נועם ירושלמי על בבא בתרא ג:ד:ג

שם מי מודיע אמר ר' בא עידי מיתה מודיעין הגע עצמך שאין העדים יודעין אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מיכן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (ופי' הפ"מ והשתא דאוקי הרי להדי תרי חזר הדין כבתחילה ומי מודיע עכשיו לזה) והוא דוחק דהא תרי כמאה ע"כ נראה לי דקאי אהא שאומר תחילה וצריך חזקה וכמו שביארתי שהפי' הוא כמו ראי' שדר בה אביו יום א' וע"ז אומר מי מודיע (פי' שהחזיק בה אביו יום א') אמר ר' בא עידי מיתה מודיעין (פי' העדים שהיו בשעת מיתה יודעין שהחזיק בהשדה יום א') וע"ז אומר הגע עצמך שאין העדים יודעים א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מיכן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (פי' שאמר לו הגע עצמך שאין העדים יודעין אם מהימן לומר קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר לקחתי ממך וכמו דאמרי' בבבא בתרא (ד' מ"א) דאי אמר קמאי דידי זבנה מינך מהימן מיגו דאי בעי אמר לי' אנא זבנתה מינך וע"ז בעי אם מהימן לומר קמאי דידי זבנה מינך מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך) והוא מיגו להחזיק לפי מה שהבאתי תחילה מה שכתבו התוס' (ד' לב) וע"ז אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' (והוא כמו שביארתי שהירושלמי סובר דחזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת והוי מיגו להוציא ומיגו להוציא לא הוי מיגו) וע"ז א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' מכאן ואילך המוציא מחבירו כו' (ודלא כשיטת הש"ס דילן דלא הוי מיגו להוציא וכמו שביארתי לעיל):