נועם ירושלמי על בבא קמא ה:ו:ג

שם ר' מנא בעי מהו שיעשה את העומק כגובה כו' (פי' הפ"מ אם חייב ג"כ כשעשה מקום גבוה ברה"ר והוזקו בה כמו החופר בור בעומק או דילמא דווקא בור חייבה התורה דאית בי' הבלא אבל מקום גבוה לא). והנה הפ"מ פי' שהוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' נ') אמר רב בור שחייבה עליו התורה להבלו ולא לחבטו אלמא קסבר חבטא קרקע עולם הוא דמזקא לי' ושמואל אמר להבלו וכ"ש לחבטו וא"ת לחבטו אמרה התורה ולא להבלו תורה העידה על הבור ואפי' מלא ספוגין של צמר מאי בינייהו א"ב דעבד גובה ברה"ר לרב אגובה לא מחייב לשמואל אגובה נמי מיחייב וזה אינו דלשיטת הירושלמי אגובה ודאי חייב וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דב"ק ה"א) אמר ר' יוחנן הניח אבנו כו' וצלוחיתו בידו בין שנתקל באבן ונחבט בקרקע בין שנחבט באבנו ונתקל בקרקע חייב על נזקי אדם ופטור על נזקי צלוחיתו מילתי' דר' יוחנן אמר בור של נזקין פטור על הכלים והכא לר' יצחק אמרינן דבור כל נזקין חייב על הכלים (דפטור דכלים הוא רק בהבלא דהבלא אין בו ממש ועל חבטה ודאי חייב ועיין לעיל מה שביארתי):

והא דר' מנא בעי מהו שיעשה העומק כגובה הוא כמו דאמרי'בב"ק (ד' נ"א) אמר רבא הניח אבן עפ"י הבור והשלימה לעשרה באנו למחלוקת רבי ורבנן פשיטא מהו דתימא למטה הוא דהבלא דידי' קטיל ליה אבל למעלה דלא הבלא דידי' קטיל ליה אימא לא (דלרבנן אין האחרון חייב ולרבי אין האחרון חייב למיתה דהא לא הבלא דידי' קא קטיל [ולהירושלמי מיבעי' ליה יותר דהא לפי מה שביארתי לעיל הא דר' יצחק סובר דבור של נזקין חייב על הכלים הוא משום דבבור של נזקין ליכא בי' הבלא כלל לשיטת הירושלמי ולית בי' רק חבטא ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' נ"א) דקאמר מ"ט לאו משום דלית בי' חבטא לא משום דלית ביה הבלא אי הכי הוזק בו חייב הא לית בי' הבלא א"ל אין הבל למיתה ויש הבל לנזקין) ולשיטת הירושלמי איכא לפלוגי בחבטא דבפחות יש חבטה לנזקין אבל אין חבטה למיתה ובהבל כל שהוא פחות מעשרה לית בי' הבלא כלל וההבל הוא בעשרה טפחים וע"כ פטור בו על הכלים] וע"כ מיבעי' לי' לר' מנא מהו שיעשה העומק כגובה (פי' לענין האחרון דהא בבור של עשרה הוא מיית בהבלא ועד שלא הגיע לעשרה ליכא הבל כלל) וע"כ מיבעי' לי' לר' מנא ולרבא פשיטא ליה הוא משום דלהש"ס דילן שיש הבל בפחות מעשרה וא"כ התחלת ההבל מתחיל מתחלה ועד ט' אין בו הבל רק לנזקין ואח"כ למיתה וע"כ מתחייב האחרון אף שהניח על פי הבור אבל לשיטת הירושלמי דבט' לית ביה הבלא כלל וע"כ סובר ר' יצחק דבור של נזקין חייב בו על הכלים דכיון דליכא הבלא כלל א"כ הוי כהוזק בקרקעו שהוא ממונו ואינו פטור רק בבור של מיתה דהתם יש בו הבל וע"כ פטור על הכלים משום דבבור של עשרה יש בו הבל. וע"כ מיבעי' לי' לר' מנא מהו שיעשה העומק כגובה (פי' גובה כמו העומק שיתחייב האחרון מחמת שע"י נעשה ההבל אע"ג שבתחילת נפילתו שנפל לא הי' עדיין הבל כלל) ודו"ק:

שם וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר לעיל הגהתי (שצ"ל) וכי אין לו רשות להפקיר נזקיו ברה"ר (פי' אם הפקיר רשותו ובורו) דהא ס"ל דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור וכמו דסובר ר' יוחנן לעיל לר' יהודה דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה נמי פטור וא"כ איך הוי בור ברה"ר וע"ז משני כר' יוסי בר' יהודה דסובר ג' דברים (ולעיל כתבתי שדברים הוא ט"ס וצ"ל טפחים וכמו דאיתא לעיל) ור' יוסי ב"ר יהודה סובר כשיטת אביו ר' יהודה דמפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה פטור וע"כ לא הוי בור ברה"ר אלא בג' הסמוכים לרשות שהבור שלו ואעפ"כ יש רשות לבני רה"ר ליכנס משום ג' שהם סמוכים לרשות כרשות: