נועם ירושלמי על בבא מציעא ח:ב:א

שם (ה"ב) השואל את הפרה ושאלה חצי יום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהי' שאולה מתה בשעה שהי' שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה ביום שהי' שכורה מתה בשעה שהי' שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר שהשכורה מתה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

והנה בש"ס דילן בב"מ (ד' צ"ז) אמרי' שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב לימא תהוי תיובתא דרב נחמן דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודא אמרי חייב ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן כו' וכל זה הוא לשיטת הבבלי אבל שיטת הירושלמי הוא דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביארתי בירושל' סוף (ב"ק) דאיתא התם הוצאתי מן הכיס ונתתי לך והוא אומר איני יודע רב הונא אמר אומרים לו את לית ידע אהן ידע והוא משום דברי ושמא ברי עדיף ולפי"ז מתפרש המשנה דזה אומר שאולה וזה אומר איני יודע חייב הוא משום דברי ושמא ברי עדיף ולקמן יתבאר עוד בזה:

והא דתנן במתניתין זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ולא מקשה הירושלמי הזה כמו דמקשההש"ס דילן בב"מ (ד' צח) ואמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו זה יתבאר במה שכתב התוי"ט מה שכתב הנימוקי יוסף והא דלא משמע שטענו שתי הפרות דמתניתין אחת שאולה ואחת שכורה דהשתא ה"ל מודה במקצת כשהודה ליתן האחת דמה שטענו לו משום דמה נפשך אם הודה שהאחת קיימת הוי לי' הילך וקיימא לן דהילך פטור משבועה ואם לומר שמתה בפשיעה ומיחייב לשלומי הא לא משמע ממתניתין הכי דבשאולה קתני מתה ובשכורה לא מיירי ולא מידי משמע דשכורה כדקיימא קיימא ולפיכך הקשו הכא מה שטענו לא הודה לו כו' א"כ כל זה הוא לשיטת הש"ס דילן שסובר כרב ששת דהילך פטור אבל לשיטת הירושלמי שסובר דהילך חייב וכמו דאיתא בירושלמי (ספ"ק דב"מ) ר' חייא רובה אמר הודאת עדים כו' וישבע על השאר כו' אמר רבי לא משנים אוחזין בטלית דר' חייא רובה מכיון שתפוס בחציו אלא כמו שהביא עדים שחציו שלו כו' והוא כמו דאיתא בב"מ (ד' ד') אלא כי איתמר ותנא תונא אאידך דר' חייא איתמר דאמר ר' חייא מנה ל בידך והלה אומר אין לך בידי והילך חייב מ"ט הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי ותנא תונא שנים אוחזין בטלית והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס הוי הילך וקתני ישבע ורב ששת אמר הילך פטור כו' וא"כ כיון דמביא הירושלמי הא דר' חייא רובה ולא מקשה ע"ז דהא הילך הוא אלמא דסובר דהילך חייב וא"כ אתי שפיר מתניתין דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה היינו שטענו שתי פרות אחת שאולה ואחת שכורה דהשתא ה"ל מודה במקצת כשהודה ליתן האחת דמה שטענו הודה לו וכמו דאיתא בירושלמי (פי"ג דכתובות ה"ד) מתניתא דברי הכל חייב וע"כ לא מקשה הירו' על זה רק דתיקשה לר' אימי דאמר בשם ר"י לא סוף דבר מתניתא כשטענו חיטים והודה לו בשעורים אלא אפי' (כצ"ל) טענו שני מינים והודה לו בא' מהן דברי חכמים פטור:

ולפי"ז איפשר לומר דהירושלמי מוקים למתניתין כר"ג דכה"ג משני הש"ס דילן בב"מ (ד' ק') אלא אמר רב ששת הא מני ר"מ היא דאמר עבדא כמטלטלין דמי ואכתי מה שטענו לא הודה לו וזה שהודה לו לא טענו סבר לה כר"ג דתנן טענו חיטים והודה לו בשעורין כו' ופריך ואכתי הילך הוא וא"כ ה"נ מצי לאוקמי כר"ג דהירושלמי לטעמי' שסובר דהילך נמי חייב (ואם הירושלמי יתרץ כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' צח) דאמר עולא על ידי גילגול דאמר לי' אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה ומיגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה א"כ יצטרך לאוקמי לשיטת ר' יוחנן דיש כפירה במקצת וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות) ר' יוחנן אמר הטוען לחבירו טענת גנב לעולם אינו חייב עד שיודה במקצת ולפי"ז יש לומר דהא דמודה בהא דשאולה הוי הודאה במקצת ועיין בב"מ (ד' צח) רישא בב' וסיפא בג' כו' ולרמי בר חמא כו' ועיין בתוס' שם ודו"ק):