נועם ירושלמי על בכורים א:א:ו

עוד שם בירושלמי על דעתי' דר' יודא מה בין הנוטע לתוך שלו. והבריך לתוך של יחיד. ומה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד באמצע רב אחא בשם ר' מישא כשהבריכה בדלעת או בסילון יביא ויקרא אפי' כרבנן יביא ויקרא. אמר ר' יונה צריכא לר' יהודא המוכר שביל לחבירו מקום דריסה הוא מכר או עד התהום מכר. אין תימר מקום דריסה מכר מביא וקורא אין תימר עד התהום מכר לא יביא כל עיקר מספק מביא ואינו קורא רבנן פשיטא לון שמכר עד התהום. והנה בספרי נ"י (ס' כ"ב) ביארתי פי' דע"כ ס"ל לר' יהודא דהבריך בתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע דמביא ואינו קורא משום דלר"י מספק' לי' אם המוכר שביל לחבירו אם מקום דריסה מכר אבל לא עד התהום. וא"כ אינו יונק מקרקע חבירו. וע"כ צריך להיות מביא וקורא. או שמכר לו עד התהום. וא"כ יונק מקרקע חבירו וא"כ לא הוה כל הגידולים מאדמתך וע"כ ס"ל לר"י דמספק מביא ואינו קורא אבל רבנן ס"ל דפשיטא שמכר עד התהום וע"כ בודאי יונק מקרקע חבירו ועל כן אינו מביא:

ועיין בס' נ"י (ס' כ"ב) ושם כתבתי שמזה הירושלמי מוכח דבעינן שיהא גוף הקרקע שלו וע"כ אע"ג דמי שמכר שביל לחבירו ולר"י מספקא לי' אם מכר לו עד התהום או שמקום דריסה מכר. וע"כ ס"ל דאינו קורא מספק ואמאי הא כל ספק בקרקע מוקמינן בחזקת מרא קמא וכיון דמוקמינן בחזקת מ"ק א"כ צריך להיות דהוי בודאי שלו וא"כ אמאי אינו מביא וקורא אלא ודאי כיון דמ"מ ספק הוא ע"כ אינו קורא. וזהו דלא כמו שכתב הח"ש (בח' או"ח ס' א') גבי הא דאמרינן בב"ב (דף פ"א) אמר רבה מאי קושי' דילמא ר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי' ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו (פי' אם קנה קרקע או לא וע"כ מביא ואינו קורא וכתב הח"ש שאלו קנו הבעלים הראשונים מן הלוקח אילן א' מביאים וקוראים משום חזקת מ"ק. והנה מירושלמי הזה מוכח דלא אמרינן דמחמת חזקת מ"ק יהיה כאלו ודאי שלו שיביא ויקרא):

והכי מוכח ג"כ מהא דאיתא שם בירושלמי ומה פליגין במוכר שביל לחבירו אבל אם מכר לו שדה ושייר לו שביל כל עמא מודו ששייר לו עד התהום על דעתי' דר"י מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים ומה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע ולכאורה צריך להבין דאמאי אינו מתרץ הכא נמי דלר' יהודה ספוקי מספקא לי' אם מקום דריסה מכר או שמכר עד התהום כמו שמתרץ בדרך היחיד וא"כ משמע מזה שזה הספק אינו רק בדרך היחיד אבל בדרך הרבים פשיטא לי' להש"ס שבודאי מכר עד התהום [ובשנות אלי' גריס ומה פליגין במוכר שביל לחבירו מכר לרבים כל עמא מודו שמכר לו עד התהום] וע"כ מקשה על דעתי' דר' יודא מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים ומה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע אמר ר' אימי אתי דר' יהודא כר"א דתנינן תמן אין עושים חלל תחת רה"ר בורות שיחין ומערות ר"א מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים כמה דר"א אמר תמן תחת רה"ר שלו כך ר' יהודא אמר תחת רה"ר שלו ר' שמואל בר רב יצחק אין כר"א יביא ויקרא אמר ר' יוסי מסבר סבר שמואל בר רב יצחק שר"א מתיר לעשות כן והוא שלו אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם זכה (פי' וע"כ כיון שבעצם הוא אינו שלו אעפ"י שהוא מתיר לעשות וכל שהוא מצד הספק אעפ"י שמותר לעשות אעפ"כ אינו יכול לקרות מספק) ואיפשר דר' אימי ור' יוסי לטעמי' אזלי דאמרינן לעיל רבי יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם והאי ר' אימי היינו אליבא דר' יוסי ולא אליבא דר' יונה דאי אמרינן דכולהן מתורת גזלן ירדו להם ורשות לשעה נמי מהני איפשר דמהני מוחזק מספק דהא מ"מ יש לו רשות להשתמש אבל אי אמרינן דלאו מחמת גזל הוא אלא משום דכתיב ביכורי אדמתך. (או כמו שכתבו התוס') דבעינן אשר תביא מארצך וע"כ לא מהני רשות לשעה וע"כ לא מהני נמי מה שהוא מוחזק מספק דאע"ג שהוא מותר להשתמש אעפ"כ כיון שזהו רק מצד הספק ומוקמינן בחזקת מרא קמא אעפ"כ לא הוי רק כמו רשות לשע' ודוק: