נועם ירושלמי על ברכות ג:ו:ד

שם בירושלמי זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זר והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור' יהודא פוטר עד כדון זב שראה קרי ואפי' קרי שראה זוב מועילהוא שהוא טובל כו' הנה הירושלמי הזה יש בו שיבושים וטעות הדפוס הרבה וצריך להגיהו ולבארו. ומקודם נבאר הירושלמי (רפ"ב דשבועות ה' א') וביארתי קצת בספרי נ"י (ד' ה'):

וזה לשון הירושלמי נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואח"כ נודע לו על השרץ ואח"כ נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמו שיש טומאה קלה אצל טומאה חמורה או מפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה. ואין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה

והנה בספרי (שם) ביארתי דאם נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה: פי' דכיון שידע שנטמא במת הוי ידיעה אע"פ שלא ידע מטומאת שרץ אעפ"כ מתחייב בקרבן דהוי ידיעה. דקלה בחמורה מישך שייכי והטומאה קלה בטלה אצל טומאה החמורה נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואח"כ נודע לו על השרץ ואח"כ נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמו שיש טומאה קלה אצל החמורה או מפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה. ופי' הפ"מ דזה קאי אליבא דר"א דבעינן שידע באיזה טומאה:

ולי נראה שפי' הירושלמי הוא באופן דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא א' מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע לי' טומאה אי לא פי' דכיון שנטמא תחילה אין טומאה שאח"כ פועלת כלום לענין צירוף שיטמא חבירו דהא הראשון שבע לי' טומאה כו' א"ל וממאי שנגע בו הזב ובתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה

וע"ז אומר הירושלמי דמפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעת' ואיפשר שזה גרע יותר מאם לא ידע אם במת אם בשרץ. דהא הכא לא ידע מטומאת המת כלל וידיעה דטומאת השרץ לא הוי ידיעה דהא כבר שבע לי' טומאה מטומאת המת. והוא נכנס למקדש קודם שידע מטומאת המת וא"כ לא הי' לו ידיעה בתחילה ובזה יתבאר הירושלמי הא דקאמר מ"ט דרבי יהודה משום מה מועיל שהוא טובל או משום שאין שם לטומאה קלה אצל חמורה מה נפיק מביניהון ראה קרי תחילה (כצ"ל) אין תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא (צ"ל מה מועיל) [פי' כיון שיש עלי' אח"כ טומאה חמורה ואפי' ראה קרי קודם הזיבה. וא"כ כיון שהיה טומאה קלה מתחילה יש שם לטומאה קלה כמו שביארתי תחילה אעפ"כ לטעם דמה מועיל שהוא טובל לקלה כיון שהוא טמא טומאה חמורה חולק ר' יהודא אפי' בזה] ואין תימר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפילו באת לו טומאה חמורה לבסוף ופי' בתמיה דאיך נאמר דאם באת לו טומאה חמורה לבסוף לא יהא שם לטומאה קלה (ואיפשר שצ"ל אבל לא כשבאת טומאה חמורה לבסוף) וקאמר נשמעינה מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור' יהודא פוטר (פי' אע"ג דמשמשת שראתה נדה נטמא בטומאה קלה תחילה ואח"כ בטומאה חמורה אלמא דהטעם של ר' יהודא הוא משום מה מועיל]:

ובזה איפשר לבאר תחילת הירושלמי עד כדון זב שראה קרי ואפי' קרי שראה זוב מועיל הוא. והוא ט"ס וצ"ל עד כדון קרי שראה זוב) פי' זה ניחא לרבנן בקרי שראה זוב וע"כ הוי שם לטומאה קלה אצל חמורה וע"ז אמר מועיל הוא שטובל פי' דרבנן סברי דכיון דמועיל שהוא טובל אע"פ שיש עלי' טומאה חמורה אעפ"כ כיון שזב מותר בד"ת בלא טבילה ובעל קרי צריך טבילה ע"כ אע"פ שיש עליו טומאה חמורה מועיל הטבילה וע"כ אפי' זב שראה קרי צריך טבילה אע"פ שהוא טומאה קלה על טומאה חמורה אעפ"כ מועיל הוא שהוא טובל. דהא בעל קרי צריך טבילה וזב לא בעי טבילה. ור' יהודא פליג דמה מועיל שהוא טובל דמ"מ כיון שיש עלי' טומאה חמורה לא מהני לי' טבילה וביומא (פ"ג אמרינן בירושלמי) תנן המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה. ר' יהודא פוטר מה חלק ר' יהודה על טבילת סרך. פי' שטבילת בעל קרי היא מדרבנן וע"כ נקראת טבילת סרך וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"ה) אלא משום נטילת סרך דהא בתרומה בעי מדינא נטילה דהא שני עושה שלישי או אפילו טובל מה מועיל דמה מועיל הטבילה לקלה. וקאמר מאי נ"מ ראה קרי. [פי' דמיבעי לי' אם הטעם של ר' יהודא דמה מועיל שהוא טובל. וע"כ פליג אפי' בבעל קרי שראה זוב כמו במשמשת שראתה נדה. אבל מ"מ בבעל קרי לחוד לא פליג או שהטעם של ר' יהודא דלית לי' כלל טבילת סרך. ע"כ פליג אפי' בבעל קרי לחוד שא"צ טבילה]:

וע"ז אומר אין תימר חולק ר' יהודא על טבילת סרך ד"ת הוא (ס"ס צ"ל אין ד"ת הוא) פי' שאינו רק מדרבנן וחולק ר' יהודא על טבילת סרך ואיך תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא שהוא טובל דהא לא הוה רק בעל קרי לחוד וע"ז אומר כהדא דתני אומר ר' יהודא כל עצמם לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך שפעמים שאדם הולך לרחוץ כו' [פי' הדא אמרה לא חולק ר' יהודא על טבילת סרך. דהא האי טבילה הוי נמי מדרבנן ואעפ"כ סובר ר' יהודא דצריך לטבול אלא אפי' טובל מה הוא מועיל וא"כ זהו דווקא בבעל קרי שראה זוב. אבל לא בבעל קרי לחוד [והק"ע שגה בזה בפירושו ופירש על דרך האיבעי' דברכות אבל לי נראה שזהו ב' אבעיות והא דברכות הספק הוא אם פליג אפי' בבעל קרי שראה זוב והך בעיא מספקא לי' אליבא דר' יהודא אם פליג אפי' בבעל קרי לחוד ועיין ברכות (ד' כ"ז) ודוק]:

אבל עדיין אינו מבואר הירושלמי שיש אריכות בהירושלמי ואינו מבואר ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי והוא דהא שביארתי דמה שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה הטעם הוא כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) דאמרינן שבע לי' טומאה זהו דווקא בטומאת מגע אבל לא בטומאה שע"י ראיה דכיון דהטומאה באה מגופה לא שייך לומר שבע לי' טומאה [וכה"ג כתבו התוס' בחולין (ד' ע"ב) עיין שם. וא"כ בזב שראה קרי בודאי אין הטעם משום דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה והוא משום דהתם הוי רואה וכיון דהוי רואה בודאי אין הטעם משום דשבע לי' טומאה וכן הא דאמרי' בירושלמי (ר"פ ידיעות הטומאה) שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה היינו רק דווקא בטומאה שע"י מגע כגון מגע טומאת מת ושרץ:

וע"כ אומר הירושלמי אמתניתין דתנן זב שראה קרי ואפילו קרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל פי' שאומר דאם ר' יהודא פליג על זב שראה קרי ופוטר ליכא למיבעי אם היינו דווקא בזב שראה קרי משום דאין שם לטומאה קלה אצל חמורה. דהא ודאי דברואה לא שייך זה הטעם משום דאין שם לטומאה קלה אצל חמורה אלא ודאי הטעם משום דמה מועיל הוא שהוא טובל. וא"כ לפי"ז הטעם אין הנ"מ בין זב שראה קרי או לקרי שראה זוב וע"ז אומר אפי' קרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל והוא ט"ס ונשתבש מהא דאיתא ביומא (רפ"ג) מועיל הוא שהוא טובל משום דשם מיירי בבעל קרי לחוד וע"כ אמר אי משום דלית לי' טבילת סרך. ע"כ פליג אפי' בבעל קרי לחוד. ואי הטעם משום מה מועיל הוא שהוא טובל ע"כ בבעל קרי לחוד מועיל הוא שהוא טובל] אבל הכא דמיירי בזב שראה קרי או קרי שראה זוב. ע"כ צ"ל מה מועיל הוא שהוא טובל

וא"כ בזב שראה קרי אינו נ"מ בין זב שראה קרי או קרי שראה זוב. כיון דהטעם הוא משום דמה מועיל הוא שהוא טובל. אלא דמיבעי לי' אולי אינו חולק ר' יהודא רק בנדה שפלטה שכבת זרע והירושלמי ס"ל דהא דפלטה ש"ז טמאה היינו רק טומאת מגע אבל לא טומאת ראיה וכמו דאמרינן בנדה (דף ל"ג) בעי רמי בר חמא פולטת ש"ז מהו שתסתר בזיבה. רואה הוי וסותרת או דילמא נוגעת הוי ולא סתרה (והרא"ש כתב שם דר"ת כתב דרמי בר חמא לא בעי אלא באשה שבא עלי' זב כו' עיי"ש. והראב"ד פי' דזה מיירי דווקא לטהרות. וא"כ איפשר לומר דס"ל הירושלמי דפולטת ש"ז נוגע הוי. וע"כ כיון דהוי נוגע. ע"כ אמרינן דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. וא"כ איפשר לומר דלא פליג ר' יהודא רק בנדה שפלטה ש"ז דהוי בתורת מגע אבל לא בזברואה שראה קרי דשם לא שייך הטעם רק משום מה מועיל שהוא טובל. אבל לא משום דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה דהא הוי טומאת ראי' א"כ איפשר דלא פליג ע"ז אומר בירושלמי נשמעינה מן הדא המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור"י פוטר. וע"ז מיבעי לי' דמהו הטעם אי משום מה מועיל הוא שהוא טובל אי משום שאין שם לטומאה קלה אצל חמורה פי' דאם הטעם משום מה מועיל שהוא טובל א"כ יחלוק ר"י על רישא נמי דהיינו על זב שראה קרי. אבל אם הטעם משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. א"כ זה לא שייך רק בטומאת מגע. אבל לא ברואה:

וע"ז אומר מה נפיק מביניהון פי' שרוצה להכריח דהטעם הוא משום מה מועיל הוא שהוא טובל. וע"ז אומר ראה קרי. פי' בזב שראה קרי מה מועיל הוא שהוא טובל (כצ"ל) והא דאיתא מועיל הוא נשתבש מהא דרפ"ג דיומא דשם הפי' הוא בבעל קרי לחוד. וכמו שביארתי] וע"ז אומר הוי לית טעמא דלא משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה דבזה לא שייך בזב שראה קרי. דבטומאת ראיה לא שייך זה. וע"ז אומר עד כדון שבאת לו טומאה קלה לבסוף אפילו באת לו טומאה חמורה לבסוף פי' דבזה לא שייך אין שם לטומאה קלה דהיינו ששבע לי' טומאה. דזה אינו שייך רק בטומאה קלה על טומאה חמורה. אבל לא בטומאה חמורה על טומאה קלה (כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) ממאי דהאי אם נגע בו הזב לבתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה). וע"ז אומר נשמעינה מן הדא המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור' יהודא פוטר. הדא אמרה היא הדא היא הדא. פי' מדפליג ר' יהודא על המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה. דהא ר' יהודא קאי בודאי אדסמיך לו. וא"כ במשמשת שראתה נדה ליכא למימר משום דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה כיון דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה. אלא ודאי דהא דחולק ר' יהודא הוא מטעם דמה מועיל הוא שהוא טובל. וא"כ ממילא מוכח דפליג ר' יהודא על רישא נמי בזב שראה קרי דכיון דהטעם הוא משום מה מועיל הוא שהוא טובל. א"כ חולק נמי ברישא בזב שראה קרי. אע"פ דהתם ליכא טעמא דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. וא"כ אפי' בקרי שראה זוב נמי. דלפי הטעם דמשום מה מועיל אין נ"מ בין זב שראה קרי ובין קרי שראה זוב. דממ"נ מה מועיל הוא שהוא טובל. כיון שיש עליו טומאה חמורה וע"כ אומר ב' פעמים הדא הוא הדא הוא. הדא דהיינו דמוכח דפליג ר' יהודא ארישא דמתניתין על זב שראה קרי. ואפילו על קרי שראה זוב נמי כמו שאומר תחילה דלפי הטעם משום מה מועיל הוא שהוא טובל אין נ"מ בין זב שראה קרי לקרי שראה זוב. ודוק: