נועם ירושלמי על ברכות ז:ב:ז

שם בירושלמי ר' ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך מחלפא שיטתי' דר' ירמי' תני שלש מאות נזירים עלו בימי שמעון בן שטח וכו' אמר לי' הבו לי' כסא דמברך נסב ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחבירי'. א"ל עד כדון את בקשיותך. א"ל ומה נאמר על המזון שלא אכלנו. אמר הב לן דליכול. יהבו לי' ואכל ומר על המזון שאכלנו. אמר ר' יוחנן חולקים על ר' שמעון בן שטח ר' ירמי' אמר על הראשונה (פי' במה דאמר על המזון שלא אכלנו אבל במה שהוציא אח"כ ע"י אכילתו שאכל ירק אינם חולקים עליו ור' אבא אמר על השני' פי' אפי' במה שהוציא אח"כ ע"י אכילתו נמי חלוקים עליו חביריו מחלפא שיטתי' דר' ירמי' התם צריכא וכא פשיטא ליה. הן דצריכא ליה כרבנן וכא דפשיטא לי' כרשב"ג תני עלה היסב ואכל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנים דברי חכמים. ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנים עליו עד שיאכל כזית דגן. והתני שנים כת וא' ירק מזמנים. מתניתא כרשב"ג כו' ובהגהות הגר"א הגיה וכא דפשיטא לי' כרשב"ג והתני ב' פת וא' ירק מזמנים מתניתא כרשב"ג דתני רשב"ג עלה והיסב עמהם אפילו לא קיבל עמהם אלא בציר ולא אכל כזית דגן מזמנים. דברי חכמים ר' יעקב בר אחא בשםר"י לעולם אין מזמנים עליהם עד שיאכל כזית דגן:

והנה צריך לבאר הא דאמר הן דצריכא ליה כרבנן. וכא דפשיטא לי' כרשב"ג. דאמאי פשיטא לי' לרשב"ג יותר מאליבא דרבנן דהא כיון דמיבעי לי' לר' ירמי' גבי עשרה דאע"פ דאמרינן דשבעה פת וג' ירק מזמנים. אעפ"כ בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך. וא"כ לרשב"ג נמי הא לא קאמר אלא דשנים פת וא' אכל ירק מזמנים אבל מ"מ איפשר לומר דאינו מוציא. וכמו דאמרינן בברכות (ד' מ"ח) מיתיבי רשב"ג אומר עלה והיסב עמהם אפילו לא אכל עמהם אלא בציר ולא אכל אלא בגרוגרת א' מצטרפין. ומשני אצטרופי מצטרפי. אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן וא"כ אמאי פשיטא לי' בדרשב"ג. ואם החילוק דבשלשה כיון דמצטרף בודאי יכול להוציא נמי. דאל"ה ליכא זימון כלל. אבל בעשרה כיון דמ"מ איכא זימון של שלשה. ע"כ איפשר לומר דמצטרף לברך בשם. אבל להוציא לא. וא"כ מה אומר הן דצריכא לי' כרבנן וכא דפשיטא ליה כרשב"ג כיון דעיקר החילוק הוא בין שלשה ובין עשרה. וא"כ צ"ל דהא דאמר דצריכא לי' כרבנן היינו בעשרה דבזה אמרו רבנן דמצטרף וכא דפשיטא לי' כרשב"ג היינו במה דמיירי רשב"ג דהיינו בשלשה דכיון דסבירא ליה דמצטרף מוציא נמי:

ולכאורה היה איפשר לבאר ע"פ מאי דאמרין בירושלמי (ריש פרקין) ר' זעירא בשם ר' אבא ב"ר ירמי' שלשה חובה שנים רשות. א"ר זעירא קומי ר' יוסי א"ל אנו אין לנו אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. רבנן דהכא כדעתון רבנן דהתם כדעתון שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף. ר' יוחנן ור"ל תרוייהון אמרי אפילו שנים שדנו אין דיניהם דין. וא"כ לפי"ז איפשר לומר דהא דאמר בירושלמי לרשב"ג פשיטא לי' פי' דכיון דמצטרף יכול להוציא נמי דהטעם הוא דהא דאיפשר לחלק דמצטרף אבל להוציא אחרים לא. הוא משום דיכול להצטרף לזימון היינו משום דשנים רשות. וא"כ כיון דשנים יכולים לזמן בתורת רשות ע"כ מצטרף מי שאכל ירק להיות חובה. דהא אפי' אם לא נצטרף אותו שאכל ירק אעפ"כ יכולים לזמן בתורת רשות. אבל להוציא אחרים כיון דאיפשר לומר דאינו מצטרף בתורת חובה א"כ איך יכול להוציא אחרים. משא"כ בצירוף כיון דשנים הוי רשות. אבל אי אמרינן דשנים לא הוי רשות ע"כ אין חילוק בין להצטרף ובין להוציא דכיון שמצטרף להוסיף ברכה בודאי מוציא נמי. משא"כ בעשרה כיון דהוי זימון דמ"מ יש בזה זימון של שלשה ע"כ לענין לברך בשם יכול להצטרף בעשרה אף ע"פ שאינו מוציא וא"כ לרשב"ג דס"ל דשנים שדנו אין דיניהם דין. כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ה') איתיבי' רשב"ג אומר הדין בשלשה ופשרה בשנים. ויפה כח פשרה מכח דין ששנים שדנו בעלי דינין יכולים לחזור בהם כו' וכ"ת פליגי רבנן עלי' דרשב"ג והאמר ר' אבהו שנים שדנו לכ"ע אין דיניהם דין. גברא אגברא קא רמית כו' וכן בירושלמי (רפ"ק דסנהדרין) תני רשב"ג הדין בג' ופשרה בב'. יפה כח פשרה מכח דין דשנים שדנו יכולים לחזור בהם ושנים שפשרו אין יכולים לחזור בהם. וא"כ כיון דרשב"ג סובר דשנים שדנו אין ד"ד. וא"כ סובר נמי דשנים אם רצו לזמן אין מזמנים וא"כ כיון דמצטרף לשלשה בודאי דיכול להוציא נמי כיון דסובר דשנים אם רצו לזמן אין מזמנים. וע"כ אומר דלר' ירמי' פשיטא לי' לרשב"ג דכיון דמצטרף בודאי דיכול להוציא נמי. וע"כ סובר דהא דאמר ר' יוחן חולקים על ר"ש בן שטח היינו דווקא על הראשונה במה שרצה לברך ברוך שאכל ינאי וחביריו. אבל על השני' אע"פ שלא אכל רק ירק אעפ"כ אינם חולקים עליו חבירי' דהא לרשב"ג בודאי דיכול להוציא נמי כיון דס"ל דשנים שדנו אין דיניהם דין. א"כ סובר נמי דשנים אם רצו לזמן אין מזמנים. וע"כ סובר ר' ירמי' דיכול להוציא אחרים ג"כ. אבל ר' בא אמר על השני' והוא משום שסובר דאפי' רשב"ג נמי סובר דמצטרף. אבל להוציא אחרים לא:

ולפי מה שביארתי איפשר לומר דר' בא לטעמיה דהא דאמרינן דהא דשנים אם רצו לזמן מזמנים אינו תלוי בהא דשנים שדנו דיניהם דין. וכמו שביארתי בספרי שה"נ דאי איפשר לומר כן דהא כבר הוכיחו התוס' בסנהדרין (דף ה') בד"ה שנים שדנו כו' הא דנקט דשנים משום דאפילו שנים הוי ב"ד חצוף. אבל הוא הדין דחד נמי דינו דין מהא דפריך בסמוך (דף ו') ר' אבא לר' אבהו דן את הדין וזיכה את החייב כו' ור' אבא הוא ר' בא בירושלמי. וכמו דאמרינן רפ"ק דסנהדרין. שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף. ר"י ור"ל תרוייהון אמרי אפילו שנים שדנו אין ד"ד. תמן תנינן היה דן את הדין זיכה את החייב כו' מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ור' בא בשם ר' אבהו כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כו' והוא כמו דאקשי בש"ס דילן ר' אבא לר' אבהו ומשני כשקבלוהו עלייהו וא"כ כיון דר' בא סובר דלמ"ד שנים שדנו דיניהם דין הוא הדין אפי' חד דהא מקשה דווקא לר' אבהו אבל לשמואל ניחא. וא"כ הא דאמרי' דשנים שדנו ד"ד הוא הדין אפי' חד. וא"כ איך איפשר לומר דהא דאמרינן דשנים רשות תלוי בהא דשנים שדנו. דהא התם אפי' חד נמי וא"כ כיון דלא תלוי בזה א"כ אפי' לרשב"ג שסובר דשנים שדנו אין דיניהם דין. אפ"ה יכול לסבור דשנים רשות. וע"כ סובר ר' בא דהא דאמר ר' יוחנן חולקים עלי' חבירי' היינו אפי' כל השני' נמי. והוא משום דאע"ג שסובר דשנים שדנו אין דיניהם דין אעפ"כ יכול לסבור דשנים רשות. וא"כ אפי' רשב"ג נמי יוכל לסבור דאצטרופי מצטרף אבל להוציא את הרבים י"ח עד שיאכל כזית דגן:

אבל באמת איפשר לומר דבלאו טעמא דשנים שרצו לזמן מזמנים איפשר נמי לחלק בין להצטרף בין להוציא. וכמו שסובר בש"ס דילן (ד' מ"ח) דמשני אליבי' דר' יוחנן דאצטרופי מצטרף. אבל להוציא את הרבי' ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן. אע"ג דמסקינן לעיל בברכות (ד' מ"ה) תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אם רצו לזמן אין מזמנים. וע"כ סובר דחולקים על השני' דלא תלוי מידי בזה ואפי' רשב"ג דסובר דמצטרף אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן. ע"כ אמר דחולקים על השני' דאפי' רשב"ג נמי מודה דאינו מוציא ודוק]:

אך עכ"ז הוא דוחק. ע"כ נראה לי כמו שהגיה בשנות אליהו. א"ר יוחנן חולקין על רשב"ג. ר' אבא אמר על הראשונה. ור' ירמי' אמר על השני' מחלפא שיטתי' התם צריכא לי' והכא פשיטא לי'. פי' דהתם מיבעי לי' מהו שיברך והכא אמר שחולקין על השני' ואמר שאינו מוציא אחרים. ומשני הן דפשיטא לי' כרבנן. והן דצריכא לי' כרשב"ג. פי' דהירושלמי מקשה דמ"ט מיבעי לר' ירמי' אותו שאכל ירק מהו שיברך. וא"כ מיבעי לי' דאע"ג דמצטרף אעפ"כ אינו יכול להוציא. וא"כ מ"ט פשיטא לי' לר' ירמי' דחולקין עליו חבירי' וסבר דחולקין עלי' כל חבירי' אפילו רשב"ג ג"כ. דאף ע"ג דרשב"ג סובר דעלה והיסב ואכל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנים. אעפ"כ היינו דווקא להצטרף אבל להוציא אחרים אינו יכול להוציא עד שיאכל כזית דגן., וא"כ מ"ט מיבעי לי' לר' ירמי' דאע"ג דשבעה פת וג' אכלו ירק מזמנים אם יכול להוציא:

וע"ז משני הא דפשיטא לי' כרבנן והא דצריכא לי' כרשב"ג דהא דמיבעי לעיל דאע"ג דמצטרף אעפ"כ אינו יכול להוציא היינו אליבא דרשב"ג דס"ל דאפי' אכל ירק נמי מצטרף. וע"כ מיבעי לי' אם יכול להוציא והא דפשיטא לי' דחולקים עלי' חבירי' היינו אליבא דרבנן. דכיון דרבנן ס"ל דאם אכל עלה של ירק אינו מצטרף מכש"כ שאינו יכול להוציא. וא"כ הא דאמר חולקין עלי' חבירי' על השני' היינו רבנן דהלכה כוותי' דרבים נינהו דמשמע שאכל בלא נ"י דהיינו עלה של ירק וע"כ חולקים עליו חבירי' דהיינו רבנן. דכיון דס"ל דלא מצטרף. א"כ בודאי אינו מוציא אבל הא דמיבעי לי' היינו לרשב"ג דס"ל דמצטרף. ע"כ מיבעי לי' אם יש חילוק בין להצטרף ובין להוציא. דאע"ג דמצטרף אעפ"כ אינו יכול להוציא:

