נועם ירושלמי על ביצה א:ד:ד

שם (ה"ד) ב"ה אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל מחלפא שיטתהון דב"ש דתנינן תמן ועוד אמר ר' אליעזר עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר ר' אליעזר לאו שמותי הוא (ופי' וא"כ איך ב"ש אמרי הכא דלא יטול אלא א"כ נענע מבעוד יום) חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים (פי' דמשני דסברי כר' אליעזר דעומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר והא דאמרי ב"ש דלא יטול אלא א"כ נענע מבעוד יום הוא משום דחומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים):

וע"ז אומר מחלפא שיטתהון דרבנן דתנינן תמן וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן והכא אין אמרין הכין (פי' דא"כ מחלפא שיטתי' דב"ה דכאן בדבר שיש בו רוח חיים סוברים דאומרים זה וזה אני נוטל) והכא אינון אמרין הכין דחכ"א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן עוד אינון אית להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים והנה הק"ע נדחק בזה מאוד דמהו התירוץ עוד אינין אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים: והפ"מ פירש דב"ה מחמרי טפי דאומרים זה וזה אני נוטל והוא דחוק הא התוס' כתבו בביצה (ד' ל"ד) דעד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן היא חומרא יותר מהא דזה וזה אני נוטל וכמו שכתבו התוס' בד"ה ואומר מכאן אני נוטל למחר מקשה בירושלמי מחלפא שיטתי' דמוקצה דבע"ח עדיף ומחמירין טפי אבל קשה דמחלפא שיטתי' דב"ה דקאמר זה וזה אני נוטל והכא קאמר דבעי שירשום ויש לומר דשאני הכא דאקצינהו בידים וא"כ משמע דזה חמיר יותר אם ירשום מכאן ועד כאן משיאמר זה וזה אני נוטל:

ע"כ נראה לי דהירושלמי מקשה מחלפא שיטתי' דרבנן דתנינן תמן וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן והכא אינון אמרין הכא. עוד אינון אות להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים (פי' שהמקשה הי' סבור דכיון דב"ה פליגי עם ב"ש ואמרו עד שיאמר זה וזה אני נוטל מסתברא דסברי כרבנן דר' אליעזר דלית להו ברירה וא"כ מחלפא שיטתי' דמקילים בדבר שיש בו רוח חיים יותר דרבנן אמרי עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן וע"ז משני עוד אינון אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים (פי' דלעולם שברי כר"א שאמר שם דסגי במכאן אני נוטל למחר משום דיש ברירה (וכמו דאמרינן בביצה (ד' י') וב"ה למה לי למימר זה וזה אני נוטל לימא מכאן אני נוטל למחר וכ"ת ב"ה לית להו ברירה והתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כו') אלא דמחמרי בדבר שיש בו רוח חיים אבל בדבר שאין בו רוח חיים סברי כר"א דסגי אם יאמר מכאן אני נוטל למחר (וכן פסק הש"ע או"ח (סי' תצ"ו סעי' ד') דכל מוקצה שאינו של בע"ח כגון אוצר של פירות סגי כשיאמר מכאן אני נוטל למחר והוא משום דאנן קיי"ל דבדרבנן יש ברירה אעפ"כ בבע"ח מחמרינן טפי וכמו דב"ש מחמרי בדבר שיש בו כוח חיים ה"נ לדידן דקייל"ן דיש ברירה אעפ"כ בעלי חיים חמיר טפי:

ועוד יש לומר דלשיטת הירושלמי שביארתי דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו הוי מוקצה א"כ איך מהני ברירה הא אפילו הי' יבש מתחילה כיון שלא הכירו הבעלים הוי מוקצה וא"כ איך מהני ברירה וע"כ סברי חכמים דבעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן וא"כ הבעלים מכירים בו וע"כ מותר:

ואם כן ביונים דבית הלל אומרים זה וזה אני נוטל הוא משום דהם אינם מוקצים אלא מטעם דבעלי חיים חמירי טפי וצריכים הכנה. אבל אי לאו מטעם בע"ח לאבעי הכנה אבל התם בגרוגרות וצימוקים דאפי' ר"ש מודה אם לא הכירוהו הבעלים לא מהני וא"כ בעינן שיכירו הבעלים ע"כ בעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן א"כ זהו כתירוצם של התוס' (והא שלא הביאו הירושלמי הוא משום ד הירושלמי לשיטתי' דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירים בו הוי מוקצה ע"כ בעינן שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ע"כ כתבו הטעם דאקצינהו בידים) ובמ"א יתבאר:

[ובזה יתבאר הא דאמרינן שם אמר ר' יוסי בר' בון לוי מקיש על שובכה ואמר יזכה לי שובכי למחר והנה בספרי עמק יהושע (ס' ט') ביארתי שם על מה שהקשה הק"ע דלמה לי להקיש על השובך וכתבתי שם שלי נראה שזהו כמו עובדא דאיתא בסוף חולין (דף קמ"א) ובשינוי קצת ובזה האופן נמצא בירושלמי דאמרינן התם לוי בר סימון אקני כו' א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו וקאמר למאי אי למקנא לקנינהו ליה בסודר אי ביו"ט בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי ומשני הנהו פירי חדתי הוי דלוי בר סימון גופי' לא הוי קני להו והכי קאמר לי' זיל וטריף אקן דליתגבהו ונקנינהו. פי' משום דאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עלי' ע"כ אמר לי' זיל וטריף אקן דליתגבהו ויקנה ע"י חצירו וה"נ קאמר בירושלמי דהי' מקיש על השובך כדי שיתגבהו ויקנינהו ע"י חצירו וקאמר שיזכה לו שובכו למחר כו' עיי"ש:

אך דמשמע מהירו' דלענין מוקצ' קאמ' ע"כ איפשר לומר דביצי' הוי ע"כ הוי מקיש על השובך שיתגבהו ויקנינהו ואמר יזכה לי שובכו למחר והאי למחר היינו לצורך מחר והא שהקשה על הק"ע דהא אם זימן כל השובך ואינו צריך אלא לא' לא מהני אך איפשר לומר דמהני מטעם ברירה. והא שכתב הש"ע או"ח (סי' תצ"ז) דאם זימן כל השובך ואינו צריך אלא לזוג א' לא מהני אך כיון שביארתי דהא דמקיש על שובכה היינו משום שאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם וע"כ אמר יזכה לי שובכו למחר היינו בהביצים (והביצים צריכים הכנה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דשבת ה"ג) הרי ביצים לאפרוחים הרי בעינן הן ואינן בהכינן ובשבת (דף מ"ה) חטים שזרען בקרקע וביצים שתחת התרנגולת מהו כי לית לי' לר' שמעון היכא דלא דחי' בידים היכא דדחי' בידים אית לי' מוקצה או דילמא אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק וכיון דהכא משום ביצים הוא ע"כ מהני אם אמר יזכה לי שובכי למחר דהא דבעינן לב"ה זה וזה אני נוטל הוא משום דחומר הוא בבע"ח אבל לגבי ביצים אפי' אם אומר מכאן אני אוכל למחר סגי כיון דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה ועי' ביו"ד (סי' ס"ו סעי' ז') ובחולין (דף ס"ד) ובפסחים (ד' נ"ה) אך לפי"ז יהי' מוכח לשיטת הירושלמי דמהני מכאן אני אוכל למחר אפי' היכא דדחינהו בידים ועיין שבת (ד' מ"ה) ודו"ק]: