נועם ירושלמי על חלה א:ג:ז

עוד שם בירושלמי מ"ש והקדש שנפדו ר"ז ר' יוסי כו' מטו בשם ר' יהודא כו' מ"ש שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ר' יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב א"ל אוף אנא סבר כן הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפי' תרומה שבו חייבת מ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור מ"ד חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר כו'.

ונראה לי לבאר שאומר דמ"ש שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ור' יונה כמ"ד אינו כנכסיו (פי' דמ"ש ממוןגבוה הוא ברם כמ"ד מנכסיו הוא חייב וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ר' חייא בר בא בשם ר' יוחנן עיסת מ"ש בירושלים כר"מ פטורה מן החלה כר' יהודא חייבת בחלה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ל"ה) וכן ה"נ אי אמרינן דמ"ש ממון גבוה הוא פטורה מן התרומה אבל אי אמרינן דמ"ש ממון הדיוט הוא ע"כ חייבת בתרומה. והא דקאמר הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (ולכאורה נראה שהוא ט"ס וצ"ל הוי מעשר עני הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב אך שעדיין צריך לבאר הא שאומר הוי פליגי הוא מ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור):

ע"כ נראה לי דקאמר דמ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת פי' דמ"ד שחייב משום דס"ל דמ"ש הוא כנכסיו דהוי ממון הדיוט וע"כ חייב וס"ל דכיון דהוי מ"ש קובע אפי' לענין ת"ג שיש בו וכמו שמעשר ראשון טובל לת"מ ואסור לאכול אפילו עראי קודם הפרשת ת"מ כן נמי מ"ש קובע לענין ת"ג שאפי' ת"ג חייבת פי' שחייבת אפי' בת"ג וקובע לכל המעשרות אף שהחיובים הם מתחילה (וכמו שנסתפק המ"ל אי קובע לת"ג אפילו מדרבנן) וכמו שכתב שם ברמב"ם (פ"ג דתרומות) ומ"מ עדיין אין זה מוכרח דאיפשר דמעשר ראשון אינו קובע אלא לת"מ אבל לא לת"ג שהיא קודמת לת"מ כו' וח"כ מספקא לי' אפי' בקביעות דרבנן והירושלמי אומר דפליגי בזה דמ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת (פי' כיון שיצא עליו שם מעשר הרי הוקבע בתוכו כל החיובים שמתחילה) ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור (פי' שאפי' חולין שבו פטור מכל החיובים כיון דהוי ממון גבוה וא"כ הוי כמו הקדש שפוטר):

וע"ז אמר הוי מ"ש הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' ששם המעשר קובע אפי' לחיובים שהוא מתחיל שאסור לאכול עראי אפי' בעודם שבלים) ע"ז אומר הוי פליגי מ"ד חייב אפי' בתרומה שבו חייבת מחמת ששם מעשר קובע ומ"ד פטור אפי' חולין שבו פטור:

ולי נראה דאיפשר עוד לפרש דקאי אהא דלעיל וע"ז אומר הוי פליגי וצ"ל הוי מעשר ראשון הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' דהא דאומר הוי פליגי קאי אהא דלעיל דלפי מה שביארתי דהא דקאמר תחילה כשמירח ואח"כ הפריש ת"מ שבו וע"כ פטור מת"ג והטעם דבשעת הפרשת ת"מ חל החיוב של תרומה שהיה אחר מירוח אבל אם הפריש ת"מ קודם מירוח דאכתי לא חל החיוב של ת"ג ע"כ אינו נפטר בעת ההיא מת"ג וע"כ חייב לאחר המירוח בת"ג וכל זה אי אמרינן דאין המעשר קובע רק לת"מ אבל לא לת"ג אבל אם קובע לת"ג א"כ חייבת בת"ג וקובעת לת"ג אף שהוא תחילה בחיוב א"כ אין חילוק בין אם הפריש לאחר מירוח בין קודם מירוח) וע"ז אומר הוי מעשר ראשון הואיל וכל עמא מודו שהוא כנכסיו חייב (פי' שחייב בת"ג המעשר ראשון רק מחמת שפטרתו התורה או שצריך לגרוס הוי מעשר עני) וע"ז אומר הוי פליגי וא"כ פליגי על הא דקאמר מתחילה ומחלק בין קודם מירוח לאחר המירוח מחמת שאם מפריש תחילה קודם מירוח וע"כ כיון שלא חל עלה חיוב תרומה אינה פוטרת דאי אמרינן כיון דשמו טובלו לת"מ וקובע שאסור לאכול עראי כן קובע לענין ת"ג שהיא חייבת מתחילה א"כ אין נ"מ בין קודם מירוח לאחר מירוח ועל זה אמר הוי פליגי:

ויותר טוב להגיה בירושלמי שנתחלפו השיטות ותחילה צריך לגרוס מ"ד חייב אפילו תרומה שבו חייבת פי' שקובע לתרומה גדולה ג"כ ומ"ד פטור אפילו חולין שבו פטורין ואח"כ צ"ל הוי מעשר ראשון הואיל וכ"ע מודו שהוא בנכסיו חייב פי' שקובע לת"מ הוי פליגא פי' על חילוק הראשון בין קודם מירוח לאחר מירוח וכמו שביארתי [ולפי"ז לא יחלוק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן כמו שהוכיח המ"ל מהא דאמר דהא דכותי' כו' הוא קנסא דאפי' קודם מירוח נמי פטור מת"ג דלפי זה גם הירושלמי מסיק דפליגי ואין נ"מ בין קודם מירוח לאחר מירוח]:

וע"ז אומר עשאו תרומת מעשר על מקום אחר ופי' כיון דאמרינן דמ"ש קובע לכל החיובים שמתחילה) וע"ז מיבעי לי' אם עשאו תרומת מעשר ונ"ל שר"ל עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר (פי' אם הוא רק קובע מדרבנן מפני שנקרא עליו שם מעשר או שקובע מדאורייתא ויכול להפריש על מקום אחר):

עוד שם בירושלמי מה את עביד לה כגדיש שנדמע כעיסה שנדמעה. ר' יוחנן אמר אנא בעיתא ר' יאשי' אמר אנא בעיתא מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע גדיש שנדמעה את אמר חייב עיסה שנדמעה את אמר פטורה ר' תנחומא בשם רב הונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה עיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה דתנינן תמן המפריש חלה קמח אינה חלה וגזל ביד כהן:

והנה המפרש מהרא"פ שגה בזה מאוד בפירושו ע"כ נראה לי לבאר דהיינו לפי מה שביארתי מתחילה דקאמר ששם מעשר שבו קובע אפי' לת"ג שהיא קודמת בחיוב א"כ מפני מה יש עיסה שנדמעה שאם נדמעת בתרומה קודם שחל עלה חיוב של חלה ע"כ פוטר אח"כ הדימוע מתרומה וכמו דאמרינן בנדה (ד' ט"ז) אתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה שהוא מדרבנן ולדעת הירושלמי שוה חלה לתרומות ומעשרות דלדידי' הטעם שהוא דרבנן מפני שמחניהם קבלו המעשרות ובטלה הקדושה וא"כ אין נ"מ בין חלה למעשרות א"כ אם נדמע גדיש דהיינו שבלין של תרומה בשבלין של טבל א"כ ליתי הדימוע של תרומה לפטור ממעשרות ג"כ כמו שדימוע פוטר מחלה ובשלמא בתרומה שנגמרה ליכא למימר שאם נתערבה בטבל שתהא פטורה כיון שכבר חל החיוב ודימוע אינה פוטרת מן החלה רק כיון שנדמעת תחילה קודם שחל החיוב של חלה ובתרומה בעודנה בשבלין קס"ד דלא הוי תרומה מדאורייתא ותרומה שנגמרה אי איפשר שתתערב בשבלין וע"כ קא חשיב במתניתין אלו שחייבים במעשרות כו' והמדומע פטור מן החלה אבל אי אמרינן דמעשר קובע אפי' לת"ג א"כ איפשר שתהיה ת"ג בשבלין וא"כ אם נתערבה צריך שתפטור מן המעשר וע"ז אמר ר' יוחנן דאנא בעיתא ור' יאשי' אמר אנא בעיתא שהוא שאל זה השאלה מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמעה גדיש שנדמע את אמר חייב (פי' במעשרות) ועיסה שנדמעה את אמר פטורה וע"ז אמר ר' תנחומא בשם רב הונא גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה (פי' בתמיה או שצ"ל תרומה) פי' וא"כ הוי ודאי תרומה א"כ אפי' על שבלין אע"פ שמותר לאכול מהם עראי וקבע אינה רק מדרבנן אעפ"כ הוי כמו שחל עליהם החיוב של תרומה וע"כ אין דימוע פוטר כיון שחל עליהם החיוב משא"כ בחלה שעיסה שנדמעה עד שלא נדמעה עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה וע"כ אתי דימוע דרבנן ומפיק חלה דרבנן ומפני שהדימוע היה תחילה קודם החיוב משא"כ בגדיש שנדמע כיון שאם עבר והפריש ממנו תרומה הוי תרומה אפי' בשבלין ג"כ וע"כ לא הוי כמו שנדמע קודם החיוב וע"כ אינו פוטר בגדיש שנדמע אבל באמת אף בשבלין איפשר שתהיה תרומה דאורייתא ודוק]: