נועם ירושלמי על בבא מציעא ד:ב:ד

שם ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנהלחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה מבתר כן אין חזר בי' חזר בי' (כצ"ל) ובשביעית גריס לה הקושי' שהקשה ר' יוסי לר' יעקב וההן לאו צדק ומשני בשעה שאמר הין צדק הוי) הדא דתימר בעני (צ"ל בעשיר) אבל בעשיר (ט"ס וצ"ל בעני) נעשה נדר רב מפקד לשמשי' אימת דנימר לך תתן מתנה כו' אין הוי מסכן הב לי' מיד ואין עתיר אימליך בי תניינות:

והנה בסוף שביעית איתא בירושלמי שם על הא דאמר ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ע"ז אומר שם פליגא דרב אומר כי אמר לבני ביתו ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו מתניתא פליגא על רב אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שימשוך את הכל מרשות הבעלים ברשות זה שהיו מופקדים אצלו לא קנה עד שיזכה בהן או עד שישכיר לו את מקומן (והוא ברייתא בב"ב ד' פ"ה עיי"ש) מה עבד לה רב כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו וקשה דמאי מייתי ראי' מהך ברייתא דאימתי אמרו מטלטלין כו' דהא התם בקנין גמור מיירי וא"כ מאי קא מקשה לרב דאמר דמתנה מועטת אינו חוזר והא הכא אין בזה רק משו' אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לא הוי קנין שלא יוכל לחזור בו ויהי' מחוייב עפ"י הדין לקיים המקח:

ע"כ נראה לי לבאר כמו שביארתי בספרי עמק יהושע טל מה שהקשה המחנה אפרים בה' צדקה (ס"ג) דהא הולך לאו כזכי דמי כמו דאיתא בגיטין (ד' ל"ב ואמאי אמרי' דהילך כזכי דמי בצדקה ותירץ ע"ז המחנה אפרים דכיון שנתחייב כו' ליתן לעני ה"ז זוכה לעניים כמו דהולך בחוב כזכי דמי. ויש לי להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ"ד דמ"ש) בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה (פי' אם אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו) א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה הוא עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדא דר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרי בשעה שאמר הין צדק הי' (ופירשתי שם דבמתנה לא הוי הולך כזכי אעפ"י שעשאו האחר לשליח דהא יכול לחזור בדיבורו ולא הוי כחוב משמע דבצדקה שאינו יכול לחזור בו דמי לחוב דה"ל הולך כזכי כמו דאמרינן בספ"ק דגיטין (ד' י"ד):

ובזה יתבאר הכא ג"כ דתני בברייתא דברשות המופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה בהן ובש"ס דילן בב"ב (ד' פ"ה) א תא עד שיקבל עליו כו' וע"כ פרי' בירושלמי לרב דאמר שבמתנ' מועטת אינו יכול לחזור א"כ אמאי תני עד שיזכה או שישכיר את מקומו הא כיון שיאמר נו הן הוי כזכי דהא כיון דבמתנה מועטת אינו יכול לחזור א"כ הוי הן כזכי (וכמו דאמרינן דהולך כזכי בעני דכיון שאינו יכול לחזור הוי כחוב וע"כ הולך כזכי וא"כ בהן נמי וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ב) ועוד פי' ר"ת דשיחרור עבד הוי כעין מלוה דאמרינן בה הן והולך כזכי אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי דשיחרור אי לאו דעבד נייח נפשי' לא הוי משחרר לי' משום הכי חשיב כחוב דאמר תן כזכי וע"ז אמר כאן בשהעמידו עמו כאן בשלא העמידו עמו והוא שרוצה לתרץ דבאמת אית לי' לרב דמתנה מועטת יכול לחזור בו והא דקאמר אי אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר היינו דווקא כשהעמידו עמו ומשום מעמד שלשתן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ה) גבי הא דחנוני על פנקסו כו' הדא דתימר בלא השמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והוא מחמת מעמר שלשתן כמו דאמרינן בגיטין (ד' י"ג) אבל לעולם דרב סובר דבמתנה מועטת יכול לחזור בו:

וע"ז אומר אח"כ רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנ' כו' (והוא ט"ס וצ"ל] אח"כ תדע לך כו' וכן הגיה הגר"א והוא שאומר תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחיא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כל ערבונו (והוא ט"ס וצ"ל) כדי ערבונו (וכן הגיה הגר"א) או ימסור למי שפרע מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר (פי' שמביא ראי' דהא דאמר רב דאי אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר הוא כשהעמידו עמו ומשום מעמד שלשתן דאי איפשר שיהי' משום מתנה מועטת דהא חד בר נש אפקיד עירבון ע"ג מילחא ויקרת אהא לגבי' רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע וא"כ מוכח מזה דבמתנה מועטת מותר לחזור דאל"ה איך אמר שיקנה לו כנגד ערבונו אבל לא יותר ואם יש בדברים משום מתנה מועטת א"כ אינו יכול לחזור בו אפי' יותר מכדי ערבונו וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מט) רב כהנא יהב לי' זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמי' דרב א"ל במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברי' אין בהם משום מחוסרי אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה:

והכי נמי פשיט הירושלמי מהאי עובדא ורק דבירושלמי הוא קצת באופן אחר) וקאמר תדע לך (פי' דרב סובר דבדברים לית בהן משום מחוסרי אמנה דחד אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע וא"כ מוכח מזה דיותר מכדי ערבונו מותר לחזור וא"כ מוכח שסובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה) וע"ז מקשה מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לינה חוזר בו וא"כ קשה דא"כ צריך לתרץ כמו שתירץ מתחילה דכאן כשהעמידו עמו והוי כמו מעמד שלשתן דהוי קנין כאן בשלא העמידו עמו מותר לחזור דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה: וע"ז משני בירושלמי תמן למידת הדין ומה דרב נהג למדת חסידות (פי' דחוזר מתירוצא קמא דרב מיירי בשהעמידו עמו דא"כ למה א"ר על עצמו שאינו חוזר הא אי הוי משום מעמד שלשתן א"כ הוי קנין גמור אלא תמן למידת הדין ומה דרב כו' למידת חסידות):

[והנה מהירושלמי הזה מוכח שסובר דלא כשיטת בעה"מ והרא"ש דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה דא"כ איך פשיט הירושלמי תדע לך חד בר נש אפקד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן כל ערבונו או ימסור אותו למי שפרע (פי' וא"כ מוכח מזה דרב סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה) וע"ז אומר מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו וא"כ מוכח מזה דרב סובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ לשיטת בעה"מ לא קשה דהא הבעה"מ סובר דבתרי תרעי לית בה משום מחוסרי אמנה והביאו הרא"ש והא דקאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) רב כהנא יהב לי' זוזי אכיתנא כו' אתא לקמי' דרב אמר במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברי' נינהו ודברי' אין בהם משו' מחוסר אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה פי' הבעה"מ דלא תלי' בהכי דכיון דתרי תרעי נינהו א"כ אפי' למאן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אעפ"כ מותר לחזור והא דקאמר דאיתמר לאו דווקא ובמקצת ספרים גרים איתמר:

ולפי מה שביארתי הירו' דקאמר תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ומוכח מזה דרב סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ומקשה מזה דמיחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר כד אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בי' ואמאי לא משני כיון דיקרת א"כ הוי תרי תרעי ובתרי תרעי לית בי' משום מחוסרי אמנה אלא ודאי דשיטת הירושלמי דמאן דסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אפי' בתרי תרעי נמי יש בהם משום מחוסרי אמנה דלא כהבעה"מ והרא"ש אך שהם פירשו לשיטת הש"ס דילן ובסמוך יתבאר שמחולקים בזה הש"ס דילן עם הירושלמי כמו שיתבאר):