ואלולי מסתפינא היה נראה לי להגיה הא דאיתא בירושלמי מחלפא שיטתי' דר' ירמיה התם צריכא לי' וכא פשיטא לי'. הן דצריכא לי' כרבנן וכא דפשיטא לי' כרשב"ג (ונ"ל להגיה כר"ג) (ומחמת שאח"כ אמר כרשב"ג נשתבש כאן ג"כ כרשב"ג ובאמת צ"ל כר"ג) והוא כר"ג דתנן במתניתין בברכות (ד' מ"ד) אכל ענבים ותאנים מברך עליהם שלש ברכות דברי ר"ג. וכן אמרינן בירושלמי (ס"פ כיצד מברכין) אתי דר"ש חסידא כרבי ושניהם כר"ג דתני' זה הכלל שהי' ר' יהודא אומר משום ר"ג כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן מין דגן ולא אפאו פת. ר"ג אומר מברך לאחריו שלש ברכות. וחכ"א ברכה א' מעין ג' כו'. וע"ז מביא דתני עלה (כצ"ל) עלה והיסב ואכל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנים. והיינו כר"ג [ולא כרשב"ג שמביא אח"כ דהוא אמר אפי' אכל ירק מצטרף לענין צירוף. וא"כ איפשר לומר כמו דאמרינן בש"ס דילן ברכות (ד' מ"ח) אצטרופי מצטרף. אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן]. ע"כ אמר מה דפשיטא לי' כר"ג שכיון שהוא אמר דמברך על ז' המינים ג' ברכות. וע"כ ודאי מזמנים. וע"כ איפשר לומר שנתנו לר' שמעון בן שטח מיני תאנים וענבים. וע"כ הוציא אותם בברכת המזון דכל ההוכחה הוא דלא אכל דבר שחייב עליו בבהמ"ז הוא מדלא נטל ידיו כמו שפירש המפרשמהרא"פ א"כ איפשר לומר דאכל תאנים וענבים וע"כ אמר נברך על המזון שאכלנו. דאם נאמר דאכל עלה של ירק וכרשב"ג. א"כ איך אמר נברך על המזון. אלא ודאי דאתי כר"ג. וכיון שמברך עליהם שלש ברכות ומברכין על הארץ ועל המזון. א"כ לר"ג ודאי הוה מזון (ולקמן יתבאר בזה) וע"כ אומר מה דפשיטא לי' שאמר דחולקין רק על הראשונה אבל על השני' מודו. הוא ר"ג דסובר דמברכין עליהם שלש ברכות. וע"כ כיון שמברך עליהם ברכת המזון ע"כ ודאי מוציא נמי. והא דמיבעי לר' ירמיה דאע"פ שאכל ירק מצטרף אם יכול להוציא היינו לרבנן דס"ל שאינו מברך ג' ברכות. והי' יכול לומר דאפי' לר"ג מסתפקא לי' בעלה של ירק. אך כיון דבאמת הלכה כרבנן. וע"ז אומר כרבנן. והא דפשיטא לי' היינו כר"ג. וא"כ איפשר דאכל תאנים וענבים וע"כ יכול להוציא. וע"כ לא רצה לומר דחולקין עליו חביריו משום דיכול לומר דס"ל כשיטת ר"ג. [וגם לרבנן בעלה של ירק נמי מספקא להו]. וע"כ אמר דחולקין עליו חביריו על הראשונה:

וע"ז אומר דברי חכמים (פי' חכמים דפליגי על ר"ג) ר' יעקב ב"ר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנים עד שיאכל כזית דגן. פי' שצריך לברך ע"ז ברכת המזון. וע"כ מזמנים עליהם. וע"ז אומר והתני שנים פת וא' ירק מזמנים וכמאן אתי דהא רבנן סברי דאין מזמנים עד שיאכל כזית דגן. ור"ג נמי לא פליג אלא בשבעת המינים. ע"ז אומר מתניתא כרשב"ג דהא לרשב"ג לא מצינו רק דמצטרף אבל לא להוציא. ובהא מיבעי לי' לר' ירמי'. וע"ז אומר מה דפשיטא לי' כר"ג. והוא אכל בלא נ"י תאנים וענבים. וע"כ בירך והוציא אותם. ודוק:

והנה יש לדקדק דבירושלמי אמר דבירך על המזון שאכלנו וא"כ לכאורה קשה דהא מזון לא מיקרי אלא מין דגן. וכמו דאמרינן בעירובין (דף ל') מלח ומים הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי איקרי מזון. לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד כו' אמר רב הונא באומר כל הזן עלי מים ומלח הוא דלא זייני הא כל מילי זייני והאמר רבב"ח כו' הוינא אזילנא בתרי' דר' יוחנן למיכל פירות גינוסר כו' והוה אכל להו לכולהון ואמר כו' דלא טעים זיונא אימא מזונא. וא"כ קשי' דאיך אמר נברך על המזון שאכלנו:

אך באמת לא קשה מידי דהירושלמי לשיטתי' דכל מילי איקרי מזון. וכמו דאמרינן בירושלמי דעירובין (פ"ג ה"א) א"ר חייא בר בא ר"י אכל חלוטין ואמר לא טעמתי מידי בההוא יומא. ותנינן הנודר מן המזון מותר במים ומלח פתר לה כר' יאשי' דאמר הלכו בנדרים אחר לשון תורה פי' אבל ר' יוחנן אמר התם דבנדרים הלכו אחר לשון בני אדם ומניין שכל הדברים קרויין מזון ר' אחא כו' ר' עולא ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה ת"ל מזון אלא שכל הדברים קרויין מזון. וא"כ כיון שכל הדברים קרויין מזון. ע"כ אע"פ שלא אכל שמעון בן שטח מין דגן אפ"ה אמר על המזון שאכלנו. משא"כ לשיטת הש"ס דילן דלא מחלק וס"ל דאפי' בלשון תורה לא הוי מזון רק מה' המינים כמו שמוכח בעירובין (שם) ע"כ אמרינן בברכות (שם) היכי אברך ברוך שאכל ינאי וחבירי' משלו כו' ולא קאמר על המזון. דלשיטת הש"ס דילן כיון שהיה יין אע"פ דאמרינן בברכות (דף ל"ה) דסעיד אעפ"כ לא נקרא מזון. ובירושלמי (פרק כיצד מברכין) עד כדון בתחילה בסוף ר' יונה בשם ר"ש חסידא אמר בורא מיני מעדנים לעדן בהם נפש כל חי בא"י על הארץ ועל מעדנות ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובא רבי כשהי' אוכל בשר וביצה הי' אומר אשר ברא בהם להחיות נפש כל חי בא"י חי העולמים עד כדון בסוף כו' אתי' דר"ש חסידא כרבי ושניהם כר"ג דתני' זה הכלל שהי' ר' יהודא אומר משום ר"ג כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן מין דגן ולא אפאו פת ר"ג אומר מברך לאחריו שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת. וכל שאינו ממין שבעה ואינו מין דגן ר"ג אומר מברך לפניו ולאחריו וחכ"א מברך לפניו ולא לאחריו:

וא"כ מוכח מהירושלמי דלחכמים של ר"ג לא הי' מברכין כלל על דבר שאינו מין שבעה לבסוף. אבל ר"ג סובר דטעון ברכה לבסוף אפי' בדברים שאינן ממין ז' והא דאמרינן ר' אבא ב"ר יעקב בשם ר' יצחק רובא רבי כשהי' אוכל בשר וביצה הי' אומר אשר ברא בהם להחיות בהם נפש כל חי סובר כר"ג וכן ר"ש חסידא. וכן הא דאמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ד) א"ר יצחק בר אבדימי בשם רבינא על הביעה ועל מיני קופרא בתחילה מברך שהכל ולבסוף בורא מיני נפשות רבות. אבל ירקא לא. ור' יצחק אמר אפילו ירקא הוא לשיטת הירושלמי דסברי כר"ג דטעון ברכה לאחריו. אבל לרבנן אין טעון ברכה לאחריו כלל:

וע"כ אומר דהא דאמר ר' ירמי' דחולקין על הראשונה אבל על השני' אין חולקין עליו חבירי' הוא לר"ג. וע"כ כיון דלר"ג טעון ברכה לאחריו וע"כ הוי מחוייב בדבר לברך ברכה אחרונה ולשיטת הירושלמי (פ"ג דעירובין) דכל מילי איקרי מזון נפטר בברכת המזון וכמו דאמרינן בברכות (דף י"ב) לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בתמרי נמי יצא דאפי' סיים בדנהמא נמי יצא. מ"ט דתמרי נמי מיזן זייני. וא"כ לשיטת הירושלמי דמן התורה כל מילי איקרי מזון. א"כ אם בירך ברכת המזון יצא על בל הדברים. וא"כ איפשר לומר דהוי מחוייב בדבר. וכמו שהבאתי לעיל (בפ"ב דברכות) הירושלמי בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו. ייבא מההוא דאמר ר' חלבו כו' הכל יוצאים בי"ד שהיא זמן קריאתה. וע"כ כיון דבדיעבד יוצא הוי מחוייב בדרבנן. וע"כ יכול להוציא אחרים נמי ואע"פ שאינו מחוייב רק דמחוייב מדרבנן מחוייב קרינא בי'. וא"כ לפי"ז איפשר לומר שר"ש בן שטח אכל ירק כמשמעות הירושלמי אעפ"כ יכול להוציאם ור"ג דסובר דצריך לברך לאחריו אפילו על דבר שאינו מז' המינים:

וע"כ אמר ר' ירמי' על הראשונה דהיינו שאין חולקין עליו רק על הראשונה. במה שאמר על המזון שאכל ינאי וחביריו אבל בשני' מה שבירך והוציא אחרים אינם חולקים עליו. ואף דמיבעי לי' אותו שאכל ירק אם יכול להוציא. וכמו דמקשה התם צריכא לי' וכא פשיטא ליה. וע"ז משני לי' הן דצריכא לי' כרבנן וכא דפשיטא לי' כר"ג (כצ"ל) פי' הא דצריכא לי' כרבנן דלרבנן כיון שאין טעון ברכה אחרונה כלל. ע"כ לא הוי מחוייב בדבר אפי' מדרבנן ואינו יכול להוציא אחרים. וכא דפשיטא לי' כר"ג. פי' דלר"ג כיון דטעון ברכה אחרונה אפי' בדבר שאינו מז' המינים ואפי' על ירקא ג"כ. ע"כ כיון שטעון ברכה לאחריו ויוצא בברכת המזון להירושלמי דס"ל דמדאורייתא הוי כל מילי מזון ע"כ הוי מחוייב בדבר ויכול להוציא אחרים כיון דבדיעבד יצא. וא"כ לא קשי' על ר' ירמיה

ור' אבא סובר דחולקים על השני' ג"כ דס"ל דאפי' לר"ג אינו מוציא אחרים משום דמ"מ אינו מחוייב רק מדרבנן וע"כ אינו מועיל להוציא את מי שמחוייב מדאורייתא כמו שכתבו התוס'. אבל ר' ירמי' סובר דיכול להוציא אע"פ שאינו מחוייב רק מדרבנן לר"ג. וע"ז אומר דברי רבנן. ר' יעקב ב"ר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנים עליו עד שיאכל כזית דגן. וע"ז פריך והא תני שנים פת ואחד ירק מזמנים, מתניתא כרשב"ג. ואליבא דרשב"ג מצטרף. אבל אינו יכול להוציא אחרים רק לר"ג. [ולפי"ז איפשר לומר דשמעון בן שטח אכל מפירות שאינם מז' המינים. כמו שביארתי ולא כמו שביארתי תחילה דר"ג שסובר דעל ז' המינים טעון ברכת המזון דבזה לית הלכתא כר"ג וא"כ אמאי לא קאמר ר' ירמי' דחולקין על השני' ג"כ. אבל לפי מה שביארתי דר"ג היינו שסובר דצריך לברך ברכה אחרונה על הכל בזה רבי ור"ש חסידא נמי סוברים כר"ג. וכן פסק הש"ס דילן בברכות (ד' מ"ד)]. ודוק: והנה מזה מוכח דהירושלמי לא סובר כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן אמרינן בברכות (ד' ל"ז) הכי ר' יהודא אומר משמו כל שהוא משבעת המינים ולא מין דגן או מין דגן ולא עשאו פת. ר"ג אומר שלש ברכות. וחכ"א ברכה אחת. כל שאינו משבעת המינים ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין ג'. וחכ"א ולא כלום. והפי' הוא שאינו מברך ברכה א' מעין שלש. וכמו שפירש"י לעיל ולא כלום כלומר אינו טעון מברכת פירות ארץ ישראל ולא כלום. אלא בורא נפשות רבות כו' ולשיטת הירושלמי לא מיירי באורז ודוחן אלא בכל מילי. ור"ג סובר שצריך לברך אחריו בורא נפשות רבות. כמו שאומר דרבי כשהוא אוכל בשר וביצה הי' מברך בנ"ר משום דרבי סובר כר"ג. ולרבנן אינו מברך כלום.

ולפ"ז אפ"ל דהירושלמי והבבלי לשיטתייהו אזלי דבש"ס דילן אמרינן בברכות (ד' מ"ח) יהבי לי' כסא לברוכי אמר היכי אברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו שתי' לההוא כסא יהבו לי' כסא אחרינא ובריך כו' ובירושלמי אמרי' יהבו לי' ואכל ומר על המזון שאכלנו והוא כמו שכתב הטור או"ח סי' (קצ"ז) כתב אחי ה"ר יחיאל שאלתי לא"א הרא"ש אם המצטרף נפטר בברכה אחרונה בבה"מ של אלו והשיבני דלא וכתב הב"י והטעם נ"ל שהוא מדאסיקנא דברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם דהמוציא ובה"מ אין פוטרים אלא מה שאכל בתוך עיקר הסעודה אבל דשמעון בן שטח קשה לי ושמא שמעון בן שטח אף בזו לגרמי' הוא דעבד דס"ל דג' פוטר מעין ג' א"נ שאני יין דמיזן זיין וכענין שאמרו גבי תמרי בספ"ק (ד' י"ב) דאפי' אמר הזן את הכל נמי יצא דתמרי נמי מיזן זייני עכ"ל. א"כ לפ"ז י"ל דע"כ סובר הש"ס דילן דע"כ נצטרף ולא בירך ברכה אחרונה היינו דווקא משום דשתה הכוס ע"כ יצא ידי ברכה אחרונה משום דיין נמי מיזן זיין אבל הירושלמי לשיטתי' דס"ל דכל מילי איקרי מזון ע"כ אמר דיהבו לי' ואכל דהיינו עלה של ירק דכל מילי איקרי מזון: ולפי מה שביארתי איפשר לפרש באופן אחר הא שאמר ר' ירמיה דהא דאמר ר' יוחנן חולקים עליו על ר"ש בן שטח דחייב על הראשונה ופירש המפר דעל הראשונה היינו על מה שאמר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. וקשה דהא הפי' הוא בש"ס דילן בתמיה כמו שפי' רש"י בברכות (ד' מ"ח) דהיינו שאמר דאיך יברך על המזון שאכל ינאי וחביריו:

ע"כ נ"ל דעל הראשונה היינו על הברכה הראשונה שאמר נברך על המזון שאכלנו דכיון דאכל עלה של ירק א"כ לא איקרי מזון ואיפשר דס"ל כשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ל') דר' יוחנן לא ס"ל דכל מילי איקרי מזון וע"כ אמר על הראשונה היינו במה שאמר על המזון שאכלנו ועוד אפ"ל דאפי' לשיטת הירושלמי כיון דס"ל דר' יוחנן סובר דבלשון בני אדם לאו כל מילי איקרי מזון א"כ איך אמר על המזון שאכלנו ואף דבבהמ"ז צריך למיזל בתר לשון תורה אעפ"כ כיון דהא דאמר על המזון שאכלנו אינו מעיקר הברכה דהא בשלשה אמרי' בברכות (ד' נ') דה"ז בור רק בעשרה דמוכחא מילתא וא"כ כיון דבלשון בני אדם לא מיקרי מזון א"כ איך אמר על המזון שאכלנו אבל על השניה דהיינו במה שבירך בהמ"ז יפה עשה שהוציא אותם ואינם חולקים עליו חביריו או איפשר דס"ל דנפטר ג"כ מברכה אחרונה וכמו שכתב הרא"ש בברכות (ד' מ"ב) ועוד כל מילי דזייני לבד ממים שייכא בהו ברכת הזן. ונהי דמזון לא שייך בהו מ"מ ברכת הזן וברכת הארץ וברכת ירושלים שייך בהו. וע"כ יפה עשה שהוציא ולא בירך ברכה אחרונה. ור' בא אומר על השני' דהיינו, שאינו יכול להוציא. ועוד אפילו יכול להוציא אעפ"כ לא נפטר מברכה אחרונה וכמו שכתב הרא"ש והרשב"א דלא עדיף מדברים הבאים לאחר הסעודה שאין הפת פוטרתן. וע"ז מקשה הירושלמי מחלפא שיטתי' דר' ירמי' התם צריכא לי' וכא פשיטא לי' דהא אמר דר' יוחנן אמר דחולקים עליו על הראשונה. אבל במה שהוציא אותם שפיר עביד. וע"ז אמר הן דצריכא ליה כרבנן וכא דפשיטא ליה כרשב"ג וע"כ אמר דחולקין רק על הראשונה וכמו שביארתי לעיל. ודוק.