נועם ירושלמי על בבא בתרא ג:ה:ב

שם (ה"ה) מתניתין השותפין והאריסין כו' אין להם חזקה כו' ובגמ' שותף שמואל אמר לית כן שותף כו' מהו מייתי תחותי' האומנין והגוזלין אין להם חזקה והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ב (ד' מה) אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם כי אמר לי' נמי לקוחה היא בידי מהימן ומסיק שם תיובתא דרבה תיובתא: וכתב הרא"ש בשם הגאונים דאעפ"כ יש לו מיגו אם לא ראה והרי"ף כתב דאין לו מיגו כלל וכמו שכתב הרי"ף והביאו הרא"ש הילכך בין ראה בין לא ראה אע"ג דיכול אומן לומר לא היו דברים מעולם היכא דליכא סהדי אי נמי החזרתיו לך בדאיכא סהדי כי אמר זבינתא ניהלי' לא מהימן והא דאמ' רבא שפיר עביד ראה תני' לאו למימרא דאי לא ראה ואמר זבינתא ניהלי' מהימן אלא דאי אמ' לא אפיק לי' לא אמרי' לי' אפקי' דליחזא' ולהכי תני' ראה [ולשיטת הירושלמי ודאי דהכי הוא דהא לית לי' מיגו לשמואל מיגו כמו דאיתא בהא (דספ"ו דשבועות) דההוא חד בר נש קם עם חברי' בשוקא ואריס סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפק מידי עד דתתן מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל א"ל הב לי סבינתא וזיל דון עמי' ואמר מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק משכון בידו הכא לא הוחזק משכון בידו וא"כ משמע דמיירי במיגו דהא בלא מיגו אף במשכון נמי אינו נאמן אלמא דאפי' מיגו לא מהני משום דכיון שזה החפץ אינו שלו צריך להחזירו והוי מיגו להוציא וע"כ סובר ה"נ כיון דהודה האומן שזה הי' של בעה"ב ע"כ לא מהימן לומר לקחתי' ממנו כיון דלית לי' מיגו אף שיש לחלק אך אפשר שסובר כדברי ר' יודן דאמר אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חציים: והא דאמר אין אומרים מאחר בממון מאחר דיכול מימר לי' והוא משום דיש מיגו כמו דתנן בכתובות (ד' ט"ז) ומודה ר' יהושע באומר לחבירו זו של אביך הי' ולקחתי' ממנו נאמן כו' התם הוא משום דאי בעי הוי שתיק ומיגו כזו אמרינן בממון ג"כ ואמרינן התם מכדי האי מיגו והאי מיגו מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו ומשני הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך ועיין שם פירש"י אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו. (ואיפשר לומר שהוא מפני תיקון העולם וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דגיטין) תמן תנינן מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינרים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אמר ר' אלעזר תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה כו' עיין שם ודו"ק). והא דתני בברייתא אתה אמרת נו למוכרו אתה אמרת ליתן לו במתנה ה"ז חזקה והוא כמו דאמרינן בכ"ב (ד' מ"ה) ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר לי' אחר בפני אמרת לו למוכרו וליתן לו במתנה ה"ז חזקה ואמרינן שם מיגו דאי בעי אמר לי' מינך זבנתה כי א"ל נמי בפני אמרת לו למוכרו דבריו קיימין. ולפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דלא אמרינן מיגו קשה אך בזה נאמן במיגו וכמו שפי' הרשב"ם דהוי כמו שאומר לקחתי ממך וע"כ נאמן (וכמו שביארתי דבכה"ג נאמן במיגו אפי' לר' יודן):