נועם ירושלמי על חלה א:ג:יג

עוד אמרינן שם בירושלמי בנתיים כבראשונה. ר' יוסי בשם רשב"ל בנתיים כבאחרונה. איזהו בנתיים העושה עיסה מן הטבל. חלה חייבת בתרומה תרומה חייבת בחלה. מניין שהחלה חייבת בתרומהכו' חלה תרימו תרומה ומניין שהתרומה חייבת בחלה כו' אותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה:

והנה המפרש מהרא"פ הביא מה שפירש בשדה יהושע וזה לשונו. בנתיים קרי לעיסה הנעשה מן הטבל שעדיין לא תרם מן הטבל תרומה גדולה והיינו בנתיים שעשה עיסה בשני חיובים בין תרומה הקודם לחלה ובין החלה. מהו שתהא חייבת בתרומה הקודם לה. וגם התרומה שמגביה מעיסה זו אם חייבת בחלה. כבראשונה. כמו שאמרו בראשונה בתחילת מתניתין דחייבת בחלה ובמעשרות. כבאחרונה בסוף מתניתין דפטורה מהחלה. וטעמא דה"ל כמדומע דמתניתין כך פי' בשדה יהושע. ויש עוד לפרש לפי שיש לפנינו ג' חלוקי תרומה וטבל וקודם שנגמרה מלאכתן כגון שעשה עיסה משבלין קודם גמר מלאכה למעשר והפריש מהם תרומה. על כן אותה תרומה חייבת בחלה לכולי עלמא וטבל הוה ליה בנתיים ופליגי בה יש שמדמה להו בשם רשב"ל לשבלין ויש שמדמה לה לתרומה כו' עכ"ל וכל הפירושים כולם דחוקים למאוד:

ע"כ נראה לי דקאי אמה שאמר בתחלה שמואל ב"ר אבא בעי איזהו חדש וישן שבחלה והא דקאמר בעי משמע דמספקא לי' [ומה שכתב המפרש בעי שהפי' שהוא רוצה לומר הוא דחוק] ע"כ הא דקאמר בנתיים מהו זהו הבעי' שלו דכיון דחלה יכול להפריש משתי שדות שהאחת גדלה שליש בשנה שעברה והשנית פחות משליש בשנה שעברה וא"כ לענין חלה יכול להפריש חלה מאותה השדה שהי' פחות משליש בשנה שעברה ונתגדלה שליש בשנה השני' על אותה השדה שנתגדלה שליש בשנה הראשונה

וע"כ מיבעי לי' להירושלמי אם מפריש אח"כ תרומה מהחלה כגון העושה עיסה מן הטבל שהחלה חייבת בתרומה וא"כ אם עשה עיסה מן שתי השדות וע"כ מיבעי לי' אם מפריש אח"כ תרומה מהחלה אם יכול להפריש תרומה על חלה האחרת דהא לגבי תרומה הוי מחדש על הישן או דילמא כיון שהפריש חלה וצריך להפריש תרומה על חלה ע"כ יכול להפריש [וזו היא סיום הבעי' של שמואל ב"ר אבא שאמר איזהו חדש וישן שבחלה כו']:

וע"כ אומר בנתיים מהו דהיינו שיש עליו ב' חיובים ואיפשר שהוא ט"ס וצ"ל בשתים מהו פי' דהיינו כמו דאמר בתחילה איזהו חדש וישן שבחלה שתי שדות א' הביאה שליש וא' פחות משליש לחלה א' ולמעשרות שתים וע"כ מיבעי לי' בנתיים מהו (פי' הא דאמרינן למעשרו' שתי' אם יכול להפריש מזו על זו ולא סיים עדיין לפרש מהו בשתים מהו עד לב וע"ז אומר דפליגי ר' יונה בשם ר"ל בשתים (כצ"ל) כבראשונה ר' יוסי בשם ר"ל בשתים כבאחרונה) וע"ז מפרש הבעי' שלו איזו בנתיים (פי' מהו הספק של בנתיים) וע"ז אומר דבכה"ג מיירי העוש' עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה תרומ' חייבת בחלה וע"כ מיבעי' לי' התרומה שפירש מן החלה אי אמרינן כיון דחלה שהפריש בראשונה הוי אחת ע"כ הוי אחת לאחרונה ולא הוי שתים שיהא מן החדש על הישן או דילמא כיון שאח"כ צריך להפריש תרומה מן החלה ע"כ כיון דהוי שתים לתרומה הוי נמי שתים לענין חלה ג"כ וע"כ פליגי בזה אמוראי דר"י בשם ר"ל אמר בשתים כבראשונה כגון אם הפריש חלה ולחלה הוי אחת הוי לתרומה נמי אחת ור"י בשם ר"ל אמר בשתי' באחרונה כיון דצריך להפריש אח"כ תרומ' אזלינן לחומרא דכיון דהוי שתים לענין תרומה כמו דאמרינן שם בירושלמי הוי נמי שתים לענין חלה ג"כ ולא איפשטא הבעי' ודוק:

שם פחות מחמשת רבעים בתבואה א"ר אבינא הדא אמרה כשהי' פחות מחמשת רבעים כו' ר' אסי בשם ר' בון לא על הדא אתאמרת אלא על הדא אתאמרת דאמר ר' יוחנן מדומע פטור מן החלה ספק הנאכל משום דימוע חייב בחלה עלי' ר' יוסי ב"ר בון כו' הדא דאיתמר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמין פטורה מן החלה:

והנה המפרש שגה בזה בפירושו ונדחק מאוד והוא ט"ס וצ"ל ספק. והנאכל משום דימוע חייב בחלה (פי' מה שהוא ספק דימוע ולא ודאי דימוע חייב בחלה וכן פסק הרמב"ם (פ"ו מה' בכורים ה"ג) דספק מדומע חייב בחלה. וכן הנאכל משום דימוע חייב בחלה (פי' דאימתי מדומע פטור מן החלה היינו אם הוא פחות ממאה שאינו נאכל לישראל אז פטור מן החלה אבל הנאכל משום דימוע דהיינו שעולה בא' ומאה חייב בחלה כיון דהוי היתר ע"כ חייב בחלה (פי' דלא נימא דדימוע נק' אפי' עולה בא' ומאה וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ק דדמאי) על הא דתנן פ"ק שם חלת ע"ה והמדומע כו' פטורין מן הדמאי אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו אמר ר' הושעי' אימת קדשים עלי' ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן כו' מאי נפיק מביניהון סאה עולה מתוך מאה (ופי' שם הרמב"ן הביאו המפרש מהרא"פ (פי' דא"ב אם המדומע עולה בא' ומאה דלר' יוחנן לא גזרו על המדומע ע"כ אפי' עולה א' מתוך מאה נמי לא גזרו אבל לר' הושעי' דאמר אימת קדשים עליו וע"כ כיון דכבר נתבטל ועולה בא' ומאה ע"כ חייב בדמאי וא"כ מצינו לר' יוחנן דהא דאמרינן דמדומע פטור מן הדמאי הוא אפי' עולה בא' ומאה) וע"ז אומר ר' יוחנן דהא דתנן דהמדומע פטור מן החלה היינו דווקא אם אינו נאכל משום דימוע דהיינו שהוא פחות ממאה אבל אם נאכל משום דימוע דהיינו שעולה בא' ומאה חייב בחלה:

וע"ז אמר ר' בון על הא דאמר ר' יוחנן דספק מדומע והנאכל משום דימוע דחייב בחלה הדא דאיתמר כשהי' יותר מחמשת רבעים אבל אם הי' חמשת רבעים מצומצמין פטורים מן החלה והטעם הוא כיון דיש בילה וא"כ עולה נמי מן החולין ג"כ וא"כ נחסר מחמשת רבעים וזה ודאי דתרומה אינה משלמת לשיעור חלה וע"כ פטור מן החלה אפי' אם עולה בא' ומאה ועיין בפ"ב דמ"ש ר"י אמר עד כזיתים נבללין. ועיין בהר"ש וצ"ע ודוק: