נועם ירושלמי על בבא קמא ט:ט:ב

שם (ה"ט) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח כו' חילפי וריב"ח אמר דר"י הגלילי היא כו' במה הכתוב מדבר בגוזל את הגר כו' רב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמ' תושב אשמה בכל מקום והנה לעיל ביארתי דקאי אמתני' (ה"ז) אהא דהגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ולא מהני מחילה לנפשי' וא"כ אמאי תנן לעיל מחל לו על הקרן כו' וכמו דמקשה הש"ס דילן בב"ק (ד' ק"ט) אמאי ונימחלי' לנפשי' מי לא תנן מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש אלמא בר מחילה הוא וע"כ חילפיי וריב"ק אמרו דר"י הגלילי היא והוא כמו דמשני בש"ס דילן אמר רב ששת הא והא ר"י הגלילי כי אמר ריה"ג דמצי מחיל לאחרים אבל לנפשי' לא מצי מחיל. וע"כ הא דתנן מחל לו על הקרן הוא מחילה דאחרים אבל הכא בהגוזל את אביו דהוי מחילה לנפשי' לא מהני (דאי הוי מהני מחילה לנפשי' א"כ האיך אפשר שיהי' גזל הגר לכהנים כיון דלנפשי' מצי מחיל ג"כ ולר"ע בין לנפשי' בין לאחרים לא מהני) רב ור"ל אמרי תושב אשמה בכל מקום (פי' דלר"ע מחלקין בין מחילה דנפשי' למחילה דאחרים וא"כ מתניתין דמחל לו על הקרן אתי כר"ע ג"כ משום דהוי מחילה לאחרים אבל הכא מחילה דנפשי' לא מהני. אבל לריה"ג אפי' מחילה לנפשי' נמי מהני) והא דגזל הגר דצריך ליתן לכהנים הוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ט) אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים כו' אמר רבא הכא במאי עסקינן כשגזל את הגר כו' והודה לאחר מיתה דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים ומתניתין כר"ע אתי והא דאוקמי כר"ע הוא כמו דאמר רבא בב"ק (ד' קט) כי אמר ר"ע דלא מצי מחיל לנפשי' אבל לאחרים מצי מחיל ולר"י הגלילי אפי' לנפשי' מצי מחיל. ועוד דהירושלמי רוצה לאוקמי מתניתין דמחל לו על הקרן כר' עקיבא והוא כמו שביארתי לעיל (ה"י) על הא דקאמר לא אתי אלא בשעת העדים ובשעת הקרבן והוא כר' עקיבא כמו שביארתי: ועוד דאיפשר לומר דהא דרב ור"ל אמרי ר"ע היא דאמר תושב אשמה בכל מקים דר"ל אזיל לטעמי' והיא כמו דאמרינן בירושלמי דתרומות (פ"ו) דאתפלגון גזל תרומה משל אבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט ור"ל אמר משלם לעצמו וא"כ לר"ל מהני מחילה אפילו לנפשי' וא"כ צריך לומר לר"ל דלר"ע מהני מחילה לאחרים ולנפשי' לא מהני מחילה ולר"י הגלילי מהנו מחילה לנפשי' ג"כ וא"כ איפשר לומר דר"ל יהי' סובר כריה"ג וע"כ בגזל תרומה מאבי אמו כהן מהני מחילה לנפשי' אע"ג שהיא כפרה באכל תרומה בשוגג אבל לחילפיי וריב"ח דאמרי דריה"ג היא וא"כ ריה"ג נמי סובר דלא מהני מחילה לנפשי' ור"ע סובר דלא מהני אפי' מחילה דאחרים א"כ בגוזל תרומה משל אבי אמו כהן לא מהני לכולי עלמא אך הא לא דמי והוא דהתם בהפרשה תלוי' וכמו דפליגי החם אי הפרשתו מקדישתו. וע"כ כיון שמפריש מהני מחילה אפי' לנפשי' דהא עיקר הכפרה הוא בהפרשה וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ל') בתוס' ד"הזר כו' גבי שתי ולדות שנתערבו שצריכין להפריש מספק וכמו דאמרינן שם בירושלמי רבי יוחנן כרשב"ל כראב"ש (פי' דאמרינן התם ונתן לכהן את הקודש מתנתו מקדישתו ואין הפרשתו מקדישתו דברי רבי ראב"ש אומר אף הפרשתו מקדישתו לחייב עלי' חומש ועיין בהר"ש (פ"ב דתרומות) וע"כ ר' יוחנן סובר דרבי דאמר דנתינתו דווקא מקדישתו וע"כ אינו מועיל במה שמפריש ומעכב לעצמו בתורת ירושה מאבי אמו כהן דהא בהפרשה עדיין לא עביד ולא מידי ולא קיים התשלומין ור"ל דאמ' דמשלם לעצמו סובר כרשב"ל דאמ' הפרשתו מקדישתו וע"כ מכיון שהפרישו קדשי ויוצא בהפרשה בלחוד ומעכב לעצמו אבל הכא בגזל הגר אמרינן לעיל (ה"ו) א"ר יוחנן בנתינת החומש נעשה החומש קרן וע"כ פליגי בזה אי מהני מחילה לנפשי' או לא ולחילפיי וריב"ח דמוקמי כר"י הגלילי א"כ לר"ע אפי' דאחרים נמי לא מהני ודו"ק):