נועם ירושלמי על בבא קמא ח:ד:ב

שם (ה"ד) תני והעדים שאמרו מעידין אנו על פלוני שסימא שתי עיניו כאחת שהפיל שתי שיניו כאחת אינו נותן לו כלום זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שני' ר' אבהו בשם ר' יוחנן זאת אומרת שמין לעבדים בושת. עיין מה שהקשה בגליון וכבר ביארתי הירושלמי בספרי נ"י (ס' כ"ב) ובספרי נועם ירושלמי (פ"ד דגיטין ה"ד) וביארתי שם שבד' דברים שישנן בעבד נמי אלא שתחילה הי' לרבו משום דכל מה שקנה עבד קנה רבו וע"כ כיון דיצא לחירות בראשונה אף דמחוסר גט שיחרור אפ"ה הוי לעצמו כמו מעשה ידיו אבל בושת דלא שייך בעבד כלל למ"ד אין לעבדים בושת וע"כ תלוי זה בקנין הגוף וכמו שהארכתי שם. וא"כ אמאי נותן לו דמי שני' דהיינו הבושת ג"כ וע"ז אומר זאת אומרת שמין לעבדים בושת וא"כ הוא כמו כל הד' דברים וא"כ כיון שיוצא לחירות אף שמחוסר גט שיחרור אעפ"כ צריך לשלם לו הבושת [ועי' בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דגיטין) שביארתי שם דר' יוחנן סובר דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שיחרור ודמי חבלה אינו שייך לרבו דאי הוי שייך לרבו א"כ השתא חבלו בי' אחרינא יהיב לרבי' חבל בי' רבו גופי' יהיב לדידי' וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ד) וכמו שכתבו התוס' שם אע"ג דמעשה ידיו לעצמו כיון דקנסא לרבו חבלא נמי לרבו דמה לי קטלי' כולה מה לי קטלי' פלגא ועיי"ש שהארכתי בזה]:

עוד שם ר' לא בשם ר' יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קודש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר קודש הכא את אמר השאר קודש והכא את מר כונו קודש אמר ר' אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים (פי' וע"כ במקדיש מעשה ידי עצמו כולן קודש משום דיתפרנס מאחרים והא דאמרינן המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר קודש הוא משום דעבדים אינן מצווין ישראל לפרנסו) לא כן אמר ר' יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל נזקו צערו ריפויו שבתו ובושתו והלה יתפרנס מן הצדקה אמר ר' אחא מצווין ישראל לפרנס עבדים קטעין יותר מן השלימין והא ר' יוחנן אכיל קופד ויהיב לעבדי' שתי חמרא ויהיב לעבדי' וקרי אנפשי' הלא בבטן עושני עשהו אמרי תמן במדת הדין הכא במדת הרחמים ועיין בספרי נועם ירושלמי בכתובות (פ"ה):