נועם ירושלמי על בבא בתרא ו:א:ב

מתני' המוכר פירות לחבירו כו' המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופת לסאה. ובגמ' תני המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפי' זרע פשתן אין חייב באחריותו ואם התנה עמו מתחילת הזרע חייב באחריותו מהו נותן לו דמי זרעו ויש אומרים נותן לו דמי יציאותיו. עוד אמרינן שם הכא מקבל עליו ברם המן ימעט הכא ובלבד טינופת ברם תמן מין הכא ובלבד כדרך מגעו ברם המן ובלבד כדרך מבואו (פי' הפ"מ הכא ובלבד כדרך מגעו כלומר שמקבל עלו רובע טנופת לסאה כמות שהן לפניו ולא אחר שהשיאן כו') ברם תמן ובלבד כדרך משאו (ופי' הפ"מ התם דלענין איסורא הוא ע"כ דמוקמינן למתניתין דהתם שנתערבו לו בדרך משאו כו' כדמוקי ההם שנתערב לו בדרך מכנם:

ולי נראה (שיש כאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) הכא מקבל עליו ברם תמן ימעט הכא ובלבד כדרך מגעו ברם תמן ובלבד כדרך משאו הכא ר' שמעון מודה ברם תמן ר"ש אומר שני מינים הן ואין מצטרפין והפי' הוא דמקשה הכא מקבל עליו רובע טינופת לסאה וא"כ מוכח דרובע לסאה הוי ביטול והתם תנן כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט וא"כ רובע לסאה לא בטיל. ומשני התם דרך מגעו (פי' התם לענין מקח וממכר ע"כ כיון שהוא רובע לסאה אינו ניכר ובטל) ברם תמן ובלבד כדרך משאו (פי' כמו דאמרינן שבמשא לא שייך ביטול וכמו דאמרינן בירושלמי ני (פ"ה דתרומות) וכדריב"ח דאמר ריב"ח נבילה בטילה בשחוטה במגעה ובהיסטו לא בטל. וכן אמרינן בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא ליטמא (ופירש"י דהא מ"מ הטומאה נשא והסיט) וע"ז אמר דבכלאים כמאן דאיתא דמי לא שייך ביטול וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ס"א) בד"ה בגד שאבד כו' דלא שייך ביטול ברוב אלא כשאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין ע"י תערובות כך אסור המרובה כמו המיעוט) וע"ז אומר תמן כדרך מגעו (פי' לענין מקח וממכר הוא אע"ג דאיתא אך כיון דלא מכר בטל כמו במגעו כיון דלא מינכר בטל לענין איסור אבל בכלאים בעינן שיהא הביטול כמו שאינו כמו דאמרי' בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא ליטמא וא"כ לענין משא בעינן שיהא הביטול כמאן דליתא דבכלאים המיעוט הוא כמו המרובה וע"כ אם הוא רובע ימעט: