נועם ירושלמי על חגיגה א:א:יט

שם בירושלמי ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מהו לשלח חגיגתו ביד אחר אמר לי' נשמעינה מהדא מוכי שחין ופולפסין כו' וצריך לבאר מה ששאל ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מהו נשלח חגיגתו ביד אחר מפני מה לא שאל לו על עולה ראי אך איפשר לומר דהאיבעי' הי' לענין טמא אם יכול לשלח חגיגתו ביד אחר וא"כ לענין טמא בעולת ראי' לא יכול למיבעי דכיון דאינו יכול לכנוס בעזרה. א"כ לא קיים מצות ראי' א"כ בוודאי דלא מייתי קרבן ראי' וע"כ לא מיבעי' לי' אם יוכל לשלח עולת ראי' ביד אחר (וכה"ג הקשה הטורי אבן דקרא למעוטי טמא מעולת ראיה למה לי תיפוק ליה מגופיה דקרא דכתיב ולא יראו פני ריקם דאין חייב בקרבן אלא א"כ ראה פניו והאי ראית פנים בעזרה הוא ולא בהר הבית כו' והא כל הטמאים אסורים לכנוס בעזרה ובכרת וליכא למימר נ"מ אם עבר ונכנס בעזרה במזיד או בשוגג אע"ג דמ"מ קיים מצות ראיה אעפ"כ אינו מביא בשביל ראיה זו קרבן ראי' דלהא ודאי לא צריך קרא דכיון שנכנס שלא ברשות אלא בעבירה מלא יראו פני נפקא ליה כיון דלאו בר ראי' הוא כו' וכתב דנ"מ בכהן טמא וקרבן ציבור דקיי"ל ן דטומאה הותרה בציבור דאם עבר במועד הא ודאי קיים מצות ראית פנים והוה אמינא דמביא עולת ראיה קמ"ל ומבאת שמה יתירא נפקא ליה דהל"ל והבאת שמה לחוד ובאת שמה ל"ל אלא ע"כ אי ראוי לבוא שמה בשביל קרבן זה אי נמי יש לומר דנ"מ אם היה טהור ביום א' של חג וראה פניו בעזרה ונתחייב בעולת ראי' ובשאר ימי החג נטמא אינו מביא עולת ראי' ועוד שהוא טמא ומבאת שמה יתירא נפקא ליה הא דאינו מביא עולת ראי' אלא א"כ ראוי לביאה כשעת הבאה דהא אפי' חגיגה דחובה בפני עצמו הוא ואינה תלויה בראית פנים אפ"ה אינו בא בטומאה וכדאמר בפ"זדפסחים (ד' ה') ויטמאנו במת מדחהו אתה מחגיגתו ש"מ דאין טמא מביא חגיגה כדפי' התוס' התם הואיל והוא חובה לבוא ברגל יש לה דין עולת ראיה דנפקא ליה דטמא פטור ומסיימי התוס' וכן איתא בירושלמי דאיתקש לעולת ראיה עכ"ל]:

וע"כ מיבעיא לי' הכא מהו לשלח חגיגתו ביד אחר (פי' אם הוא טמא) ודווקא בחגיגה קא מיבעי' לי' אבל טמא ודאי פטור מעולת ראי' וא"צ לשלח ביד אחר כיון שאי איפשר לו בראי' והא שתירץ הט"א דנ"מ אם הי' טהור ביום ראשון ואח"כ נעשה טמא דפטור אע"ג שכבר נתחייב בעולת ראי' אפ"ה אינו יכול להביא משום שהוא בשאר הימים טמא ע"כ אינו יכול להביא שזהו דווקא לפי מה שכתב הט"א לשיטת הש"ס דילן דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פטור אבל לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי שאם הי' טהור ביום ראשון ונטמא אח"כ מביא כיון שהוא תשלומין לראשון ע"כ יכול להביא אפי' אם נטמא בשאר הימים. ועיין (בפ"ק דמוע"ק ה"ה) מה שביארתי שם על הא דאמר ר' יוחנן ערב הרגל ביניהן (פי' וע"כ אמר ר' מאיר דרואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר בכדי שיוכל להביא עולת ראי' ושלמי חגיגה אבל בשאר הימים אין נ"מ כיון שכבר נתחייב ביום ראשון ואפי' לר' זעירא דאמר ימי הרגל ביניהן פי' אפי' בתוך ימי הרגל נמי יש נ"מ בין ר' מאיר לר' יוסי היינו משום שיש נ"מ אם יהי' טהור יוכל לכנוס בעזרה אבל אם יהי' טמא לא יוכל לכנוס לעזרה עיין שם מה שביארתי שם אבל בהא ר' זעירא נמי מודה דאם היה טהור ביום ראשון יוכל להביא אפי' נטמא אח"כ וא"כ ליכא למיבעי עולת ראי' רק מהו שישלח חגיגתו ביד אחר וע"ז פשיט ליה מראי' והיינו משום שחגיגה איתקש לראי']: