נועם ירושלמי על בבא קמא ד:א:ו

עוד שם תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין וכתב הפ"מ האי דינא לא הובא בגמ' דילן והטור (ס' קט"ו) כתב בשם הרמ"ה דהיכא שהטילו לכיס ונגנבו או נאבדו כך הן חולקין (ופי' לקמן ג"כ בדחוקים):

ע"כ נראה לי שנחלפו השורות כמו שביארתי ובכאן צ"ל הא דלעיל תמן תנינן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין ע"כ קשי' להא דאמר ר' אלעזר תחילה דמביאין לאמצע וחולקין (והוא כמו שמקשה הש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ג) על שמואל דאמר השור לאמצע) וכן מקשה בירושלמי נמי תמן תנינן פיחתו או הותירו כך הן חולקין וע"ז אומר תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין (פי' זהו לא מצד ההפסד מעסק השותפות אלא שהמעות בעצמן נגנבו וע"כ הן חולקין לפי המעות והוא מגיה המשנה שצ"ל תני ונגנבו (פי' שזה הי' מצד המעות עצמן אבל בלא"ה השור לאמצע) (והוא כמו דמשני בש"ס דילן (ד' צ"ג) לא פחתו זוזי חדתי הותירו איסתרא דצינתא (וכמו שפי' רש"י דזהו מצד המעות בעצמן ולא מחמת הפסד או ריוח העסק) וע"ז פריך והא הני באלו אבנים ונגנבו (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל והא דתני באלו אבנים מחצה לזה ומחצה לזה (פי' דקאי אמתניתין דב"מ (ד' קט"ו) הבית והעלי' של שנים שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים כו') וע"ז אומר באלו אבנים מחצה לזה ומחצה לזה ולא אמרינן דחולקין לפי ערך הבנין שיש לבעה"ב ולבעל העלי':

וע"ז אומר אמר ר' שמי סלעים (והוא ט"ס וצ"ל) אבנים גסות הן (דלא כהפ"מ) ולית ידע אי מן הדין נסב או מן הדין נסב מספק מחצה לזה ומחצה לזה אבל אבנים דקות (והוא ט"ס וצ"ל) אבל סלעים דקות הן ואיפשר לבלול לצאת ידי כולן כאו"א נוטל לפי כיסו וע"כ במעות אם נגנבו חולקים לפי המעות:

עוד שם מה חמית מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר א"ר יוסי בר בון ואפי' תימא בגניבה אנן קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין כו' דהדין דחמשין לא מפסיד כלום. והנה הפ"מ והגליון נדחקו בזה הירושלמי ולי נראה לפרש דהירושלמי מקשה מה חמיח מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר (פי' דמקשה דלמה לי' לתרוצי מתניתין דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין דמיירי בנגנבו דא"כ תקשה דאמאי חולקין לפי המעות ואמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש. והא איפשר לתרץ מאי דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין דקאי אמשתייר (פי' שנעשה זוזי חדתי והם פחותים מהסלעים שהי' מתחילה וא"כ יש ריוח באותם סלעים שהם יותר גדולים ופיחתו היינו שסלעים החדשים הם יותר גדולים וא"כ הם פחותים) (והוא כמו שתירץ הירושלמי (פ"י דכתובות ה"ד) שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין אמר ר' אלעזר הדא דאת אמר כשהי' הסלע חסירה או יתירה אבל לשכר ולהפסד כך חולקין בשוה (או שצ"ל בנשתברו אנן קיימין (פי' שנשתברו המעות בעצמן וא"כ היו יכולי' לשבור אם הי' לכל א' וא"כ הוא לא מעסק השותפות או מכיון שהם בעין ע"כ חולקים לפי המעות והא דתני באלו אבנים נגנבו מחצה לזה ומחצה לזה היינו כשהי' הבית והעלי' שניהם שוים ואף דהוא מילתא דפשיטא אך דקמל"ן כמו דאמרינן בב"מ (ד' קט"ז) מדקתני רואין מכלל דאיכא למיקם עלייהן אי בחבסא נפיל אי בחבטא נפיל א"ה רישא אמאי חולקין ניחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבר אי בחבסא נפיל תתייתא איתבר לא צריכא דנפיל בליליא כו' וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' לא צריכא דיתבן בחצר דתרווייהו כו' וכן בירושלמי רפ"י דב"מ תני נכמר בתנור העליונות ראויות לשבר נפל לחוץ התחתונות ראויות לשבר וע"כ קמל"ן דאם הם מחולקים ע"כ חולקין ואיפשר דקמל"ן דאע"ג דפנינהו לחד מינייהו אעפ"כ חולקין משום דשותפין לא קפדי בכה"ג ועוד איפשר דלשיטת הירושלמי (פ"ח דב"מ ה"ח) דרב אמר דינא דאגר (כצ"ל) וכמו שאבאר לקמן שסובר דלסומכוס שסובר דממון המוטל בספק חולקין דאפי' הא' מוחזק נמי חולקין ודלא כמו שכתב רבינו שמואל בב"מ (ד' ק') דאמרינן התם הא מני סומכוס היא וכתבו התוס' נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר בי' ממאי דאוקמא בעומדת באגם כו' דהיכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראי' ושיטת הירושלמי דאפי' היכא דמוחזק נמי סובר סומכוס דממון המועל בספק חולקין ולקמן יתבאר.

וע"ז אומר מה חמית מימר בגניבה אין קיימין אלא במשתייר (וכמו שביארתי) דהיינו שפיחתו או הותירו מעות בעצמו אבל לא בגניבה דהא בגניבה איפשר לומר דכל דפריש מרובא פריש.

וע"ז אמר ר' יוסי בר בון ואפי' תימר בגניבה אנן קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין נמצא דהדין דחמשין לא מפסד כלום. (פי' דר' יוסי בר בון משני דודאי הוי מצי לשנויי מתניתין דתנן וכן ג' שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין דמיירי אם פחתו או הותירו (דהיינו במשתייר) אלא דקמל"ן דאפי' בגניבה נמי הדין כך דלא תימר דכל דפריש מרובה פריש והוא דזהו דווקא לאיסורא אבל בממונא לא אמרינן הכי וע"ז תימר דאם נאמר בגניבה דכל דפריש מרובא קא פריש אפילו בממונא ג"כ לקתה מדת הדין דממון נקרא מדת הדין וכמו דאמרי' (רפ"ד דב"ק) זאת אומרת שלא הילכו במדת הדין אחר הרוב) וכן בירושלמי (סוף ביצה) אמרינן דתחומין עשו אותו כמדת הדין (פי' אע"ג דאיסורא ברובא בטיל ובממון לא בטיל ברובא וא"כ לענין תחומין צריך שיבטל). וע"ז אומר תחומין עשו אותו כמידת הדין (פי' כיון שזה האיסור הוא משום ממון לא בטיל באיסורא כמו בממונא ועיין (בפ"ב דמ"ש) תחומין עשו אותו כמדת הדין והק"ע שגה שם בפירושו ועיין בספרי עמק יהושע (ס' י"ח) ובספרי א"ה (דרוש י"ד) וע"ז אומר דנמצאת מדת הדין לוקה (פי' דבממון לא תוכל לומר כן) הגע עצמך דהוי לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נמצא דהדין דחמשין לא מפסיד כלום מחמת דכל דפריש מרובא קא פריש אלא ודאי דבממון לא אמרי' כן וא"כ איפשר לתרץ דמתניתין מיירי בנגנבו כמו לענין פחתו והותירו דבשניהם חולקין לפי המעות וכמו שביארתי: