יצחק כו' אלא קשיא כי לית ליה בממונא אבל באיסורא אית ליה אבל הירושלמי סובר דאע"ג דר"מ סובר דבעי ת"כ אעפ"כ אית ליה מכלל לאו אתה שומע הן וחכמים לית להו וכמו דאיתא בירושלמי (ספ"ד דשבועות) ר' יסא בשם ר' יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן אל יככה אם תבואו והעידוני הא אם לא תבואו ותעידוני יככה והוא דאם לא יבואו ויעידו לית בו מעשה ובמילתא דלית בו מעשה סובר ר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וכמו דאיתא (רפ"ז דשבועות) ממשמע שנאמר שבועת כו' רבי חגי בעי קומי ר' יוסי כו' לא אמר ר' אסי בשם ר' יוחנן דברי ר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן ולקח בעליו ולא ישלם כו' אלמא דר"מ סובר דמשמעות הכתוב דבאין בו מעשה מכלל לאו אתה שומע הן ושם בירושל' נתחלפו השיטות וכצ"ל אמר ר' אסי בשם ר' יוחנן דברי ר' מאיר ממשמע לאו אתה שומע הן ולקח בעליו ולא ישלם הא אם ישלם לא ישבע ר' חגי בעא קומי ר' יוסי ולמה לי כר' מאיר אפי' כרבנן דאמ' ר' חנינ' הכל מודים בל' תורה ממשמ' לאו אתה שומע הן (כצ"ל) דלא כהפ"מ והוא כמו שביארתי דבדבר שאין בו מעשה ס"ל לר"י מכלל לאו אתה שומע הן דהיינו ממשמעות הכתו' שנאמר ולקח בעליו כו' וזה אין בו מעשה רק משמעות הכתוב ר"י ס"ל במשמעות הכתוב אף רבנן מודו וזה הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקידושין (ד' ס"ב) דפריך התם אליבא דר' מאיר ורחב"ג מקראי. ודו"ק:

וא"כ כיון דלשיטת הירושלמי דהא דבעי ר"מ תנאי כפול היינו בהא דצריך לעקור המעשה אבל בתנאי דלשעבר או בדבר דלית בו מעשה אית ליה לר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן וע"כ כיון דהירושלמי ס"ל דבכל אתר אית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וא"כ בתנאי דלעבר לא בעי ר"מ ת"כ א"כ אמאי קאמר גבי גירושין שהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים שבין ירדוובין לא ירדו מקודשת עד שיכפיל תנאו הא ע"מ דומה לתנאי דלשעבר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ובמעכשיו לא בעינן ת"כ וכמו שכתב המ"ל וע"ז אמר ר' מתני' על שם חומר הוא בעריות והא דקאמר מקודשת הוא רק לחומרא וכמו דאמר בירושלמי (כמו שהגהתי) לראשון מקודשת שלא כפל תנאו וע"כ לחומרא מקודשת ולשני מקודשת שלא ירדו גשמים ובע"מ דהוי כמו תנאי דלעבר ס"ל לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וא"כ מדאורייתא תפסי קדושי שני.

וכן בעירובין אם לא כפל לתנאו בעירובו אינו שלא זכה לו עירובו כבני עירו [ואיפשר שצ"ל אינו] שנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו ואף דאמרינן דרק חומר הוא בעריות אפ"ה כיון דר"מ ס"ל דאפי' לא עירב נמי הוי חמר גמל כמו דאמרינן בעירובין (דף נ"ב) וכמו שאמר הירושלמי דלא דמי חמר וגמל דר"ש לחמר וגמל דר' יהודה. ע"כ צריך לכפול תנאו אפי' בתנאי דלשעבר:

[ובזה הי' איפשר לבאר הא דקאמר שם בירושלמי ר"י ב"פ בשם ר' יוחנן ירדו לסימפון בשיטת ר"מ דקדושין (פי' מה שכופלין התנאי בסימפון הוא בשיטת ר' מאיר שסובר דצריך לכפול התנאי) ר"י ר"ח חברה דרבנן בעי ולמה כר"מ ואפי' כרבנן לית כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלוני בר פלוני מקדש אותך אנת פלונית בת פלוני ע"מ מיתין ליך מקמת פלוני ומיכנסיניך ביום פלוני אין אתא יום פלוני ולא כנסתיך לא יהוו לי עליך כלום ויימר ע"מ שלא יכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מי עקר קידושיו (ופי' הק"ע שאומר דמ"ט מוקמת לי' כר"מ ולא גרסינן דלרבנן לא בעי כפילת התנאי וע"ז אומר דאי לא כפלי' לתנאו ה"א תנאו קיים אבל הקידושין אינם חוזרים אבל השתא דכפלי' לתנאו משמע מזה דאפי' הקדושין אינם חוזרים (ועיין בב"ב ד' קמ"ו אי קידושין לטבועין ניתנו):

אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דמקשה למה לי כר"מ אפי' כרבנן פי' דהא אליבא דר"מ נמי לא אתיא דלא כן אמר ר' אבהו בשם ר"י כו' ואמר על מנת שלא יכפול תנאו דבהא מודה ר"מ נמי דאין צריך לכפול התנאי דהא ע"מ הוא כמעכשיו ובמעכשיו לא בעינן ת"כ אלא ודאי אף דלא צריך אפ"ה תיקנו בסמפון לטופסא דשטרא וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ס"ט) אמר ר"י האי מאן דמזבין ני' ארעא צריך למיכתב לי' קני לך דיקלין כו' ואע"ג דאי לא כתב לי' הכי קני אפ"ה טופסא דשטרא היא וכן כתב הרא"ש בגיטין (דף פ"ו) כו' דהא דתיקון לכתוב מיומא דנן ולעלם הוא משום שופרא דשטרא וע"ז אומר אולי לא כפל תנאו ויעקר קידושיו פי' כמו שביארתי דאעפ"י דבלשעבר לא בעי ת"כ אעפ"כ אם מקדש ע"מ שלא ירדו גשמים אפ"ה מקודשת מס' לחומרא וע"ז אמר אילו לא כפל תנאו מי עקר קידושיו פי' דלקולא שיעקר הקידושין לא אמרינן דע"מ לא בעי ת"כ אעפ"כ לחומרא אמרי' דבעי ת"כ כמו כלהבא. אבל לרבנן דאמרי דאפי' בלהבא לא בעי ת"כ א"כ אפילו לקולא נמי א"כ למה הצריכו בו תנאי כפול בסמפון:

וע"כ אומר אח"כ אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית לי' לר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן (פי' בלשעבר או בדבר דלית בו מעשה כמו שביארתי) וא"כ כיון דסובר ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן בלשעבר דלא הותחל המעשה או בדבר דלית בה מעשה וא"כ אמאי צריך ת"כ בסימפון בעל מנת דהוי כאומר מעכשיו וא"כ אמאי צריך כפילת התנאי וע"ז א"ר מתני' על שם חומר הוא בעריות פי' דבעריות אפי' במידי דלית בו מעשה אפ"ה בעינן ת"כ כמו שתיקנו גבי סימפון אפ"ה בעי כפילת התנאי לחומרא כמו בתנאי דלהבא ודו"ק:

ודע הא דאמרי' שם בירושלמי ר' חגי בעי קומי דר' יוסי ההן אם לא חד הוא הנה המפרשים הק"ע והפ"מ שגו שניהם בפירוש הירושלמי הזה עיי"ש וכצ"ל ר' חגי בעא קומי ר' יוסי והאי אם לא כלאחר הוא פי' שאומר על מה דאמרינן שם הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת (פי' כיון שאין המעשה חל אלא לאח"כ ע"כ לא בעינן ת"כ וע"כ פריך האי אם כלאחר הוא). וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ב) אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמי והדר תני מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי אלמא אם מתי לאו כלאחר מיתה דמי אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע כו' לא אמר לה מהיום כמ"ד לאחר מיתה דמי וע"כ פריך ההן אם לא כלאחר הוא וא"כ למה בעי ת"כ הא אם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ואעפ"י דלא כפלי' לתנאו וע"ז א"ל שני' היא שהי' ארץ לפניהם והוא מבקש להוציא מידם וע"כ הוי כמו אם המעשה חל מיד וא"כ בעי ת"כ אע"ג שהוא בלשון אם דהא צריך להוציא מידם וע"כ בעי ת"כ ודו"ק]: