נועם ירושלמי על בבא מציעא ה:ב:ב

שם (ה"ב) מרבין על השכר כו' הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי הוא שלי כך הי' בייתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים ובגמ' תני המוכר שדה לחבירו ואמר על מנת שאהא בה אריס ע"מ שאהא בה שותף על מנת שהמעשרות שלי כו' עיין בסוף השוכר את הפועלים ושם נתבאר:

שם הי' חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כל זמן שהמוכר אוכל פירות מותר כל זמן שהלוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר בין כך ובין כך מותר אמר ר' יהודה כך הי' ביתוס בן זונין עושה עפ"י חכמים אמרו לו משם ראי' מוכר אוכל פירות היה ר' יוחנן ור"א ור' הושעי' אמרו מבתי ערי חומה למד ר' יהודה דתני שנה האמורה בבתי ערי חומה הרי הן כמין ריבית ואינה ריבית תניי חורין תני ה"ז ריבית אלא שהתורה התירה מאן דמר ה"ז כמין ריבית ואינה ריבית דברי ר"מ (וצ"ל דברי ר' יהודה) מאן דמר ה"ז ריבית אלא שהתורה התירה ר' יודא (וצ"ל ר"מ) אמר ר' אידי כד סלקית מגלותא אשכחית עובדא קומי ר' אמי ה"ז כמין ריבית ואינה ריבית אמר ר' חזקי' לא אמרו אלא זה ריבית שהתורה התירה כאן שהתורה התירה הא במקום אחר לא אפי' כן לא אשגח ר' אמי אמר בייתא עם דיירא דאיר.

והנה לשיטת הירושלמי דפליגי בזה ר"מ ור' יהודה דר"מ סובר דה"ז ריבית אלא שהתורה התירה וכמו דאמר בירושלמי כאן התירה התורה הא במקום אחר לא א"כ תקשה הא דתנן במגילה (ד' כ"ז) אין מוכרין בית הכנסת אלא כל תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי ר"מ ופריך בגמ' ולר"מ היכי דיירי בה הא הוי ריבית אמר ר' יוחנן ר"מ בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר צד א' בריבית, מותר דתני' הרי שהי' נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר"י אומר אפי' לוקח אוכל פירות מותר כו' מאי בינייהו צד אחד בריבית איכא בינייהו מר סבר צד אחד בריבית מותר ומ"ס צד אחד בריבית אסור וא"כ זהו לשיטת הש"ס דילן דחכמים דפליגי אדר"י לאו היינו ר"מ וע"כ מצי לתרוצי דר"מ כר' יהודה ס"ל דצד אחד בריבית מותר אבל לשיטת הירושלמי דחכמים דר' יהודה היינו ר"מ וא"כ קשה כיון דר"מ סובר דזהו ריבית שהתורה התירה ודווקא כאן התורה התירה וא"כ איך קאמר ר"מ אין מוכרין בין הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו הא הוי ריבית:

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ג דמגילה ה"ב) דאמרינן שם על מתניתין דאין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר' מאיר כו' ואמרינן אמר ר"י לית כן מה אנן קיימין אם כר"מ אין מוכרין אותו אלא על תנאי אם כרבנן מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מד' דברים ר' חייא בשם ר' יוחנן תיפתר בס"ת. והנה הק"ע בשירי קרבן כתב אם כר"מ וגירסת הרא"ש במתניתין אין מוכרין של רבי' ליחיד דברי ר' יהודה) עוד כתב אם כר"מ מוכרין כתב הר"ן בד"ה אין מוכרין של רבים ליחיד כו' אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי כו' וא"ת כיון דס"ל לר' מאיר שאין מוכרין של רבים ליחיד וכש"כ להוציאו לחולין א"כ למה צריך תנאי הא בקדושתי' קיימי כבר כתב רש"י שפי' דהיינו טעמא שלא יראו המוכרין כמזלזלין בקדושה שאינן חפצין בו. אי נמי מתניתין מיני מיני קתני דכשמוכרין אותו ממכר עולם צריך שלא יורידוהו מקדושתו ואם מורידין אותו אין מוכרין אלא על תנאי ע"כ. וכתב הק"ע ותימא שלא ראה שקושיתן קושית הירושל' ותירוצם אין נראין להירושל' דלהתירוצא קמא קשה דמסיפא משמע דעל תנאי מותרין להשתמש בו אפי' לדברים של חול וברישא משמע דבקדוש' קאי ואתירוצא בתר' קשה דא"כ נערבינהו ונתנינהו אין מוכרין ביהכנ"ס אלא על תנאי אפי' משל רבי' ליחיד מפני שמורידין אבל לתירוצו של ר' יוחנן דמוקי לה בס"ת ניחא:

והנה גם התו' במגילה (ד' כ"ו) כתבו בתוס' ד"ה אוגורה ומשכונה אסור קשה דהא ר"מ לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל על תנאי שרי ומאי שנא ונראה לר"י דהאי דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזול והא דאסרינן הכא משכנתא הוי דיחיד משום זילזול וא"כ משמע דהתוס' כתבו ג"כ דהא דאמרינן לקמן דר"מ סובר דאין מוכרין אותו אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו היינו נמי משל רבים לשל רבים. והא דבעינן שימכור על תנאי הוא כמו שכתב רש"י (שם) ואפי' מרבים לרבים אסר ר"מ מכירה חלוטה דרך בזיון:

והנה הוא תמוה דאמאי לא פירש"י כשיטת הירושלמי שתירץ על מתניתין גופא דמיירי בס"ת. ע"כ נראה לי לבאר והוא במה שכתב הקצה"ח והבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' נ"ה) על הא שכתב האגודה ראי' דאם מתחילה הי' לו פנאי ואח"כ נאנס דלא הוי אונס שהי' לו לעשות מתחילה והביא ראי' מהא דאמרי' בגיטין (ד' ע"ד) תנן התם בראשונה הי' נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה כו' ואמר רבא מתקנתו של הלל נשמע כו' והשתא אם איתא דאעפ"י שהוא יכול לעשות מתחילה אפ"ה אם נאנס אח"כ הוי אונס וא"כ תיפוק לי' דהוי אונס ואינו חלוט לו אלא ודאי דלא הוי אונס משום דהי' לו לשלם מתחילה תוך שנתו ולא להמתין עד סוף השנה וע"כ איצטרך לי' להלל לתקוני:

והנה הקצה"ח בחוה"מ (ס' נ"ה) תירץ דכיון דהמכירה הוי מכירה גמורה אלא דהתורה נתנה זכות להמוכר שאם יחזיר לו מעות עד השנה שיחזיר לו הבית וא"כ איך איפשר דמשום שיהי' אונס נקנה הבית דאונס רחמנא פטרי' אבל לא דאונס רחמנא חייבי' וכתב ע"ז הנתיבות שאין דבריו נכונים דבית בתי ערי חומה מוכח בערכין (ד' ל"א) דהוי כמו הלואה דאמר התם רבית גמורה היא והתורה התירה ואף שכתב הרשב"א בגיטין (ד' ע"ה) דבתי ערי חומה הוי כמכירה על תנאי מ"מ הא כתב שם בעצמו דדמי לתנאי דכשיהי' לי מעות אחזיר לך והיינו דכשיתן לו המעות נתבטל המכירה למפרע והמעות הוא הלואה למפרע דהא בהדי' אמרו דריבית גמורה היא ודמי ממש להתנה ואמר הרי אני מוכר לך ביתי אם לא אתן לך מעות לזמן פלוני דודאי בתנאי כזה אם נאנס ולא נתן נתבטל המכירה למפרע דבכיוצא בזה שייך אונס רחמנא פטרי').

ובזה איפשר דלשיטת הירושלמי דאע"ג דאמר ר"מ זו ריבית שהתורה התירה ודווקא כאן התירה אבל לא במקום אחר הו דווקא בבתי ערי חומה שהי' כמו תנאי שאם יתן לו מעות נתבטל המכירה למפרע. אבל בהא דאמר ר"מ אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו אי איפשר שהכונה הוא שאם יתנו לו המעות תתבטל המכירה למפרע א"כ איך דר בו ומשתמש בו בחולין הא אמרינן במגילה (ד' כ"ו) אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה ומשכונה אסו' מ"ט בקדושתייהו קאי. וא"כ אם הי' מוכר ע"מ שאם ירצה יחזירוהו ותתבטל המכיר' למפרע א"כ לא הוי בתורת מכירה הא אמרי' האי בי כנשתא חלופה וזבונה שרי אגורה ומשכנה אסור. אלא ודאי שהכונה הי' במכירה גמורה אם ירצו יחזירוהו (פי' שימכור להם בחזרה) וע"כ לא מקשה הירו' מהא דר"מ אדר"מ כמו דמקשה בש"ס דילן ולר"מ כו' דלשיטת הירושלמי וצריך לומר דהמכירה הי' מכירה גמורה ואם ירצו יחזירוהו במכירה מחדש. וע"כ אע"ג דהירושלמי אומר דחכמים דפליגי על ר' יהודה היינו ר' מאיר אעפ"כ לא קשה מדר"מ אדר"מ דהת' צריך לומר דהי' במכירה גמורה. והש"ס דילן שסובר דהמכיר' היא על תנאי שאם ירצה ליתן מעות תתבטל המכירה למפרע. וע"ז הקשו ולר"מ היכי דיירי בה הא ה"ל ריבית. וע"ז משני אמר ר' יוחנן ר"מ בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר צד א' בריבית מותר:

ובזה יתבאר מה שהקשו התוס' במגילה (שם) בד"ה אוגורה ומשכונה אסור וכתבו קשה דהא ר"מ לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל כל תנאי שרי ומאי שנא. ואע"ג דהתם ה' דרך מכירה אך הא פריך הש"ס במגילה (ד' כ"ז) ולר"מ היכי דיירי בה הא ה"ל ריבית כו' וא"כ צריך לומר דהאי מכירה לא הוי כמו מכירה גמורה אלא שאם ירצו יחזירוהו ובטל המכירה למפרע וע"כ הקשו התוס' במגילה (שם) דהא אמרינן אוגורה ומשכונה אסור וע"כ תרצו דהא דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזול. אבל לשיטת הירושלמידהוי מכירה גמורה ואם ירצו ימכרו להם בחזרה. וע"כ לא הקשה הירושלמי מדר"מ על דר"מ דהא לא דמי כלל לבתי ערי חומה דהתם בטלה אח"כ המכירה למפרע (וכמו שהשיג הנתיבות על הקצה"ח דהוי מכירה גמורה א"כ איך מדמי הש"ס לפלוגתא דר"י וחכמים בצד א' בריבית):

וע"כ שיטת הירושלמי דהתם שרי למכור בהכ"נ אפי' של רבים ליחיד וע"כ מקשה הירושלמי א"ר יוחנן לית כן מה אנן קיימין אם כר"מ אין מוכרין בהכנ"ס אלא על תנאי וא"כ אפי' מרבים ליחיד (פי' דהא חלופה וזבונה שרי) ור"מ דאומר דבעינן נן דווקא על תנאי אבל עכ"פ על תנאי שרי אם כרבנן מוכרין אותו ממכר עולם דהא חלופי וזבונה שרי. וע"ז משני ר' חייא בשם ר' יוחנן תיפתר בס"ת והוא כמו שכתב המחנה אפרים שכתב בה' צדקה (ס' י"ב) וראיתי להר"ן דאזיל בשיטת הרא"ש וכתב דאעפ"י דבני העיר במעמד כולם יפה כחם דהמקום והמעות יצאו לחולין מ"מ אינם יכולים להפקיע קדושה בכדי אלא צריך שיחול תחילה קדושת בדק הבית על הדמים ואח"כ יתנו על הדמים להוציאם לחולין כו' והרמב"ן כתב ג"כ דהוי קדושת בדק הבית יכולים להפקיע קדושתו לגמרי משום דבבדק הבית אין בו אלא קדושת תשמישי מצוה אבל שאר תשמישי קדושה כו' או כיס של תפילין א"י להפקיע קדושתי':

וע"ז משני ר' חייא בכם ר' יוחנן תיפתר בס"ת (פי' דבס"ת אין למוכרו כלל רק משל רבים לשל רבים אבל לא משל רבים לשל יחיד דהכא ליכא הא דלזבוני' שרי דהא הוי קדושת הגוף ואינו מתחלל על הדמים:

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דהא דאמר ר"מ מוכרין אותו על תנאי הוי מכירה ממש. אבל לשיטת הש"ס דילן דמדמי לפלוגתא דר' יהודה וחכמים בצד א' בריבית דהא מקשה במגילה (ד' כ"ז) ולר"מ היכא דיירי בה הא הוי לה ריבית. וא"כ הוי כאוגורה ומשכוני וא"כ קשה דהאיך שרי וא"כ צריך לומ' דמיירי משל רבים לשל רבים וא"כ בלאו"ה מותר. וע"ז פירש"י במגילה (שם) בד"ה אלא על תנאי ואפי' מרבים לרבים אשר ר"מ מכירה חלוטה דהוי דרך בזיון וע"כ לא הביאו הירושלמי משום דמוכח מהא דפרי' ולר"מ היכי דיירי בה הא ה"ל צד אחד בריבית דלא הוי מכירה משום שאם יחזירו לו בטל המכר למפרע ועיין במחנה אפרים בדיני ריבית שכתב בה' מלוה המוכר וא"ל המוכר כשיהי' לי מעות אחזירם לך החזירם לו ה"ז לא קנה וכתב שם דמשמע שאין כאן מכירה כלל עיי"ש שהאריך בזה וא"כ צריך לומר משל רבים לשל רבים ואם כן מוכח דלר"מ תרתי בעינן משל רבים לשל רבים וגם שימכרו על תנאי. וע"כ לא הביאו הירושלמי בזה ששיטת הירושלמי חלוק משיטה הש"ס דילן כמו שביארתי ודו"ק:

[ובזה איפשר לבאר הירושלמי הא דקאמר אעפ"כ לא אשגח ר' אמי אמר ביתא עם דיירא דאיר (ופי' הש"מ ביתא עם דיירי דאיר הבית מתקיים עם דירת בני אדם שדרין בתוכו לפי שרואין מה שצריך תיקון ומתקנין אותו). וא"כ קשה דלמה קאמר ר' מאיר זו ריבית שהתורה התירה הא במקום אחר לא כיון שזה עשה לו טובה מחמת שדר בתוכה וכמו דאיתא בב"ק (ד' כ"א) אמר רב סחורה אמר רב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר ושאי' יוכת שער כו' רב יוסף אמר ביתא מיתבא יתיב ופרש"י בית שהוא מיושב בדירת בני אדם ישובו קיים לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך והוא דוחק דהא אמרינן לעיל בירושלמי (פ"ד דב"מ ה"ב) ריב"ל כבר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל אית לי גבך מהדין ביתא שרי מהדין כרמא אסור ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל מהדין ביתא אסור מהדין כרמא שרי מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול וכך כתבו התוס' בב"מ (ד' ס"ד) בד"ה ולא ישכור הימנו בפחות פירש בקונטרס בגמ' דיש ללמוד מכאן שאסור להלות על הבית ולדור בו אפי' בנכייתא דתנן לא ישכור הימנו בפחות ולא דמי למשכונתא של כרם לקמן (ד' ע"ג) דהתם זימנין דלא שקיל ולא מידי ואפ"ה מנכה לי' כו' וא"כ בית גרע טפי. ועוד דאכתי לא יתיישב הא דאמר ר"מ ה"ז ריבית אצא שהתורה התירה דהא התם דר בבית]:

ע"כ נראה לי דהא שאומר בירושלמי אפי' כן לא אשגח ר' אמי אמר בייתא עם דיירא דאיר (והפי' הוא שנוח לו לאדם לדור בביתו שהיא שלו ולא בבית של אחר). וע"ז אמר ביתא עם דיירא דאיר (פי' שאם הבית שייך להדר בו דאיר (פי' יש לו נחת מהדירה) משא"כ בשדה וכרם שיכול להיות ארים אפי' בשדה או כרם של אחרים וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פ') ארעא לאריסי קיימא ובעבודת כוכבים (ד' כ"א) מ"ט אריסא אריסותי' קא עביד כו' וא"כ כי מתנה התנאי אם אין אתה נותן לי מכאן כו' בודאי כונת התנאי הוא שעד שיחזיר לו מעותיו הרי הוא שלו ואח"כ יחזיר לו בחזרה ולא שתהא מלוה למפרע משא"כ בשדה וע"ז אומר ר' מאיר זו ריבית שהתורה התירה היינו בבית אבל לא בשדה ובזה יהי' ניחא מה דאמר ר"מ במגילה (שם) דמוכר בה"כ על תנאי משום דבבית שרי וכל זה הוא לשיטת הירושלמי שאומר דר"מ ור' יהודה פליגי בצד אחד בריבית וע"כ מחלק בין בית לשדה אבל לשיטת הש"ס משני במגילה (שם) דר"מ סובר כר' יהודה דאמר צד אחד בריבית מותר ודו"ק):