נועם ירושלמי על ביצה א:ה:ג

שם אמר ר' יודן הדא דאת אמר כשהי' שם שתי קינים אבל אם אין שם אלא קן א' בלבד לא בדא והא תנינן אם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין א"ר יוסי בר' בון כשאין שם אלא גוזל א' בלבד קן אחת שחורים בלבד:

הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה ולי נראה שהירושלמי חולק על הש"ס שלנו בהא דתנן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין דאמרינן בביצה (ד' מ"א) לימא מסייע לי' לדריב"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אמר אביי בדף רבא אמר בשני קינין זו למעלה מזו עסקינן ולא מיבעי' זימן בעליונ' כו' וא"כ לפי מה דקייל"ן בב"ב (ד' כ"ג) כריב"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וא"כ ניחא הא דתנן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין והוא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא:

והירושלמי סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב וע"כ אמר ר' יודן זאת אומרת בשהי' שם שתי קינים: ובאותו שלא זימן לא מצא כלום והוא לא מצא במקומן אמרינן אשתרבובי אשתרבוב ונחית וסרוכי סריך וסליקו אבל אם אין שם אלא קן א' לא בדא (פי' דמותרין ולא אזלינן בתר רובא דעלמא דרוב וקרוב הולכין אחר הקרו') וע"ז אומ' תנינן אם אין שם אלא קן א' הרי אלו מותרין וא"כ מאי קמל"ן. א"ר יוסי בר' בון כשאין שם אלא גוזל א' בלבד קן אחת שחורים בלבד פי' אי לאו דקאמר ר' יודן הוי אמינא דמיירי בקן א' ואפ"ה אם מצא לפני הקן אסורים והוא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא והא דקתני אם אין שם אלא קן א' בלבד היינו שבתוך חמשים אמה אין נמצא קן א' והן מדדין או כמו דאמרי' בב"ק (ד' כ"ג) דהיינו שלשים ריס ואין עוד קן או שאם זימן שחורים ולא נמצא שחורים אבל אם נמצא אזלינן בתר רובא דעלמא וע"כ קמל"ן דמתניתין דווקא בשתי קינים אבל אם אין שם אלא קן א' בלבד אע"פ שיש שם עוד גוזלות אך כיון שבכאן לא הוי אלא קן א' ע"כ אזלינן בתר הקרוב ולא בתר רובא דעלמא:

אך דיש להביא ראי' דהירושלמי סובר גם כן כרבי חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וכמו דאמרינן (פ"ג דב"ב) ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי זה של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי זה של מוצאו כו' ובגמ' הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתים אבל בזמן שמפסקת לא בדא ופי' הפ"מ הדא דתימר הא דקתני במתניתין קרוב לזה שלו דוקא בשאין דרך הרבים מפסקת בין שתי השובכות דליכא למיחש דלמא מרובה דעלמא נינהו אבל בזמן שמפסקת דרך רה"ר לא בדא אמרו דהולכין אחר הקרוב משום דאיכא למיזל בתר רובא דעלמא והוי של מוצאו) ועיין שם מה שהביא הפ"מ מה שכתב הרמב"ן:

ולי נראה דהא דאמר הירושלמי הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת אבל בזמן שמפסקת לא בדא אין הטעם כמו שכתב הפ"מ שהירושלמי סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אלא הטעם שאם דרך הרבים מפסקת א"כ מתייאש ואין צריך להחזיר וכמו דאמרינן בב"מ (דף כ"ד) המוצא בסרטי' ובפלטי' ובכל מקום שהרבים מצוים שם הרי אלו שלו כו' לעולם רשב"א הוא ואפי' ברוב ישראל נמי וכן אמרינן בירושלמי (פ"ז דשקלים ה"ג) גדי צלי כו' והתירוה משום שני דברים משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים משום מציאה כהדא דתני המציל כו' ומאסרטי' גדולה ופלטי' גדולה הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן כו' וע"ז אומר בירושלמי על הא דתנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה ה"ז של בעל השובך ע"ז אומר הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת אבל אם דרך הרבים מפסקת א"כ הבעלים מתייאשין וע"כ הוי של מוצאו אבל לעולם סובר הירושלמי דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב וכמו שבארתי ודו"ק: