נועם ירושלמי על דמאי ג:א:ה

תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבעה"ב. תמן את אמר הפועל מפריש. וכא את אמר הבעה"ב מפריש א"ר יונה תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האיבוס:

הנה לכאורה הקושי' שמקשה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר הבעה"ב מפריש היינו דקאי את"ק דס"ל דהבעלים מפרישין. וע"ז מקשה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר הבעה"ב מפריש. אך באמת אין זה קושי' דהא התם הוא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב וע"כ פועל מפריש. אבל באמת צריכין הבעלים להפריש. ע"כ יותר טוב לפרש דקאי אר"ג שהיה מאכיל לפועליו דמאי. וע"ז אומר תמן (והוא ט"ס וצ"ל כא את אמר הפועל מפריש דהא דקאמר דהיה מאכיל את הפועלים דמאי היינו שהפועלי' יפרישו. והירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דדמאי) מאכילין את העניים דמאי כו' אמר ר' יונה מתני' בעניי חבירים (פי' שהם בעצמם מעשרין וכו') וא"כ הא דקאמר ר"ג היה מאכיל את הפועלים דמאי היינו נמי שהם יעשרו והקושי' הוא דווקא לר' יונה דאמר מתנית' בעניי חבירים וא"כ הא דתנן ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי היינו שהפועלים יפרישו. וע"כ מקשה דהכא את אמר דהפועל מפריש. והתם את אמר דבעה"ב מפריש דדוק' אם אינו מאמינו אבל אם מאמינו הבע"הב צריך להפרי אבל לר' יוסי דסובר דבעניי עם הארץ הוא מתניתא וא"כ הא דתנן מאכילין את העניים דמאי הפי' הוא שמותר להאכילם דמאי. וכן הא דקאמר ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי היינו אפי' אם אינם מפרישין. וא"כ לא קשה מידי מהא דתנן פועל שאינו מאמין לבעה"ב. דמשמע הא אם היה הבעה"ב חבר הי' הבעה"ב צריך להפריש. דהא התם מיירי בפועל חבר] ותמן (כצ"ל) את אמר הבעה"ב מפריש דהא דווקא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב תנן דצריך להפריש. אבל אם הבעה"ב נאמן צריך הבעה"ב להפריש.

וע"ז משני ר' יונה דסובר דמתניתין בעניי חבירים כמו שביארתי. תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האיבוס. ונראה לי לפרש ע"פ מה שביארתי בס' ע"י (סי' ט"ו) מה שכתב המהרי"ט בתשובה (שאלה ק"נ) דאפי' פועל האוכל אצל בעה"ב אין לו רשות אלא לאכול אבל לא לתרום. והבאתי שם הירושלמי (פ"ו דעירובין ה' ז') בהא דתנן האחין והשותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישינים בבתיהם צריכים עירוב לכל א' וא' וקאמר בירושלמי מ"מ אינם שותפים במה שהם אוכלים. א"ר בא שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים. ועיין שם במה שהבאתי הא דאיתא בנדרים (ד' ל"ד) בעא מיני' ר"א מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו כו' לאפוקי דאי אזמני' עלי'. ופי' הר"ן לאפוקי דאי אזמני' עלי' משום דההיא שעתא ככרו נמי הוי והכי משמע בירושלמי (ר"פ המזמין ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו. פי' דאיך יפריש וע"כ המזומן הא אינו שלו. וע"ז אומר תמן במאכילו מן המנויין. פי' הא דאמרינן התם דדווקא אם אינו מאמינו מפריש הפועל. אבל בלא"ה צריך הבעה"ב להפריש הוא משום דאין לו רשות רק לאכול. אבל לתרום אין לו רשות דלאו דידי' הוא. וכמו שאומר במאכילו מן המנויין פי' כמו שאר אורחים שמינה בעה"ב. וע"כ דווקא אם אין מאמינו אבל בלא"ה צריך הבעה"ב להפריש כיון שאינו שלו] בר הכא במאכילו מן האיבוס (פי' סעודה שאין הבעה"ב אוכל בה והוא רק לפועלים ע"כ הוי של פועלים ממש. וכמו דתנן (רפ"ו דתרומות) המאכיל את פועליו כו' הוא משלם את הקרן והם משלמין את החומש דברי ר"מ וחכ"א הםמשלמין את הקרן ואת החומש. ואמרינן בירושלמי הא ר"מ אמר משלמין וחכ"א משלמין מה ביניהון א"ר יוחנן עיקר סעודה ביניהון. ר"מ אומר עיקר סעודה לבעה"ב ורבנן אמרי עיקר סעודה לפועלין. א"כ הוי עיקר סעודה לפועלין וע"כ יכולים הפועלים להפריש:

ובזה יתבאר הירושלמי שם ר' אלעזר בשם ר' הושעי' עשו אותו שאינו מאמין לבעל הבית [פי' אע"פ דכאן מיירי במזומנים. וא"כ אין לו חלק רק במה שאוכל אבל לא הוי דידי' להפריש. וא"כ באמת איך יכול להפריש] ע"ז אומר עשו אותו שאינו מאמין לבעה"ב. פי' שעשו אותו פועל שאינו מאמין כבעה"ב והוא כאילו יש לו זכי' בגופו של אוכל וע"כ יכול להפריש אבל אם היה מאמין לא עשו אותו כבעה"ב דהא באמת אין לו זכי' בגוף האוכל [ובהגהו' הגר"א מהפך הגירסא דתמן מיירי במאכילו מן האיבוס וע"כ צריך הבעה"ב להפריש דהוי כפורע חובו מן דמאי אבל כאן מיירי במזמינו וע"כ צריך הפועל להפריש. ע"ש]: