נועם ירושלמי על חגיגה א:א:ט

שם בירושלמי הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב מה פליגין בשאר הימים חזקי' אמר יראה יראה את שהוא חייב בא' חייב בשני את שאינו חייב בא' חייב בשני אר"י (כצ"ל) כל ז' תשלומין לראשון א"ר אילא מפסח השני למד ר' יוחנן כמה דר"י אמר תמן פסח שני תשלומין לראשון כן הוא אמר הכא כל שבעה תשלומין לראשון ר' הושעי' אמר כל ז' חובה מה נפיק מביניהון גר שנתגייר בשאר הימים על דעתי' דחזקי' ור' יוחנן (כצ"ל) פטור על דעתי' דר' הושעי' חייב אף בטמא כן נטמא בשאר הימים על דעתי' דחזקי' פטור ע"ד דר"י ור' הושעי' חייב:

והנה במ"א כתבתי שלכאורה הפי' הוא נטמא בשאר הימים פי' אם נטמא ביום הראשון אם חייב בשאר הימים והא צ"ל הגירסא על דעתי' דחזקי' ור' יוחנן חייב על דעתי' דר' הושעי' פטור אך א"כ כופל בחנם דהאכבר אמר הנ"מ אם הי' פטור בראשון אם חייב ביום שני ועוד דהא אמר מפסח שני למד ר' יוחנן אלמא דטומאה יש לה תשלומין בפסח שני וכמו דאיתא בחגיגה (ד' ט') אמר ר' ירמי' שאני טומאה דיש לה תשלומין בפסח שני. מתקיף לה ר"פ הניחא למ"ד פסח שני תשלומין לראשון אלא למ"ד פסח שני רגל בפני עצמו מאי איכא למימר. וא"כ כיון דהירושלמי סובר דמפסח שני למד ר' יוחנן וא"כ כיון דטומאה יש לה תשלומין בפסח שני (דלא אמרינן רגל בפני עצמו הוא) א"כ הכא נמי יש תשלומין:

ע"כ נראה לי דצריך לגרוס נטמא בשאר הימים על דעתי' דחזקי' ור' יוחנן חייב על דעתי' דר' הושעי' פטור (פי' דאי אמרינן דהוי תשלומין דראשון ע"כ אפי' נטמא בשאר הימים נמי חייב אע"ג דכל שאינו ראוי לביאה אינה בהבאה אעפ"כ כיון דביום ראשון הי' טהור וא"כ הי' חייב ע"כ חייב נמי בשאר הימים אף על פי שנטמא. אבל לר' הושעי' דאמר כל שבעה חובה ע"כ פטור. והוא כמו שכתבו התוספות בחגיגה (ד' ט') בד"ה כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני וכתבו התוספות וצ"ע אם הי' פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא רמי' עלי' בראשון הו לא פקע מיני' אע"ג דהשתא לא חזי או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעי' לא מיחייב וכתבו ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי לי' הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה וא"כ משמע מהתוספות דלמ"ד דכולן תשלומין דראשון חייב בראי':

וע"ז אומר בירושלמי נטמא בשאר הימים על דעתי' דחזקי' ור' יוחנן (כצ"ל) על דעתי' דר' הושעי' פטור (פי' דלר' יוחנן דאמר דכולן תשלומין דראשון ע"כ אפי' נטמא בשאר הימים חייב אעפ"י שאינו בהבאה על דעתי' דר' הושעי' פטור שהוא סובר דכל ז' ימים חובה וע"כ כיון דלא הוי תשלומין דראשון ע"כ פטור:

ובזה ביארתי בספרי נחלת יהושע הא דאיתא בירושלמי לקמן הפריש עולת ראי' ומת היורשין חייבין להביאה כו' א"ר בא מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן התם האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה שמואל אמר במפורשת ור' יוחנן אמר אפי' אינה מפורש והנה הרמב"ם כתב (בה' חגיגה פ"א ה"ו) המפריש עולת ראי' ומת היורשין חייבין להביאה וקשה דהא הרמב"ם פסק בספ"א מה' מחוסרי כפרה דהאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה אעפ"י שלא הפרישתה מחיים כבר נשתעבדו הנכסים לקרבן והשיעבוד דין תורה הוא וא"כ אמאי פסק הרמב"ם בחגיגה דווקא בהפריש:

והנה בספרי עמק יהושע ובספרי נחלת יהושע (סי' ה') הארכתי בזה הרבה עי"ש. וכעת ביארתי בכמה מקומות דלשיטת הירושלמי אי אמרינן דהוי תשלומין דראשון ע"כ אעפ"י שנעשה בר פטור אח"כ נמי חייב דיהבינן לתשלומין כל הדין של עיקר החיוב וכמו שהוא עתה ג"כ בר חיובא: וע"כ לשיטת הירושלמי אם הי' פשוט ביום ראשון אעפ"י שנעשה חיגר אח"כ אעפ"כ חייב וכן אפי' מת חייבין היורשין להביא אעפ"י שהוא מת ואינו בר ביאה אעפ"כ מחוייבים היורשים להביא:

וכן ביארתי כה"ג בירושלמי דתענית (פ"ד ה"ה) ר' יוחנן אומר שיר כו' וביארתי שם דר' יוחנן סובר דכיון דאתי להשלמת יום הבאת הקרבן ע"כ צ"ל השיר כל יום הבאת הקרבן ורשב"ל סובר דאפי' אם היו אומרים שירה בנסכים אעפ"כ לא היו אומרים השירה של יום ד' וא"כ צריך לומר דאילי' בעלמא הוא דנפל בפומייהו:

[ומזה קשה לי על התוספות בר"ה בד"ה ונתקלקלו כו' ויש לתמוה אמאי נתקלקלו בשיר והלא בשעת נסכים היה השיר כו' ויכול להמתין מלהביא נסכים עד הלילה או עד למחר כו' וא"כ לפי מה שביארתי דשיטת הש"ס דילן דצריך לומר השירה של יום שמביאין אותו ולא שיר שהיה ראוי ביום הבאת קרבן וכמו שכתבו התוספות שם וא"כ איך הקשו דהא יכול להביא הנסכים למחר. דא"כ היו אומרים שירה של חול והם רצו לומר שירה של יו"ט ואיפשר לומר דאם הי' מניחין לכתחילה ליקרב הנסכים עד למחר ע"כ סוברים התוס' שאומרים שיר של ר"ה משא"כ אם אירע שלא הקריבו הנסכים באותו יום וצריכין להקריב הנסכים למחר ע"כ כתבו התוס' בערכין (ד' י"ב) שאומרים השיר של יום שמביאין אותו ולא שיר שהיה ראוי ביום הבאת הקרבן ועוד יש לומר דהא שכתבו התוס' בערכין (שם) דאומרים שיר של יום שמביאין אותו ולא שיר שהיה ראוי ביום הבאת הקרבן היינו משום ששניהם שיר של חול. אבל בשיר של יו"ט אם מקריבין הנסכים למחר אומרים השיר של יו"ט דשיר של יו"ט דחי שיר של חול]:

וע"כ ה"נ סובר ר' יוחנן לשיטת הירושלמי דכיון דשאר הימים כולן תשלומין דראשון ע"כ יש להימים אותו הדין של ראשון וכיון שביום הראשון הי' יכול להביא ע"כ מחויב להביא אף שנטמא או נעשה חיגר אח"כ משא"כ לר' הושעי' שאמר כל ז' חובה ע"כ אם הי' פשיט ביום ראשון ונעשה חיגר אח"כ בשני פטור מלהביא. משא"כ לשיטת הש"ס דילן ואף שהתוספות נסתפקו בחגיגה לדברי האומר כל שבעה חובה וכולן תשלומין זה לזה וא"כ משמע מהתוספות דלמ"ד דכולן תשלומין דראשון מחוייב להביא אך הט"א הכריע ששיטת הש"ס דילן דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פטור משום שאינו בר הבאה והביא ראי' מדלא אמר בחגיגה (ד' ב') דהכל לאתויי פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר בשני וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן שאעפ"י שהוא תשלומין דראשון אעפ"כ יש להתשלומין דין של אותו היום וכיון שאותו היום אינו ראוי להבאה משא"כ לשיטת הירושלמי:

וע"כ קאמר הירושלמי לקמן הפריש חגיגתו ומת היורשים מהו שיביאו אותה ר' אילא אמר יראה יראה הראוי לבוא מביא שאינו ראוי להביא אינו מביא א"ר זעירא כהיא דר"י ור' יונתן תרווייהו אמרי כל בכור בניך תפדה אפי' לאחר מיתה והכא לא יראו פני ריקם אפי' לאחר מיתה א"ר בא מחלוק' שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה שמואל אמר במפורשת ר' יוחנן אמר אפי' אינה מפורשת והוא משום דשמואל ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא ור' יוחנן סובר שיעבודא דאוריי' וכמו דאמרי' בקדושין (ד' י"ג) והוא משום דהירושל' לטעמי' דכיון דשיעבודא דאורייתא ע"כ אפי' שמת ואינו בר ביאה אעפ"כ מחוייבים היורשים להביא אבל לשיטת הש"ס דילן כיון שמת א"כ לא עדיף מפשוט ואח"כ נעשה חיגר דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פטור וע"כ כתב הרמב"ם (פ"א מה' חגיגה) המפריש עונת ראי' ומת היורשין חייבין להביאה כו' וכתב הכ"מ ואיתא בירושלמי פ"ק דחגיגה שאם ירשו קרקע היורשים חייבים להביאה אפי' לא הפרישתה מחיים ותמה על שלא פסק הרמב"ם כהירושלמי והלח"מ הוסיף לתמוה (דבפ"א מה' מחוסרי כפרה) כתב הרמב"ם האשה שהביאה חטאתה אעפ"י שלא הפרישתה מחיים ולמה נקט רבינו הכא המפריש דווקא ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דלשיטת הש"ס דילן היינו דווקא בהפרשה שהפריש מחיים: