נועם ירושלמי על בבא קמא ט:ז:ב

שם (ה"ז) תני אין מקבלין פקדון מנשים כו' וכולן שאמרו בשעת מיתתן ינתנו לפלוני שהו שלו יעשה פירוש לפירושו ר' זביד בשם ר' בא בר ממל ובלבד בעדים (פי' הפ"מ שימסור לפלוני שאמרו בפני עדים) והוא תמוה דמאי קא משמע לן:

[ע"כ נראה לי לבאר והוא דאיפשר לומר דאין צריך עדים ואפי' אם הניחה יורשים והוא אמר אח"כ נמי נאמן דהא בידו למסור בעצמו לאותו פלוני וא"כ יהא נאמן שהיא אמרה לו כן אך הירושלמי לטעמי' דלא אמרינן מיגו בממון וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"א) אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול מימר לי' לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חצים וע"כ כיון שהירושלמי סובר דא ין אומרין מיגו בממון וכמו שיתבאר ע"כ לא מהימן במה שיכול בעצמו למסור לאותו פלוני: ני:

וכן יש לבאר בזה הירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ו) אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית הודית ואיזהו דת משה מאכילתו שאינו מעושר כו' ובגמ' כולן בעדים פלוני ראה כתמן פלוני קצה חלתה כי' וכתב הפ"מ הרא"ש הביא לזה וכתב משמע דאין המתקן נאמן לומר לא תקנתי לה אם היא מכחישתו כו' אבל מדברי הרמב"ן נראה שהכהן והחכם נאמנים וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא האחד וכפר אין השני האומר משמו נאמן ואיפשר דמאי דקאמר וכולהון בעדים לא קאי אמאי דאמר כהן כו' עיי"ש ולי נראה שאין ראי' מהירושלמי והוא משום דבס' שב שמעתתא (שמעתתא ו' פי"ד) כתב הטעם דהראשון נאמן משום דיכול לומר מבודה הייתי דכל זמן שלא נתבררו העדי' יכולין לחזור בהם וע"כ כיון שהטעם הוא משום מיגו שיכול לומר מבודה הי תי ע"כ זהו לשיטת הש"ס דילן דאמרינן מיגו אבל לשיטת הירושלמי דאין אומרים מאחר בממון וא"כ אינו נאמן מחמת מיגו וע"כ אמרינן שם בירושלמי וכולהון בעדים וכן ה"נ אומר שאם הניחה ביד אחר אינו נאמן שהיא אמרה כך משום מיגו והירושלמי שלמי לטעמי' דאין אומרים בממון מאחר ובמ"א יתבאר זה בארוכה.