נועם ירושלמי על בבא בתרא ו:א:ד

עוד שם ר' חיי' בר בא שאל סאה חיטין שנפל' לתוך מאה של שעורין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח וכתב הפ"מ (יש בכאן חילופי השיטות שנתחלפו בטעות וכצ"ל) סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח ובשאלה השני' הוא דשייך סאה של חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין כו' והבעיא לענין תרומה הוא משום דקיי"ל תרומה בטלה בא' ומאה אלא צריך להעלות הסאה תרומה מפני גזל השבט ונותנה לכהן ואם לא העלה את התרומה אלא זרע הכל כמות שהן בתערובת אותה הסאה וגידולי מדומע חולין הן כדתנן (פ"ט דתרומות) מיהו מיבעי' לן אם צריך ליתן לכהן השבח של איתה הסאה כו' משום דאם נתבטל' נתבטלה ונהי דסאה עכ"פ צריך ליתן לו מ"מ אין לכהן חלק בשבח ואגב דדמי לענין השאלה השני' בענין הביטול נקט נמי להא:

והנה הפ"מ שגה בזה והפי' הוא דסאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח והוא דהתרומה הוא יותר בזול מחולין וכמו דאמרינן בכתובות (ד' נ"ח) נותנים לה הכל תרומה ופירש"י שם שחולין יקרים הן מהתרומה שהכל קופצין עליהם וע"כ מיבעי' לי' סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין ונתבטלה. וא"כ יכול למכור החולין עם התרומה מפני שנתבטלה בחולין וע"כ מיבעי' לי' אם יש לכהן חלק באותה שבח שהוקרה התרומה שיכול למוכרה לחולין (וכה"ג איתא בירושלמי (ספ"ה דתרומות) תני סאה תרומה (פי' טמאין) כנפלה למאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך טול דמי עצים (פי' דתרומה טמאה אינה ראוי' רק להסקה כו') מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו) וה"נ דמי החולין יקרים יותר. והכא נמי כיון שנתבטלה הוי הכל חולין ואפי' הסאה שהוא מעלה הוי נמי חולין שאינו מעלה אותה רק משום גזל השבט (וע' בכורות (ד כ"ב) פירש"י שם ולפי' התו' שם בד"ה תעלה כו' יש לומר דמיבעי' לי' בתרומה טמאה וכמו דאי' בירוש' (ספ"ה דתרומות) ועל כן יחלוקו את השבח ודו"ק:

עוד שם ר' יצחק בר טבליי שאל סאה חיטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מה שיחלוקו את השאר ופי' הפ"מ כלומ' שמכר לו מ"ה סאה של שעורין ונפלה בהן אחת של חיטין של המוכר מי אמרינן דצריך הלוקח להחזיר לו הסאה יתירה שנא מכר לו ומן התערובות הוא מחזיר לו כמו שנתערב עכשיו או דילמא מצי הלוקח לומר אי איפשי בחיטין כלך והשתא הואיל ואי איפשר לזה שיבור חטה חטה מן הכרי שנתערב וזה ממאן ליתן לו סאה מן התערובות א"כ דין הוא שיחלוקו באותה הסאה והוא דוחק:

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) סאה שעורין שנפלה לתוך מאה של חיטין וא"כ השתא מוכר השעורין בדמי חיטין שאין צריך לבור ורק לכתחלה אסור לערב אבלהשתא דנפלה מוכר בדמי חיטין וע"כ מיבעי' לענין השבח (וכן אמרינן שם בירושלמי דתרומות (ספ"ה) חד ב"נ אפיל שעורין גו חיטין אתא עובדא קומי ר' יודה בר שלום ואמר יתן לו דמי שעורין והשאר יחלקנה. והא דאמר מוכר ולוקח היינו משום שאם נתערבו השעורין של האחר ואי איפשר לבור וא"כ צריך לשלם בעד השעורין וכמו דאיתא בביצה (ד' לח) הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין חטים של חבירו יאכל הלה וחדי וא"כ צריך לשלם לו בעד השעורין וע"כ הוי לוקח. אך שהושבחה השעורין דהא ימכרנה בדמי חיטין וע"ז אומ' מוכר ולוקח מהו שיחלוקו את השאר:

וע"ז אומר נשמעינה מהדא הבורר צרורות מתוך כריו של חבירו חייב לשפות לו (פי' וע"כ כיון שהנוטל צרור מתו' כריו של חבירו חייב ליתן לו כמו בעד חיטין וא"כ כיון שהבורר צרור חייב לשלם מחמת שהזיקו אעפ"י שהוא בעצמו אינו רק צרור וע"כ ה"נ אף שנתערבה השעורין אעפ"כ כיון שהשעורין נשבחה ע"כ יחלוקו את השבח):