נועם ירושלמי על ביצה ב:ג:ב

שם (ה"ג) ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין כו' ובגמ' מתניתא דלא כרבי דתני אין מטבילין כלי ע"ג מימיו ביו"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרה וצ"ל לטהרו בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא וכתבו הק"ע והפ"מ דמתני' משמע דמיירי בשבת וא"כ אתי דלא כר' דקשי' השקה דבמתני' תנן דמשיקין אפי' בשבת ור' סובר דאין משיקין בשבת וע"כ אומר דמתני' אתי דלא כר':

והנה בש"ס דילן (ד' יח) אמרי' אימא רישא דברייתא בי"ט וסיפא בשבת וכולה מתני' ביו"ט כו' וא"כ אמאי אמר בירושלמי מתני' דלא כרבי ואמאי לא מוקים לה דמתני' מיירי ביו"ט וביו"ט הטבלה אסור הא השקה שרי' אפי' לרבי:

ע"כ נראה לי דע"כ קאמר בירושלמי ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא והוא דבתוס' הקשו בביצה (ד' יח) בד"ה ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל כלי וא"ת אמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא ביו"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכ"ע מודים דמטבילין כו' ולמאן דמוקי מתניתין בשבת כרבנן ניחא אבל למאן דמוקי לה ביו"ט וכו' קשיא וי"ל דמ"מ אין לגרום הטומאה לכלי בידים כדי שיטבלו דדוקא כשנטמא כבר כו' וא"כ אי מיירי בשבת ניחא דהא דאמרינן דאם נטמא ביום טוב מטבילין ביו"ט היינו דווקא ביו"ט אבל לא בשבת (ועוד דלפי מה שכתב הש"א דהא דנטמא ביום טוב מטבילין אותו ביום טוב היינו דקיי"ל כרבי יהודה במכשירי אוכל נפש שאי איפשר לעשותן מעיו"ט דמותר וא"כ אם נטמא ביו"ט מותר להטבילו דאפי' הוי כמתקן הא מתקן גופא שרי במכשירי אוכל נפש לר"י וזהו דווקא ביום טוב אבל לא בשבת):

וע"כ אמר מתניתא דלא כרבי דתני אין מטבילין כלי ע"ג מימיו ביו"ט ואין משיקין אה המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי ר' וחכ"א מטבילין כלי ע"ג מימיו ביו"ט ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרה בשבת לא אמר אלא בשל אבן הא בשל עץ לא וא"כ ודאי דמתניתין מיירי בשבת וא"כ כיון דמתני' מיירי בשבת אם כן אהי דלא כרבי דלרבי אין משיקין את המים בכלי אבן לטהר' אפי' בשבת (והא דגבי טבילה אמרינן בירושלמי דע"כ מותר משום דאדם טובל לקירויו וכמו שביארתי שיתלו משום טבילת בעל קרי וע"כ לא הוי כמתקן ואם כן אם מותר לטבול כלי שנטמא ביו"ט לפי מה שביארתי שהירושלמי סובר כשיטת הש"ס דילן דנטמא ביו"ט מותר וא"כ יהא מותר להטביל כלי מעיו"ט שיאמרו שנטמא ביו"ט ואיפשר לומר דלא יתלו בדבר שאינו מצוי כמו דאיתא בביצה (דף יח) טומאה ביו"ט כו'. ופירשו שהרי הכל מטהרין ברגל וכש"כ שנזהרין מלהטמא והכא נמי צריך לומר למ"ד דבולד הטומאה שרי אם כן יטבלו אף שנטמא באב הטומאה שיתלו שנטמא בולד הטומאה אך בולד הטומאה נמי אינו מצוי וכמו דאמרינן בביצה (דף יח) ולד הטומאה כו' כהנים זריזים הם ודו"ק: