נועם ירושלמי על עירובין ג:ד:ה

(שם) תמן תנינן ספיקו טהור ר' יוסי מטמא ופי' דקאי על הא דתנן טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל כו' וכן שני מקואות באחת יש בה ארבעים סאה ובאחת אין בה ארבעים סאה וטבל בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל ספיקו טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין כו' ספיקו טהור ר' יוסי מטמא (כן הוא בעירובין ד' ל"ה):

וע"ז אומר א"ר יונה א לא ר' יוסי אלא משום הוכח. א"ר יונה ואפי' מקום אחר (פי' דהי' קשה לר' יונה כמו דמקשה לקמן מחלפא שיטתי' דר' יוסה דתנינן א"ר יוסה העיד אבטולמוס משום חמשה זקנים שספק העירוב כשר. וע"ז אומר א"ר יונה לא טימא ר' יוסי אלא משום הוכח. והוא כמו דמתרץ רבא בעירובין (ד' ל"ו) קשי' דר' יוסי אדר' יוסי כו' רבא אמר התם היינו טעמא דר' יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אדרבא העמד מקוה על חזקתה ואימא לא חסר במקוה שלא נמדד וע"כ כיון שהי' טמא מעיקרא ואיכא טומאה מוכחת ע"כ טימא ר' יוסי ולפי"ז לא קשה מדר' יוסי אדר' יוסי א"ר יונה ואפי' מקום אחר ר' יוסי מטמא ופירוש אע"ג דאין כאן הוכח דמיירי אפי' במקוה שנמדד וא"כ איכא חזקת מקוה). או דיש לומר דניקום טהרות אחזקתי' וכמו שהקשו התוס' עיי"ש:

וע"ז אומר מחלפא שיטתי' דר' יוסי דתנינן אמר ר' יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שספק העירוב כשר וכא את אמר הכין ומשני תמן בשם גרמי' ברם הכא בשם חמשה זקנים (פי' התם הא דטימא ר' יוסי היינו משום עצמו והכא משום חמשה זקנים) ויותר נראה (דנתחלפו השיטות וכצ"ל) מחלפא שיטתי' דר' יוסי דר' יוסי אומר ספק העירוב כשר וע"ז משני תמן בשם גרמי' הכא בשם חמשה זקנים דתנינן אמר ר' יוסי העיד אבטולמוס משום חמשה זקנים שספק העירוב כשר וא"כ מוכח שאמרה בשם חמשה זקנים וכן איתא בש"ס דילן בעירובין (ד' לו) ואיבעית אימא הא דידי' הא דרבי' דיקא נמי דקתני אמר ר' יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שספק עירוב כשר ש"מ:

שם הוון בעי מימר מאן דמר תמן טהור אמר הכא מותר. מאן דמר תמן טמא אמר הכא אסור ואפילו כמ"ד דמר תמן טמא מודה הוא הכא שהוא מותר ונ"ל לגרוס בה בהיפוך ואפי' כמאן דמר תמן טהור (פי' היינו ר"מ דהא קשי' מדר' מאיר אדר"מ ג"כ דהתם סובר דטהור והכא סובר דה"ז חמר גמל וע"ז אומר ואפי' כמאן דמר תמן טהור מודה הכא שהוא אסור וע"ז מפרש א"ר חיננא כלום אינון פליגין תמן לא מדבריהן וספק דבריהם להקל ועירוב דבר תורה וספק דבר תורה להחמיר. (או שהגירסא הוא תחילה ואפי' כמאן דמר תמן טמא מודה הכא שהוא מותר דהתם יש לו עיקר ד"ת והכא עירובין מדרבנן וכן פי' הק"ע והכי משני בש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ה):

וע"ז מקשה ועירוב דבר תורה כו' לוקין על עירובי תחומין דבר תורה כו' אמר ר' שמואל בר סיסרטא עירוב עשה אותו כספק חרש. ר' ירמי' בעי עד כדון בקיים ואפי' נשרף. והנה בספרי נחלת יהושע (ס' ב') ביארתי דעשו אותו כחרש לענין טומאה דספיקו טהור וע"כ פריך עד כדון בקיים ואפי' נשרף נמי דהכא אין שייך לדמותו לספק חרש עיי"ש. ועוד הארכתי במק"א בביאור זה הירושל' והפ"מ נדחק בזה מאוד וגם הק"ע:

[וכעת נראה לי להגיה כספק קודש. והוא כמו דמקשה בש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ה) נגע בא' בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן. והנה התוס' פירשו בנדה (ד' ד') דהא דאמרו חכמים כשעת מציאתן היינו דווקא לקודש ואיפשר דלשיטת הירושלמי ר"מ נמי מודה בקודש דטמא כשעת מציאתן וע"ז משני ר' שמואל בר סיסרטא דכיון דיש ב' חזקות סותרות דאי אזלינן בתר חזקת טהרות א"כ היה טהור בין השמשות ואי אזלינן בתר חזקת שלא עירב אם כן שב נטמאת תחילה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש ה"ד) ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אחר חזקות הלכו מתיבין כו' וא"כ הם מחולקים אי אזלינן בתר חזקתו שלא עירב או בתר הטהרות שנטמאו אח"כ וע"כ אזלינן כשעת מציאתן כמו גבי קודש אם נטמא אמרינן דנטמא מעיקרא כמו דאזלינן בתר שעת מציאתן וע"ז אומר ר' ירמי' בעי עד כדון בקיים ואפי' בנשרף דבשלמא אם הוא קיים ואינם רואים אותו שנטמא ע"כ אזלינן בתר שעת מציאתן שנטמא מעיקרא אבל אם נאבד או נשרף א"כ ליתא בעולם א"כ לא שייך לילך אחר שעת מציאתן אלא דצריך להעמיד אחזקתו ונאבדו או נשרפו אח"כ]:

עוד שם א"ר יוסה קיימתי' כיי דמר ר' הושעי' הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה. רב מנא בעי ניחא לאלפים אמה אינו מחוור ארבעת אלפי' אמה מחוור הוא ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל:

ונראה לי שמתרץ הקושי' מדר' יוסי אדר' יוסי וכמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ו) קשי' דר' יוסי אדר' יוסי אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא הוא קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן וכן משני בירושלמי א"ר יוסה קיימתי' כיי דמר ר' הושעיא הגיעוך סוף תחומי שבת שאין מחוורין דבר תורה (פי' שאין לה עיקר מה"ת אבל טומאה אע"ג שהוא מדרבנן אעפ"כ מטמא לה ר' יוסי משום דיש לה עיקר מה"ת) וע"ז אומר ר' מנא בעי ניחא לאלפי' אמה אינו מחוור ארבעת אלפים מחוור הוא. (פי' אם כן יש לה עיקר מן התורה). ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל (פי' וא"כ יש לה עיקר מן התורה) ובזה ביארתי במ"א על הירושלמי דאמרינן (בפ"ג. ה"ב) השולח עירובו ביד חש"ו א"ר אלעזר וצריך לעמוד עמו תמן א"ר יוסי תמן באמר לו הריני מעשר על ידך שאין צריך לעמוד עמו ברם הכא באומר עירב על ידו הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא הדא ילפא מההיא שאם אמר לו אני מעשר על ידך שא"צ לעמוד עמו והרמב"ם (פ"ו מ"ה עירובין) פסק בעירובין כמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"א) וליחוש דילמא לא ממטי לי' כדאמר רב חסדא בעומד ורואהו ה"נ בעומד ורואהו וליחוש דילמא לא שקיל מיני' כדאמר רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו ובה' מעשר (פ"א ה"ח) פסק כמו הירושלמי שכתב האומר לחבירו הריני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר ואם לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר על ידו צריך לעמוד עמו כו'. והירושלמי מדמה להו אהדדי אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דהירושלמי אזיל לטעמי' שסובר דתחומין נמי יש להם עיקר מה"ת וא"כ דמי למעשר ואע"ג דתרומה ומעשר בזה"ז דרבנן אעפ"כ יש לה עיקר מן התורה וכיון דיש לה עיקר מן התורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וכמו שכתבו התוס' בעירובין (ד' ל"ב) בד"ה תאנים מתאנתו אע"ג דמעשר פירות דרבנן ור"נ מודה דבשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו כיון דעיקר שם מעשר מן התורה חשיב לה כשל תורה עכ"ל וע"כ דין מעשר ועירובין שוים דמעשר יש לו עיקר מן התורה אע"ג דבזה"ז הוי דרבנן (אך בגיטין (ד' ס"ה) משמע דבזמן הזה הוי כמו דלית לה עיקר מן התורה עיי"ש ועיין ביש"ש בדיני ברירה ויש ליישב) אבל הרמב"ם אזיל בשיטת הש"ס דילן דעירובין אין לה עיקר מן התורה אפי' י"ב מיל נמי לא הוי דאורייתא וכמו שכתב הרא"ש (ספ"ק דעירובין) ומיהו גמ' דידן סברי דלרבנן ליכא שום תחום שבת דאורייתא ואפי' י"ב מיל מדקאמרינן פ' כלל גדול (ד' ס"ט) כו' וע"כ מחלק בין עירובין למעשר דבעירובין א"צ לעמוד עמו משום דחזקה שליח עושה שליחותו כיון דאין לה עיקר מה"ת משא"כ במעשר דהוי כמו שיש לה עיקר מן התורה וע"כ לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו]:

וע"כ משני בש"ס דילן דלא קשה מדר' יוסי אדר' יוסי משום דטומאה יש לה עיקר מה"ת משא"כ בעירוב והירושלמי מדחה להאי תירוצא דקאמר הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה וע"ז מדחה דארבעת אלפים אמה מחוור או די"ב מיל הוי דאורייתא וא"כ הוי נמי יש לה עיקר מה"ת וע"כ צריך לומר התירוץ הראשון תמן בשם גרמי' הכא בשם חמשה זקנים דתנינן א"ר יוסי העיד אבטולמוס משום חמשה זקנים שספק עירוב כשר וכמו דמשנין בש"ס דילן עירובין (ד' ל"ו) ואיבעית אימא הא דידי' והא דרבי' ודו"ק: