נועם ירושלמי על בבא קמא א:ב:ד

(שם) נכסים שאין בהם מעילה דתני הנכסים הללו נקנים עם נכסים שיש בהן מעילה וכתב הפ"מ לא נמצא זה במתניתין ולא בברייתא ולא דין בשום מקום והך נקנים אינו לשון קנין אלא לשון נמשכין ונקנין והכי פירושו דהש"ס מתמה על דקתני במתניתין נכסים שאין בהם מעילה ושייך בהן תשלומי נזק והלא נקנין ונמשכים הן עם נכסים שיש בהם מעילה כו' והיותר נכון דגרסינן עם נכסים שאין בהם מעילה ותוספתא היא בפ"ק:

ולי נראה דגרסינן דתני הנכסים הללו (והוא ט"ס וצ"ל שחיללו) דהיינו פסולי המוקדשין שנפדו במומן נקנין עם נכסים שאין בהם מעילה (כצ"ל) (פי' דמפרש דהא דקתני נכסים שאין בהם מעילה דאעפ"י שאסורין בגיזה ועבודה אעפ"כ לית בהו מעילה (וכמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ג) מידי דהוי אפסולי המוקדשין דמעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזי ועבודה אסירי) וע"ז אומר דנקנים עם נכסים שאין בהם (פי' דהם כנכסי הדיוט ונקנים במשיכה כנכסים שאין בהם מעילה) וכמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ד) לענין מעשר שני ת"ש משך הימנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע ומ"ש שלו מני אלימא ר"מ אמאי משתכר בסלע ונתן את הכסף וקם לו אמר רחמנא אלא לאו ר"י היא (פי' דאמר דמ"ש ממון הדיוט הוא) וע"ז אומר דנכסים שחיללו נקניםעם נכסים שאין בהם מעילה דהיינו במשיכה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ח מה' נזקי ממון ה"א) וכל הקדשים שחייבין בהן מעילה אין בהם דין נזקין ופסולי המוקדשין עליהם דין נזקין בין שהזיקו בין שהוזקו שהרי יצאו לפדיון ולהיותם חולין שלמים שהזיקו גובה מבשרן והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' נ"ג) שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו מאי ניהו שור בכור דלא פריק לי' וכתבו התוס' דהיינו שור בכור דלא פריק לי' או בפסולי המוקדשין קודם פדיון אבל במוקדשין שנפדו ליכא לאוקמי דשור רעהו מיקרי אעפ"י שאסורים בגיזה ועבודה אבל לפי מה שביארתי הוא מהירושלמי דקאמר נכסים שחיללו נקנים עם נכסים שאין בהם מעילה וזהו פי' מתניתין דתנן נכסים שאין בהם מעילה. ואח"כ אומ' ר' יהודא בשם שמואל דריה"ג היא דתני' ומעלה מעל כו' להביא קדשי' קלי':

עוד נראה לי שצריך להגיה כך בירושלמי דתני נכסים הללו נקנין (והוא ט"ס וצ"ל נגבין) עם נכסים שיש בהן מעילה והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' י"ג) אמר רבי אבא שלמים שהזיקו גובין מבשרן ואינו גובה מאימוריהן פשיטא אימורין לגבוה סלקי לא צריכא לגובה מבשרן כנגד אימוריהן אליבא דמאן אי אליבא דרבנן פשיטא הא אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי ואי אליבא דר' נתן הא אמר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלמא מהאי כו' איבעית אימא ר' נתן התם הוא דאמר בעל השור לבעל הבור כו' אבל הכא מי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק:

וע"ז אומר קתני הנכסים הללו נגבים (כצ"ל) עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' דבקדשים קלים יש הבשר שאין בהם מעילה אבל האימורין יש בהם מעילה לאחר זריקת הדמים). ע"ז אומר דתני הנכסים הללו נגבים עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' דהתם שמשלם חצי נזק יהיה על כל השור ולא נגבה נגד האימורין אפי' מהבשר) והוא כלשון א' שפירש"י בב"ק (ד' י"ג) (או שהפי' הוא בהיפוך דתני הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' שצריך לגבות מהבשר דאין בו מעילה אף כנגד האימורין שיש בהן מעילה) וכמו דאמרינן בב"ק ושם) איבעית אימא רבנן ה"מ בתרי גופי אבל בחד גופא מצי א"ל מכל היכא דבעינא משתלמנא וכלשון אחרון שפירש"י וכמו דאמרי' לקמן בירושלמי (פ"ג ה"א) הניח אבנו ברה"ר ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בה ונחבט בזו מי חייב בנזקי הראשון או השני נשמעינה מהדא שור שדחף לחבירו ונפל לבור בעל השור חייב ובעל הבור פטור ר' נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה ובתם בעל השור נותן שני חלקים ובעל הבור רביע אמר ר' חנינא כיני מתניתא בעל הבור נותן ג' חלקים ובעל השור נותן רביע) וע"ז אומר הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהם מעילה דהיינו מאימוריהם ואף דאימורין לגבוה סלקי אעפ"כ גובה מהבשר כנגד האימורין כיון דהוי חד גופא ע"כ אפי' רבנן מודו בזה וכמו לשון אחרון שפי' רש"י דהא דקאמר לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אימוריהן שודאי גובה מבשרן כנגד אימוריהן דהאי גובה מבשרן דקאמר ר' אבא אפי' חלק האימורין קאמר:

[ובזה יתבאר הא שאומר אח"כ ר' יהודא בשם שמואל ריה"ג היא דתני' ומעלה מעל כו' ר' שמעון אומר א' קדשי קדשים וא' קדשים קלים קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש כו' רב הונא אמר א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים קדשים שחייב באחריותן אפי' הן לה' קורא אני בעמיתו וכחש כו' וצריך לבאר הא דקאמר רב הונא א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים קורא אני בעמיתו וכחש. ואיפשר דקאי אברייתא הא דתני הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהם מעילה. (פי' דלדברי ר"ש ג"כ אם נגח שור של קדשים שחייב באחריותן א"כ חייב לשלם אך כיון שמשתלם מגופו א"כ אינו יכול לגבות מהאימורין משום דאימורין לגבוה סלקא. וא"כ צריך לגבות מהבשר כנגד האימורין) וכל זה אי ר' שמעון קאמר אפי' בקדשים כשרים אבל אי אמר דווקא בקדשים פסולים היינו שנפל מום בהקרבן. וא"כ אינו שייך הא דתני הנכסים הללו נקנים עם נכסים שיש בהן מעילה דכיון שנפל בהם מום א"כ אינו קרב על המזבח וצריך לפדותו וא"כ אינו שייך להא דתני' נכסים הללו נגבין (לפי הגהתי) עם נכסים שיש בהם מעילה כיון שהם קדשים פסולים וכן איתא להא דרב הונא בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ו) ר"ש אומר א' קדשי קדשים כו' קורא אני בהן וכחש בעמיתו כו' רב הונא אמר א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולין שחייב באחריותן כו' ואמאי לא קאמר אהא דתנן לקמן בב"ק (פ"ז ה"ז) ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ד' וה' אך התם היינו דווקא בקדשים פסולים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ו) מכדי שמעינן לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' כו' וריש לקיש אומר בשוחט בעלי מומין בחוץ וא"כ לריש לקיש לא מיירי רק בקדשים פסולים ויתבאר לקמן אהא דאמר התם ר' יוסטא בר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגיזבר כו' דמיירי בבעלי מומין מעיקרא עי"ש שהארכתי בזה וע"כ לא קאמר רב הונא א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים על ר"ש דהתם ודו"ק וע' בספ"ד דב"מ (ה"ו):