נועם ירושלמי על ברכות ד:א:כו

שם ד' יד ר' יצחק בר נחמן בשם רי"בל יוה"כ שחל להיות בשבת אע"פ שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עלה ר"ח שחל להיות בת"צ אע"פ שאין נעילה בר"ח מזכיר הוא של ר"ח בנעילה ר' סימון בשם רי"בל שבת שחל להיות בחנוכה אע"פ שאין מוסף בחנוכה מזכיר חנוכה במוסף אוספין עלה ר"ח שחל להיות בתוכה אעפ"י שאין מוסף בחנוכה מזכיר הוא של חנוכה במוסף ר"ח שחל להיות בתענית האיך הוא מזכיר של ר"ח. ר"ז אומר בהודיי'. ר' אבא בר ממל אמר בעבוד'. ור' אבינא אמר בברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דר' אבא:

והנה הרש"בא כתב בחידושיו פ' אין עומדין ונראה ודאי שיש בגירסא זו טעות כו' אלא איך הוא מזכיר של תענית. דאלו של ר"ח מאי קשיא לי' יזכירו בעבודה כשאר כל היום דמ"ש השתא. ועוד דאי בשל ר"ח קאמר מאי קאמר ר' בא מה מצינו בכל מקום אומרה ברכה רביעית. דהיכן מצינו שאומר ברכה ד' לשל ר"ח אלא במוספים בלבד הא שאר התפילות אינו אומרה אלא בעבודה אלא של תענית קאמר כו' ואומרה ברכה חמישית קאמר כו' ומיהו עדיין צ"ע בירושלמי שכך מצאתיו וגם בתענית פ' בג' פרקים עכ"ל הרשב"א. וכן כתב הרא"ש שיש ט"ס בירושלמי אך הרשב"א כתב ומיהו עדיין צ"ע בירושלמי כו' וגם המפרשים מהרא"פ והפ"מ נדחקו ליישב כפי הגירסא שלפנינו בירושלמי

והנה הק"ע כתב דמיירי בתפילת נעילה שמתפללין שבע וע"ז אומר מה מצינו בכל מקום כשמתפלל שבע מזכיר של ר"ח ברביעית הוא הדין הכא נמי מזכיר ברביעית דאף בתפילת נעילה אינו מתפלל אלא שבע. ובש"ק כתב ואף שהטור כתב דתפילת נעילה בתענית הוא י"ח ברכות. בשאר פוסקים לא מצאתי הכרע כו' והנה הוא דוחק. דהא הטור כתב שתפילת נעילה הוא י"ח ברכות:

ע"כ נראה לי לבאר. הירושלמי. והוא דקאמר תחילה יום הכפורים שחל להיות בשבת אף על פי שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עלה ראש חודש שחל להיות בתענית אף על פי שאין נעילה בשל ר"ח מזכיר של ר"ח בנעילה. דמאי קאמר אוספין עלה ומהו הרבותא יותר בר"ח שחל להיות בתענית. והפ"מ נדחק בזה. ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מאי דאמרינן בשבת (ד' כ"ד) איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין כיון דלית בי' מוסף בדידי' כו' או דילמא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות כו' וא"כ כיון דכל עיקר החיוב הוא משום יום הוא שנתחייב בד' תפילות. (פי' אע"פ שאין החיוב הוא משום חנוכה רק משום שבת אעפ"כ כיון שמ"מ יום הוא שנתחייב בד' תפילות. ע"כ צריך לומר של חנוכה). וע"כ אומר בירו' נמי דיוה"כ שחל להיות בשבת אע"פ שאין נעילה בשבת מזכיר של שב' בנעילה. והטעם הוא משום דיום הוא שנתחייב בנעילה, וע"כ כיון שהיום הוא של שבת צריך לומר של שבת אבל בר"ח שחל להיות בתענית הא דמתענין באותו יום הוא רק מפני עצירת גשמים אבל הי' גשמים יורדים בשחרית קודם חצי היום לא היו משלימין וא"כ תענית צבור אינו שי כל כך להיום אלא דאם הוא תענית צבור צריך להתפלל ע"ז אומר דאפילו בתענית צבור אמרינן דכיון שצריך להתפלל נעילה באותו יום אמרינן ג"כ דיום הוא שנתחייב. וע"כ צריך לומר של שבת בנעילה. דאפי' בתענית ציבור נמי אמרי' דיום הוא שנתחייב בתפילת נעילה. וע"כ אומר בירושלמי אוספין עלה ר"ח שחל להיות בתענית צבור כו' דאמרינן דצרי' לומר של ר"ח.

וכן הא דקאמר ר' סימון בשם ריב"ל שבת שחל להיות בחנוכה אע"פ שאין מוסף בחנוכה מזכיר חנוכה במוסףאוספין עלה ר"ח שחל להיות בתוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר כו' איפשר נמי דהרבותא הוא מחמת ששבת מיוחדת היא לאותו יום ע"כ אמרינן דיום הוא שנתחייב בד תפלות משא"כ ר"ח אינו מיוחד דווקא לאותו יום דהא איפשר שיארע בשנה אחרת ביום אחר אלא מחמת שאירע באותו יום אעפ"כ אמרי' דיום הוא שנתחייב בד' תפילות:

ובזה יתבאר הא שאומר ר"ח שחל להיות בתענית האיך הוא מזכיר של ר"ח פי' בתפילת נעילה. והכלל הוא דהירושלמי סובר דהא דאמרינן בביצה (דף י"ז) שבת שחל להיות בר"ח או בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה. לא אמר מחזירין אותו. ר"א אומר בהודאה כו' רשב"ג ור"י כו' כל מקום שהוזקק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע. אמר רב הונא אין הלכה כאותו הזוג

והנה צריך לבאר הטעם דהא דערבית ושחרית ומנחה אומר מעין המאורע בעבודה לבד ממוסף אם מפני שמוסף הוא תפילת שבע הא זהו הטעם של ר"ג ור' ישמעאל בנו של ריב"ב דאמרו כל מקום שהוזקק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ועוד דלשיטת הירושלמי אפילו במוסף של ר"ח נמי אומר י"ח ברכות כמו שכתבו התוספות בברכות (ד' כ"א) בד"ה עד כו' אלא הטעם הוא דכל תפילה שלא נתחדשה מחמת אותו היום דווקא כגון ערבית ושחרית ומנחה ע"כ אומרים בעבודה אבל תפילה שנתחדשה מחמת מוסף ויש בר"ח נמי מוספין ע"כ צריך לאומרה באמצע:

וע"כ מיבעי לי' להירושלמי ר"ח שחל להיות בתענית האיך הוא מזכיר של ר"ח (פי' דכיון דנעילה אינו מתפלל מחמת חובת כל יום אלא מחמת שנתחדשה באותו יום. וע"כ צריך לאומרה באמצע כמו במוספין או דלא דמי למוספין דמוספין שייך לר"ח ג"כ דהא ר"ח ישנו במוספין ג"כ. וע"כ אומרה באמצע. או כיון דמ"מ אותו תפילה שמתפלל אינה משום חובה של כל יום אלא משום דנתחדשה באותו יום אע"ג דכל מה שצריך להתפלל באותו יום אינו משום ר"ח רק משום תענית צבור. אעפ"כ כיון דלא הוי תפילה שהוא חובת כל יום רק משום חובת אותו יום וע"כ אמרינן דיום הוא שנתחייב בתפילת נעילה. והוי כתפילה שאינה שייכה רק לאותו יום ע"כ צריך להתפלל ברביעית. או כיון דמ"מ הא דנתחדשה אינו משום ר"ח ע"כ אינו שייך לר"ח ע"כ צריך להתפלל כמו בשאר הימים:

וע"ז אמרינן ר"ז אמר בהודאה (איפשר דס"ל לר' זירא כר"א וע"ז אמרינן ר"ז אמר בהודיי'. ור' אבא בר ממל אמר בעבודה. והוא דאמרינן בביצה (דף י"ז) ר"א אומר בהודאה ור"א ס"ל כת"ק דאומרה בעבודה. ואיפשר דס"ל כר' אליעזר פ"ק דנדה (ד' ח') דהלכה כר"א בד'. ועיין בס"פ אין עומדין מה שביארתי שם. אבל ר' זירא משמע דס"ל דלא אמרינן הלכה כר"א בד' דאמרינן בנדה (שם) וא"ר זירא חזי דמינך ומאבוך אמר הלכה כר"א בד' משמע קצת דר' זירא לא סבר הכי דהלכה כר' אליעזר רק בד':

וע"ז אומר אמר ר' אבינא אומרה ברכה רביעית (פי' כיון דהתפילה מחודשת רק לאותו יום ואותו היום הוא ר"ח ע"כ צריך לאומרה ברביעית משום דאותו יום נתחייבה בתפילה מחודשת אע"פ שאין התפילה באה מחמת ר"ח בעצמה אע"פכ כיון דנתחדשה התפילה לאותו יום. ע"כ צריך לאומרה באמצע). ואע"ג שכתב הטור דתפילת נעילה הוי י"ח ברכות בת"צ. אע"פכ הא הירושלמי ס"ל לפי מה שכתבו התוס' בברכות (דף כ"א) דתפילת מוספין של ר"ח נמי מתפלל י"ח. ואעפ"כ מתפלל באמצע. (וכמו דאיתא בירושלמי ס"פ תפילת השחר אפי' אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). כיון שנתחדשה דווקא מחמת אותו יום. ע"כ צריך לאומרה באמצע. והא דבחנוכה אפי' במוספין של שבת ושל ר"ח אינו אומר רק בהודאה הוא דבחנוכה עצמה לא מצינו שיאמר של חנוכה ברכה רביעית. משא"כ בר"ח שאומרה במוספין של ר"ח בברכה רביעית. וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' אבא מה מצינו בכל מקום חומרה ברכה רביעית. (פי' במוספין של ר"ח) אף כאן אומרה ברכה רביעית. דכיון שנתחדשה מחמת אותו יום אע"ג שאין התפילה מחמת חובת ר"ח אע"פכ צריך להתפלל באמצע כמו שנתחדשה מחמת ר"ח גופא. וכמו בר"ח בתפילה שנתחדשה מחמת ר"ח אומרה ברביעית. אף כאן אומרה ברכה רביעית וע"ז אומר מה מצינו בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דר' אבא. משא"כ בחנוכה שלא מצינו לה ברכה רביעית. וע"כ אפי' במוספין של שבת אינו אומרה רק בהודאה. ודוק: