נועם ירושלמי על בבא קמא י:ז:ב

שם (ה"ז) האומר לחבירו גזלתיך והלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם אבל א"ל איני יודע אם גזלתיך ואם הלויתני אם הפקדת אצלי ואם נא הפקדת פטור מלשלם ובגמ' ר' יוחנן אמר בבא לצאת י"ש כו':

והנה כבר ביארתי לעיל (ס"פ הכונס) דר"י נמי סובר דברי ושמא ברי עדיף והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' קי"ח) איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונח ורב יהודה אמרי חייב ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מרי' תנן אבל אמר לו איני יודע אם הלויתני פטור היכי דמי אי נימא דלא קא תבע לי' רישא נמי דלא קא תבע ליה אמאי חייב אלא דקתבע ליה וקתני סיפא פטור מלשלם לעולם דלא קא תבע לי' ורישא בבא לצאת ידי שמים איתמר נמי ח"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים וא"כ ר' יוחנן דמפרש בירושלמי מתניתין הוא לצאת ידי שמים אם הי' סובר דנא אמרינן ברי שמא ברי עדיף דאל"כ הי' מפרש למתניתין בדקא תבע לי' ורישא דהספק הוא בפרעון ע"כ חייב לשלם אף בדיני אדם אבל סיפא דהספק הוא אם גזל או ליה פטור מדיני אדם אלא ודאי דסובר כרב הונא ורב יהודה דברי ושמא ברי עדיף. וע"כ אף באומר איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני נמי חייב לשלם וח"כ מוקי מתניתין בדלא קא תבע ליה וע"כ אינו מחוייב רק לצאת ידי שמים לשיטת הש"ס דילן הא דמביא הא דר' יוחנן הוא רק לסיוע דיש חיוב לצאת ידי שמים אבל ר' יוחנן סובר דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף. אבל לשיטת הירושלמי צ"ל דר' יוחנן סובר ג"כ דברי ושמא ברי עדיף כרב הונא ורב יהודה,

וע"כ כיון דלשיטת הירושלמי הוא לכל האמוראים דברי ושמא ברי עדיף ע"כ ניחא הא דבב"מ (ד' צ"ד) אמרינן שמעת מינה מנה לי בידך והלה אימר איני יודע חייב לימא תיהוי תיובתא דר"נ כו' ומשני כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן כו' ובירושלמי לא מפרש האי מתניתין כלום משום דהירושלמי אזיל לשיטתי' דברי ושמא ברי עדיף ע"כ ניחא מתניתין כפשוטו דהמשאיל אומר שאולה מתה ביום שהי' שאולה מתה כו' והלה אומר איני יודע חייב והוא משום דברי ושמא ברי עדיף. וכן מה דאיתא בש"ס דילן בב"מ (ד' קט"ז) אם היה א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות כו' וקאמר בגמ' והלה מה טוען אי דקאמר אין פשיטא ואי לא אמר אין למה נוטל אלא דאמר איני יודע לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע כו' ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור ומשני כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן והירושלמי לא מפרש ע"ז והוא משום דסובר ברי ושמא ברי עדיף:

[ונראה לי לבאר עוד והוא דע"כ סובר הירושלמי דברי ושמא ברי עדיף והוא לפי מה שביארתי דר' יודן סובר דאין אומרים בממון מאחר דיכיל מימר כו' וכבר ביארתי דר' יודן סובר דלא אמרינן מיגו וא"כ מוכח דברי ושמא ברי עדיף והוא כמו דתנן בכתובות (ד' י"ג) הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והי' מקחי מקח טעות ר"ג ור"א אומרי' נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה עד שלא תתארס עד שתביא ראי' לדברי' ואמרינן בגמ' איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ור"ג ור' יוחנן אמרי פטור כו' א"ל אביי לרב יוסף הא דרב הונא ור"י דשמואל היא דתנן הי' מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג אף בראשונה מאי אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרי' אמר ר"ג ברי עדיף לימא ר"י ור"ה דאמרי כר"ג ור"נ ור' יוחנן דאמרי כר' יהושע אמר לך ר"נ אנא דאמרי כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מיגו אבל הכא מאי מיגו איכא אי נמי עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי כו' וא"כ הא דר"ג ור"א הוא או מטעם מיגו או מטעם חזקה ותנן אח"כ שם (ד' י"ג) היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר כו' ואמרינן בגמ' טענתייהו במאי ר' יוחנן אמר במאתים ומנה ור"א אומר במנה ולא כלום כו' אלא לר' יוחנן תרתי למה לי חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר' יהושע קמייתא כו' דאע"ג דאיכא למימר מיגו לא מהימנא בתרייתא להודיעך כחו דר"ג דאע"ג דליכא למימר מיגו מהימנא ופירש"י בתרייתא ליכא למימר מיגו לר' יוחנן דמוקי מתניתין כר"מ דאמר מוכת עץ שלא הכיר בה כתובתה מאתים ליכא שום מיגו דמה לי אם אומרת מוכת עץ אני תחתיך ומה לי אמרה מעיקרא וא"כ כיון דהכא ליכא מיגו א"כ ע"כ הא דאמר ר"ג ור"א דנאמנת הוא מחמת חזקה וא"כ קשי' דהא קייל"ן דרובא וחזקה רובא עדיף וא"כ כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ מכש"כ דלא אזלינן בתר חזקה בשלמא בהא דמשארסתני נאנסתי לא קשי' הא דאמרי ר"ג ור"א דנאמנת מחמת חזקה הוא משום דשם איכא חזקת הגוף וכמו שפי' רש"י (שם) אוקמא אחזקה מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה למאתים או בעולה הואי העמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאתניסה וא"כ איכא חזקת הגוף וכבר כתבו האחרונים דחזקת הגוף אלים טפי מרובא ובכתובות (ד' ע"ו) לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקת ממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא וע"כ חזקת הגוף אלים מחזקת ממונא לר"ג ולר"א אבל חזקת מוכת עץ הוא כמו שאר החזקות דהיינו חזקת כשרות וא"כ חזקת ממונא עדיפא טפי דהא חזקת ממונא עדיפא מרוב דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ מכש"כ דלא אזלינן בתר חזקת כשרות בשלמא לשיטת הש"ס דילן פליגי בזה רב ושמואל דרב סובר דהולכין בממון אחר הרוב וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ו) דאיתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן כו' רב אמר מקח טעות זיל בתר רובא כו' וא"כ איפשר לומר דחזקת כשרות נמי עדיפא מחזקת ממונא אבל לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי (רפ"ה דב"ק) דקאמר וכי כל הפרות מפילות נהלך בהן אחר הרוב ואימור מחמת נגיחה הפילה זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין אחר הרוב וביארתי במ"א דלשיטת הירושל' ליכא בזה פלוגתא ורב נמי סובר דא ין הולכין בממון אחר הרוב והא דהמוכר שור לחבירו מפרש בירושלמי (ספ"ה דשבועות) דפליגי במילתא אחריתא וא"כ כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב בודאי דאין הולכין אחר חזקת כשרות דגרוע מרוב וא"כ ודאי הטעם משום דברי ושמא ברי עדיף וא"כ כיון דר"ג ור"א סברי דברי ושמא ברי עדיף ואמרינן בירושלמי (פ"א דכתובות ה"ח) ר' אחא בר יעקב בשם ר' יאשי' הלכה כר"ג וכר"א משום שנים שרבי על אחד כו' וא"כ כיון דהלכה כר"ג וכר"א דברי ושמא ברי עדיף ע"כ סובר הירושלמי דאפי' ר' יוחנן נמי סובר דברי ושמא ברי עדיף דלר' יוחנן דסובר דפליגי במנה ומאתים א"כ ליכא מיגו וא"כ צריך לומר דהטעם הוא משום דברי ושמא ברי עדיף:

והנה בירושלמי (פ"ק דכתובות ה"ד) אמרינן על מתניתין דתנן היא אומר מוכת עץ אני כו' אמר ר"א דר מאיר היא דר"מ אמר מוכת עץ כתובתה מאתים א"ר יוסי והוין סברין מימר מה פליגין ר' מאיר ואילין רבנן כשכנסה בחזקת מוכת עץ אבל אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ אף ר' מאיר מודה מן מה דתנינן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הדא אמרה אפילו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ היא המחלוקת (פי' אפי' בלא הכיר בה ג"כ נמי סובר ר"מ דכתובתה מאתים). וא"כ לשיטת הירושלמי ר"א נמי סובר דפליגי במנה ומאתים וא"כ ליכא מיגו וא"כ ודאי הטעם משום דברי ושמא ברי עדיף].

עוד שם גזלתיך והלויתני הפקדת אצלי והחזרתי לך והלה אומר איני יודע ר' ירמי' סבר מימר חייב להעמיד לו מן הדין ר' יוסי סבר מימר עוד היא לצאת ידי שמים והנה פי' הפ"מ דחוק למאוד במה שכ' והי' ר"י סבור מימר דבכה"ג כיון שהודה בטענת ברי אעפ"י שאמר ג"כ ברי לי שהחזרתי חייב לשלם לו מן הדין מכיון שזה טוען איני יודע מהחזרה כלום והוא תמוה דאיך סבר ר' ירמי' שחייב לו כיון שטוען בברי החזרתי. ע"כ נראה לי שאומר הפקדת אצלי והחזרתי לך (צ"ל החזרתי לך) (פי' ששואל מאתו אם החזיר לון והלה אומר איני יודע (פי' שהוא מסופק ג"כ בהחזרה וא"כ הוי ודאי בחיובא וספק בחזרה וע"כ סבר כ' ירמי' דכיון שהוא ודאי בחיובא ע"כ אעפ"י שהוא ספק בחזרה גם להתובע אעפ"כ חייב לשלם מן הדין ואע"ג דה"ל למידע וא"כ הוא שמא גריע אעפ"כ חייב לשלם מן הדין וכמו דלא מחלקינן אם אומרברי לי שאתה חייב והלה אומר איני יודע שחייב אפי' במקום דלא ה"ל למידע וכמו שביארתי לעיל דלשיטת הירושלמי דברי ושמא ברי עדיף הוא מההיא דמשארסתני דנאמנת לר"ג וכן במוכת עץ דהטעם הוא משום דברי ושמא ברי עדיף אפי' דלא ה"ל למידע א"כ ודאי בחיובא וספק בחזרה אע"ג דהלה טוען שאינו יודע וה"ל למידע ג"כ לא מחלקינן וחייב ועל זה אומר ר' יוסי סבר מימר עוד היא לצאת ידי שמים דכיון דה"ל למידע ע"כ מגרע אע"ג דהוי ודאי בחיובא וספק בחזרה ועיין בקצה"ח (ס' ע"ה סק"ו) שכתב שם והא דמשמע מדברי הרשב"א דאפי' בשניהן ספק נמי חייב באומר איני יודע אם פרעתיך כתב במ"ל (הלכות שאלה פ"ג) משום דכיון דמלוה לא הוי לי' למידע לא מגרע ספיקו ודו"ק: