נועם ירושלמי על ברכות ג:א:ז

שם בירושלמי (ד' י"א) ר' יעקב בר אחא בשם ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה רב הונא אמר אפי' כו' ר' יונה ור' יוסי תרוייהו אמרי אפי' מדבר אחר תמן תנינן יוה"כ אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו' ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעא ביוה"כ ולית הדא פליגי על דריב"ל אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה. פתר לה כששימש מבעוד יום כו'. והתני מעשה בר' יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעא ביו"הכ אית לך מימר על אותו גוף קדוש כו':

והנה לכאורה קשה על הירושלמי דמאי פריך מהא דר' יוסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעא ביוה"כ. וכיון דאין קרי אלא מתשמיש המטה א"כ למאי טבל דהא איפשר לומר דטבל משום דסובר דטבילה בזמנה מצוה דהא לענין בעל קרי מטמא אין נ"מ בין מתשמיש המטה בין מדבר אחר וא"כ איפשר לומר דטבל משום דר' יוסי בן חל לטעמיה דס"ל טבילה בזמנה מצוה וכמו דאמרינן בסוף יומא (דף פ"ח) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלות כדרכן בליל יו"הכ בעל קרי הולך וטובל עד המנחה כו' ר' יוסי אומר כל היום כולו ורמינהי הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול. לא קשיא הא דצלי תפילת נעילה הא דלא צלי תפילת נעילה אי דלא צלי מ"ט דרבנן קא סברי טבילה בזמנה מצוה מכלל דר' יוסי סבר לאו מצוה והא תניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת נזדמנה לו טבילת מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף. וקיי"ל דבטבילה בזמנה מצוה פליגי ההיא ר' יוסי ב"ר יהודה היא דתני ר' יהודה אומר די' לטבילה שתהא באחרונה:

וא"כ כיון דר' יוסי בן חלפתא סובר דטבילה בזמנה מצוה א"כ ניחא הא דטבל בצינעא ביוה"כ. הוא משום דטבילה בזמנה מצוה דלענין טהרות ליכא חילוקא בין מתשמיש המטה בין מדבר אחר וע"כ א"ש הא דקאמר מעשה בר"י בן חלפתא שראו אותו שטבל בצינעא ביו"הכ ולא קאמר סתם ר' יוסי היא משום דר"י סובר דאין טבילה בזמנה מצוה. ע"כ קאמר ר' יוסי בן חלפתא וכן אמרין בירושלמי (פ"ב דביצה ה"ב) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט' באבוביוה"כ. והתם מיירי בכל חייבי טבילות וע"כ ודאי הטעם משום דטבילה בזמנה מצוה וא"כ איפשר לומר על ר"י ב"ח דהא טבל הוא משום דטבילה בזמנה מצוה:

וע"כ נראה לי לבאר והוא עפ"י מה שכתבו התוס' בשבת (דף קי"א) דמשום טבילה בזמנה מצוה לא הוה שרינן איסור תיקוני מנא וא"כ צריך לומר כמו דמשני בביצה (דף י"ח) על הא דרבא דאמר דהטעם משום מתקן כו' ופריך אי הכי אדם נמי ומשני אדם נראה כמיקר כו' תינח בשבת ביו"הכ מאי איכא למימר אמר רבא מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"הכ אסור. אלא הואיל ובשבת שרי ביו"הכ נמי שרי ופריך מי אית ליה לרבא הואיל והתנן החושש בשיניו לא יגמע בהם את החומץ כו' ורמינן עלה לא יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ואמר אביי כי תנן נמי מתניתין מגמע ופולט תנן ורבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע ולא קשיא כאן קודם טיבול כאן לאחר טיבול ואם איתא הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי ומשני הדר בי' רבא מההיא: וממאי דמההיא הדר ביה דילמא מהא הדר ביה. לא ס"ד דתני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב ובין ביוה"כ:

וא"כ אי אמרינן דהטעם משום מתקן צריך לומר דיוה"כ שרי מטעם הואיל וא"כ תקשה לטעם של ירושלמי דמשמע דס"ל כמו רבא מהטעם משום מתקן (וכמו שאבאר לקמן) וא"כ מה טעם דביו"הכ שרי ואמאי תני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט' באב וביו"הכ. דאין לומר מטעם הואיל דהא אמרינן בירושלמי שבת (פי"ד) תני לא יהא מגמע חומץ ופולט אבל מגמע הוא חומץ ובולע מתניתין אמרה שאסור לגמו' ולבלוע דתנינן החושש בשיניו לא יהא מגמע בהם את החומץ מאי היא כדין או כרבי או כד"ה במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו (והוא ט"ס וצ"ל במגמע חומץ קודם טבילה דאז שרינן) אבל לאחר טיבולו אסור והא דאיתא בירושל' אח"כ מודים חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו שהוא משלם קרן וחומש נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל מודים חכמים רבי במגמע חומץ של תרומה קודם טיבולו שהוא משלם קרן וחומש כדי להשות הירושלמי להבבלי דקודם טיבול שרי דלא כהק'ע] וא"כ סובר הירושלמי דלא אמרינן הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי וא"כ מה טעם תני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ דמשום טבילה בזמנה מצוה לא שרינן תיקוני מנא:

ע"כ נראה לי כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דביצה) ואדם בשבת שכן אדם טובל לקרי' בשבת ופי' הק"ע משום דנראה כמיקר א"כ אף ברגל מותר לטבול ולי נראה שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דהטעם משום דנראה כמיקר דא"כ תקשה מ"ט אמרינן דחייבי טבילות טובלין ביו"הכ. ואי משום הואיל דהואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי הא הירושלמי ס"ל דלא אמרינן הואיל וקודם טיבול שרי שרי נמי לאחר טיבול (ובש"ס דילן מדמה אותם להדדי) ע"כ מפרש בירושלמי הטעם משום דבשבת אדם טובל לקרי'. וא"כ תלינן דטבל לקרי' ולקרי' לא הוי מתקן דאינו אלא משום סרך טבילה כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דיומא) וקיל יותר מולד הטומאה דאמרינן בירושלמי (שם) תרין אמוראי חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה וחורנא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה וא"כ למ"ד דבולד הטומאה לא דמי למתקן א"כ בודאי ניחא ואפילו למ"ד בולד הטומאה מ"מ טבילת בעל קרי לא הוי מתקן משום דקיל יותר מולד הטומאה.

והא דלא קאמר הירושלמי הטעם משום דנראה כמיקר כבר ביארתי דא"כ תקשה לשיטת הירושלמי דלא אמרינן הואיל מ"ט דמותר לטבול ביוה"כ. וע"כ קאמר הטעם משום דבעני קריין טובלין. ואע"ג דבאמת נטהר מחמת זה לענין טומאה אך כיון שאין כוונתו לטבול לא דמי למתקן והא דלא קאמר הש"ס דילן זה הטעם היינו משום דבש"ס דילן אמרינן דאם נטמא ביו"ט מותר לטבול בטבילת כלים. רק אם נטמא בעיו"ט אין טובלין וא"כ תקשה ג"כ דמ"ט לא שרי לטבול כלים שנטמאו מעיו"ט דנתלה דמסתמא נטמא ביו"ט דמסתמא אם הי' נטמא בעיו"ט היה מטביל אותן מעיו"ט דצריך אדם לטהר א"ע ברגל ועיין בפסחי' (דף ע') שכיון שנמצאת בארבעה עשר שוחט בה מיד דק שיש לחלק דהתם כיון דבעי הע"ש מסתמא הי' מטביל תחילה. אבל הכא מיירי בחולין אם נטמא באב הטומאה]. ואפ"ה אמאי לא תלינן דנטמא ביו"ט. אלא ודאי כיון דהרואה סובר שהוא מטביל. ע"כ אינו אומר לתלות שהוא טובל באופן שמותר לטבול. ע"כ אינו רוצה לתרץ שיתלה שטובל לקרי' רק משום דנראה כמיקר ואינו טובל כלל. וע"כ שרי משום דתלינן דאינו טובל כלל. אבל הירושלמי לא ס"ל כשיטת הש"ס דילן דנטמא ביו"ט מותר. דזהו דווקא לשיט' הש"ס דילן דקיי"ל כר' יהודא דאפי' מכשירי אוכל נפש אם לא היה יכול לטבול מעיו"ט נמי שרי. משא"כ לשיטת הירושלמי (בפ"ק דמגילה. וכן בפ"ה דביצה ה"ב) שאינו מביא שם דהלכה כר' יהודה. וא"כ אפי' נטמא ביו"ט נמי אסור להטביל. וע"כ לא תלינן. אך לכאורה בטבילת כלים כיון דשרי בולד הטומאה אמאי אינו מותר אפי' באב הטומאה. ולמה נתלה דנטמא בולד הטומאה. אך איפשר לומר דולד הטומאה ליכא אלא בכהנים אבל בישראל שאכל חולין בטהרה אין שני עושה שלישי בחולין. וא"כ כשישראל טובל ודאי נטמא באב הטומאה. וכמו דאמרינן בביצה (דף י"ח) ולד הטומא' היכי משכחת לה גבי כהנים. כהנים זריזים הם אבל בטבילת אדם מותר כיון שאיפשר לתלות בטבילות בעלי קריין דשרי. כן נראה לי לפי שיטת הירושלמי. ודוק:

ומעתה ניחא מאי דפריך הירושלמי על ריב"ל דאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה. מהא דתני בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעא ביוה"כ. ופריך ולית הדא פליגי על דריב"ל. דריב"ל אמר אין קרי אלא מתשמיש המט'. ומשני כששימש מבעוד יום כו'. ופריך והתני מעשה בר"י בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעא ביוה"כ אית לך מימר על אותו גוף קדוש כו'. פי' וא"כ טבל לקרי' של יוה"כ. וא"כ כיון דאין קרי אלא מתשמיש המטה למה לי' לטבול ביוה"כ. ואין לומר דהטעם הוא משום דטבילה בזמנה מצו' וא"כ כיון שלענין טומאה טמא. א"כ טבילה בזמנה מצוה. דמ"מ קשה דלענין תיקוני גברא לא שייך טבילה בזמנה מצו' וכ"ת דאיפשר לתלות בטבילת בעל קרי. הא כיון דאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה. א"כ אי איפשר ביוה"כ. וכששימש מבעוד יום ג"כ א"א. וא"כ כיון דאין לתלות על ר"י בן חלפתא בטבילת קרי' לתפילה. א"כ אפי' משום טבילה בזמנה מצוה נמי אי אפשר משום תיקוני גברא וכן כתבו התוס' ביבמות (דף מ"ו) על הא דר' אסי אמר אין מטבילין משום תיקוני גברא בשבת לא מתקנינן. ואע"ג דלענין טומאה שרי לטבול בשבת משום דנראה כמיקר שאני הכי דבעי שני ת"ח לעמוד שם בשעת הטבילה להודיע' המצות. ה"נ גבי ר"י בן חלפתא כיון דמוכח מילתא דטובל לענין טומאה. ע"כ לא שרי משום טבילה בזמנה מצוה ואע"ג דהי' בצינעא אפ"ה כל דבר שאסרו חכמים כו' אפילו בחדרי חדרים כו'. ודוק [ועוד יש לומר הא דבש"ס דילן לא אמרינן בביצה (דף י"ז) כמו הירושלמי שכן בעלי קרי' טובלין הוא משום דלפי מה דאמרינן בש"ס דילן ברכות (דף כ"ב) אמר רנב"י נהוג עלמא כהני תלתא סבי כו' כריב"ב בד"ת. (ובש"ע או"ח סי' פ"ה) אמרינן דבין לד"ת ובין לתפילה. וע"כ אמרינן הטעם משום דנראה כמיקר. אבל בירושלמי לא ס"ל כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דברכות) אמר רבי יעקב בר אחא ונהיגן תמן כר' אלעאי בראשית הגז כו' כר' יהודא בבעלי קרין כו' משמע דדוקא תמן. אבל לא בא"י. ע"כ אמר הטעם שכן בעלי קריין טובלין בשבת]: