נועם ירושלמי על בבא בתרא ו:א:ה

עוד שם ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה אבל אם היו ציבורין משעה ראשונה לא בדא והנה הפ"מ פי' באומר צבור ואקנה הא דאמרי' דמחזיר לו התערובות באומ' לו צבור מאה סאה שעורין לך וקנה אותן ואח"כ נפלה לתוכו סאה של חיטין אבל אם הי' ציבורין משעה ראשונה כך ונמצא אח"כ סאה חיטין שנתערבו בו בתחילה לא בדא אמרו דמחזיר לו הסאה דמכיון דכך הי' משעה ראשונה שמכר לו ודאי כונתו הי' להקנות לו כל הציבור כמו שהוא ולא הי' מקפיד על מין אחר וזהו לפי פירושו:

אבל לפי מה שביארתי דמיירי שנפל סאה של חיטין לתוך סאה של שעורין ע"ז אומר באומר צבור ואקנה ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל באומר לו צבור או אקנה (פי' שאם נפלה הסאה של שעורין לתוך החטין אומר לו צבור פי' שיברור סאה של שעורין) או אקנה (פי' שישלם לו הדמים) בזה אמרינן דיחלוקו השבח דכיון שאינו יכול לברור א"כ צריך לקנות ממנו הסאה של שעורין כפי מה שהוא שוה עכשיו אבל אם היו צבורין מתחילה ומוכר אותן לאחר מוכרן בדמי חיטין להלוקח דכיון שהלוקח לוקח אותן כפי שהן צבורין ע"כ כל השבח להמוכר וזה קאי למה דאמר בתחילה הבורר צרור מתוך כרי' של חבירו חייב לשפות לו (פי' שחיי' לו לשלם כפי חיטים גמורים היינו מצד שהיו צבורים מעיקרא ע"כ הם נשומים כמו החיטין) וה"נ הבורר צרור מתוך כריו של חבירו חייב לשפות לו (פי' כפי החיטין) והא דקאמר הכא ר' בון בר כהנא אמר באומר צבור ואקנה צ"ל באומר לו צבור או אקנה:

ובפ"ה דנדרים (ה"א) שם איתא נמי אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה שם צ"ל באומר צבור וקנה (או ותקנה) אבל אם היו ציבורין לא קנה עד שיטלטל כו' וכמו שביארתי שם דבשותפין אם אמר לו צבור ותקנה היינו כיון שהוא משתמש הוי המקום שלו וע"כ קונה המקום וע"כ קונה הפירות ע"י המקום אבל אם היו ציבורין מעיקרא לא (דאיך יקנו השותפין ע"י המקום והרי המקום גופא הוי של שותפין) והכא א"ר בון בר כהנא באומר צבור או קנה (כצ"ל) (פי' דמיירי שאם נפל הסאה של שעורין מאחר ואומ' לו צבור או קנה) אבל אם הי' ציבורין מעיקרא לא בדא ומוכרן בדמי חיטין יפות (ועיין בב"ק (ד' קא) איבעיא להו יש שבח סממנין ע"ג הצמר ובתוס' בד"ה או דילמא כו') ודו"ק: