נועם ירושלמי על עירובין י:ה:ב

שם (ה"ה) עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות כו' ואמרינן בגמ' לא סוף דבר עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ברה"ר ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות אמר רב מתניתין אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר ברה"ר ויפתח ברה"י אלא א"כ עשה לו מחיצה (כצ"ל) גבוה י' טפחים דברי ר"מ והנה הק"ע פי' לא סוף דבר עומד אין גירסת משנתנו דעומד אדם ברה"י כו' נכונה אלא צריכין להגיה לא יעמוד אדם כו' מתניתא אמרה כן ממתניתין דלקמן מוכח דגרסינן לא יעמוד דברי ר' מאיר ומדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ וגזרינן שמא יביא אצלו במקום שהוא והוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' צ"ח) מתני' ליה רב חיננא בר שלמי' לחייא בר רב קמיה דרב לא יעמוד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר א"ל שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר הוא סבר מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ כו' ובשירי קרבן הביא ראי' מזה למה שפי' רש"י בעירובין (שם) שמביא ראיה ממתניתין דלא יפתח דאיירי בהו ר' מאיר ולא כמו שפירשו התוספות (שם) והפ"מ פי' לא סוף דבר עומד כלומר זה הדין דמשנתנו לא סוף דבר הוא שהכל מודין בה אלא דר"מ פליג עלה וכל הפירושים הם דחוקים גדולים והפי' של לא סוף דבר בירושלמי הוא כמו לא זו אף זו בש"ס דילן וכמו דאיתא אח"כ בירושלמי לא סוף דבר עומד ברה"י כו' אלא אפי' עומד ברה"ר כו' ובירושלמי (פי"א דשבת ה"ד) לא סוף דבר ארבע אמות בים אלא אפי' זרק בכל הים פטור וכן בירושלמי (פ"ח דשבת ה"ו) לא סוף דבר כו':

ע"כ נראה לי לבאר שהפי' הוא הא דקאמר דהמשנה קאמר לא זו אף זו והיינו לא סוף דבר עומד ברה"י ומטלטל ברשות הרבים אלא אפי' עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד נמי מותר והוא כיון דכל הגזירה הוא שמא יביא החפץ אצלו א"כ אם עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר אפי' אם יביא החפץ אצלו אינו חייב חטאת דהא החפץ לא נח ברה"ר [וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דשבת ה"א) היה עומד בפנים וידו מליאה פירות פשוטה לחוץ וקידש עליו היום אסור להחזירה רב אחא בשם רבי בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה וקלוטה כמו שהונחה דמי והוא כמו דאמרינן בירושלמי בעירובין (פ"י ה"ג) ר' יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה וכא הוא אמר הכין א"ר יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ (פי' דפריך תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה והוא משום דסובר דקלוטה כמו שהונחה ואם כן אמאי קאמר דאפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו והוא כמו שהקשו התוס' בעירובין (דף צח) בתוס' ד"ה אלא כולה ר' יהודה היא תימא דבשבת (דף צו) בעי למימר דסבר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה גבי הזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר כו' וכן פריך בירושלמי תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"א דשבת ה"א) תני בשם ר' יהודה זרק ד' אמות ברה"ר חייב והוא בירושלמי בקיצור והוא כמו דאמרינן בשבת (דף צז) מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין אמר ר"י אמר שמואל מחייב היה ר"י שתים וכן בירושלמי ר' יהודה מחייב היינו שתים משום זורק מרה"י לרה"ר ומשום מעביר ד' אמות ברה"ר זע"ז אומר שם בירושלמי רבי יהודה עביד ד"א ברה"ר מלאכה בפני עצמה וא"כ סובר ר' יהודה קלוטה כמו שהונחה וע"כ מחייב שתים וע"כ פריך מחלפא שיטתי' דר' יהודה תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה והוא משום שסובר דקלוטה כמו שהונחה וכא אמר הכין (פי' שאומר אפי' אינו מסולק אלא מלא החוט גוללו אצלו וע"ז אומר בפ"ק דשבת (ה"א ושם) היה עומד בפנים וידו מליאה פירות פשוטה לחוץ וקידש עליו היום אסור להחזירה. ר' אחא בשם רבי בא כמאן דמר אסור להשתמש באויר עשרה. והוא משום שסובר דקלוטה כמו שהונחה):

וא"כ אם הוא עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר א"כ אפי' אם ימשוך חפציו אצלו הא כשהוא משתמש ברה"ר הוא מונח בידו וא"כ אינו נח החפץ ברה"ר וא"כ בזה איפשר לומר דלא גזרינן אלא אפי' עומד ברה"ר ומטלטל ברה"י דברשות היחיד אמרינן בשבת (דף ה) לא חייב ר' אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמלי' דמי אבל שאינו מקורה לא. וכן איתא בירושלמי (פי"א דשבת ה"א) לא חייב רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה ואם כן ברשות היחיד כיון דמקורה הוי כמו שהונחה:

וע"ז אומר לא סוף דבר עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבי' דהתם פשיטא דמותר דהא לא נח החפץ ברה"ר ואם כן לא הוי מקורה מרשות הרבים לרשות היחיד כיון שלא נח שם אלא אפי' עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד וברה"י אמרינן ביתא כמאן דמלי' דמי אפ"ה לא גזרינן שמא ימשוך החפץ אצלו:

וע"ז אומר אח"כ ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות וא"כ הוא תמוה דא"כ קאי ארישא וע"ז אומר אמר רב מתניתין אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י ויפתח ברה"ר ברה"ר ויפתח ברה"י אלא א"כ הכניס ועשה לו מחצה (פי' דבמתני' דלקמן דקתני לא יעמוד ברה"י ויפתח ברה"ר דחיישינן שמא ימשוך החפץ אצלו אע"ג דברה"ר לא נח דר"מ סובר דלא אמרינן קלוטה כמו שהונחה ברה"ר וכמו דמשני לעיל אהא דאפי' אינו מסולק אלא מלא החוט גוללו אצלו ופריך מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא אמר אסור להשתמש באויר עשרה וכא הוא אמר הכין ר' יוחנן לית כאן ר' יהודה אלא ר"מ. וא"כ מכש"כ דלא יעמוד ברה"ר ויפתח ברה"י דבית כמקורה הוא ואמרינן בי' קלוטה כמו שהונחה א"כ צריך לומר דאיפכא תנן לא יעמוד אדם ברה"ר ויפתח ברה"י ברה"י ויפתח בר"ה. ולפי"ז צריך לומר דהא דאלא א"כ עשה מחיצה קאי ארישא דהיינו דלא יעמוד אדם ברה"ר ועיין ברש"י בעירובין (דף קא) אלא א"כ עשה לה מחיצה ואסיפא קאי וא"כ אי אפכינן להגירסא צריך לומר דארישא קאי אע"ג דתני לה בסוף והכא נמי הא דקתניובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות אף ע"ג דתני לבסוף אפ"ה קאי ארישא:

[אך לפי"ז תקשה מהמתניתין שאחר זה (בה"ו) לא יעמוד, אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י א"כ הוי זו ואין צריך לומר זו דכיון דקתני לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר דחיישינן שמא יכניס הכלי אצלו אע"ג דאינו נח ברה"ר מכש"כ ברה"ר וישתה ברה"י ואף למה שאפרש לקמן דהטעם משום דנכנסין המים לתוכו והוי כמוציא מרה"י לרה"ר א"כ נמי הוי זו ואין צריך לומר זו דכיון דקתני לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר אע"ג דפיו למעלה מי' טפחים מכש"כ בר"ה אם שותה ברה"י וכמו דאיתא אח"כ בירושלמי ניחא ברה"ר וישתה ברה"י ברה"י וישתה ברה"ר אין פיו למעלה מי' טפחים אך איפשר לומר דהירושלמי מהפך הגירסא דקתני איידי דקתני ברישא עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר תחילה קתני בסיפא נמי לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברשות הרבים (ואיפשר לומר דצריך לגרוס בירושלמי אמר מתניתא אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס כך היה כתוב בירושלמי ואיפשר לומר שהוא (ט"ס) וקאי אהך מתניתין וקאמר מתניתא אמרה כן (פי' בתמיה) דכיון שמפרש תחילה לא סוף דבר עומד ברה"י ומטלטל ברה"ר אלא אפי' ברה"ר ומטלטל ברה"י משום דברה"י הוי קלוטה כמו שהונחה וע"ז אומר מתני' אמרה כן לא יעמוד אדם ברה"י פי' מתניתין אמרה כן. בתמיה דאיך יתיישב מתניתין שאח"כ דהא הוי זו ואין צריך לומר זו אלא ודאי דמתניתין לאו דווקא נקט ולא כמו דאמר לא סוף דבר כו' דהוי לא זו אף זו דאיך יתיישב מתניתין שאח"כ לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ודו"ק. ובפ"ק דשבת ה"א נתבאר יותר ודו"ק]: