נועם ירושלמי על בבא בתרא ג:ג:ח

שם (ה"ג) וצריך לעורר על כל ג' שנים (פי' דמיבעי' לי' אם צריך לעורר על כל ג' שנים) גידול בר מנימין הוי לי' עובדא והוי דייני' חלקי' בר טובי' ורב הונא וחייא בר רב אמר לון חייא בר רב כן אמר אבא מכיון שעורר עמו ג' שנים הראשונות עוד אין צריך לעורר עליו ותני כן הי' אוכל שלו ו' שנים ערר שלש שנים הראשונו' אמר לי' אתה מכרת לי אתה נתת לי מתנה אינה חזקה מחמת טענה הראשונה הרי זו חזקה שכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה שמואל אמר אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום:

וצריך לבאר הא דקאמר אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא שרב א' מכיון שערר עמו ג' שנים הראשונות עוד אין צריך לעורר עליו וע"ז אומר ותני כן (וצריך לפרש בתמיה) הי' אוכל שש שנים וערר שלש שנים הראשונות אמר לו אתה מכרת לי אתה נתת לי מתנה אינה חזקה מחמת טענה הראשונה ה"ז חזקה והוא כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ל"ט) בד"ה וצריך למחות בסוף כל ג' אין לפרש דטעמא שלא יאמר לקחתי אחר המחאה כדפי' הקונטרס כיון דע"כ מודה דמעיקרא קודם מחאה לא בתורת מכירה נחת בה אין נאמן לומר אחרי כן קניתי כו' אלא טעמא כדפי' הקונטרס משו' דתלת שנין מזדהר אינש בשטרי' אחר המחאה ותו לא כו' וכן תני בברייתא ותני כן הי' אוכל שלו שש שנים ערר שלש כנים הראשונות אמר לו אתה מכרת לי אתה נתת לי מהנה אינה חזקה וכמו שכתבו התו' דאין נאמן לומ' אח"כ אתה מכרת לי אבל אם בא מחמת טענה הראשונה שלקחה ממנו קודם אך שנזהר שלש שנים אחר המחאה בשטרי' ועוד לא נזהר בזה נאמן ואיפשר לומר עוד שרב בתמיה קאמר מכיון שעורר ג' שנים הראשונים עוד אין צריך לעורר עליו (פי' שצריך לעורר עליו כל ג' שנים משום שאין נזהר אח"ז בשטרו) וע"ז מביא ראי' והני כן שאם מחמת טענה הראשונה הרי זו חזקה אבל אם טען אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה אינה חזקה אך שקשה על הברייתא דאמאי לא מהימן לומר אתה מכרת לי במיגו דהי' אומר שהי' לו שטר ולא נזהר אח"כ בשטרו כיון שעבר שלש שנים שלא מיחה וא"כ קשי' על הברייתא:

וע"ז אמר שמואל אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום [שסוברים דלא אמרינן מינו וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות) ואמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר. וכמו שביארתי (בב"מ) דשמואל סובר דלא אמרינן מיגו להוציא (בספ"ו דשבועות ה"ח) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר לי' לית הדין סבינתא נפיק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי' שמואל א"ל הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק משכון בידו הכא לא הוחזק משכון בידו וכמו שביארתי בב"מ שמיירי אע"ג דאין עדים ואית לי' מיגו אך כיון שהוא תפס חפץ אחר ע"כ הוי כמו מיגו להוציא וכמו שסוברים הפוסקים רבינו יונה והבעה"מ וכמו שהאריך בזה הש"ך בחוה"מ (ס' ק"נ) דאין חילוק בזה בין מקרקעי למטלטלי וע"כ סובר שמואל דלא אמרי' מיגו מממון לממון והוי מיגו להוציא וכן הא דאמרינן בירו' (פ"ג דקידושין ה"ד) חד ב"נ קם עם חברי' בשוקא א"ל הב לי קיתונא דאית לי גבך א"ל הב לי דינרי דאית לי גבך א"ל הב לי קיתונא וסב דינרי אתא עובדא קימי ר' מנא אמר לי' את אודית לי בדינרי והוא לא הודי לך בקיתונא. אמר ר' יעקב בר אחא מודי ר' אימי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא. והנה כבר כתבתי (שם) שהפ"מ נדחק בזה מאוד והק"ע כתב דמיירי שאמר לו אתם עדי דאל"כ למה לא יהא נאמן לומר שיש לו בידו כנגדו במיגו דאי בעי אמר פרעתי אבל השתא ה"ל מיגו במקום עדים מיהו קשה למה לי' לרב אחא בר יעקב למימר דבלא עדים מצי למימר דא"ל כן כדי שיחזיר לו הקיתון הול"ל דבלא עדים נאמן במיגו (והנה הא שכתב מודי ר' אימי דו אמר בשהדין פי' דמיירי שהודה בפני עדים הוא דחוק אלא שזהו כמו שפירשתי דמודה ר' אימי היכא דאמר בשהדין (פי' שאמר בפני עדים לא כן פי' שאינה מודה לו בהדינרים אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא וא"כ לא הודה לו כלל ומה שביארתי שם דמיירי שהדינרים לא הי' בהלואה דאל"ה כיון שיש לו ממון והוא תובע הקיתון א"כ מעכב הממון בעד הקיתון ולא הוי מיגו להוציא אך הקצה"ח בקונטרס הספיקות כתב שאפי' הלואה צא הוי תפיסה ברשות כיון שלא לוה לו רק עד הזמן אך זהו לענין תפיסה אבל לא לענין מיגו וע"כ צריך לומר דמיירי בפיקדון או שהירושלמי סובר דזה הוי נמי מיגו מממון לממון ומוחזק לא הוי רק במשכון אבל אם לא במשכון לא הוי מיגו. ובפרט לדברי ר' יודן דאמר דאין אומרים מאחר בממון וא"כ לית לי' מיגו כלל]:

ואיפשר לומר דרב ושמואל אזלי לטעמייהו לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי (פ"ח דב"מ) שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החודש (פי' אבל אם בא בתחילת החודש כולו למשכיר ובסוף החודש כולו לשוכר) רב אמר דינא דאגר ופירשתי כם הרבה פירושים ולחד פי' ביארתי שרב אמר דינא דגר (פי' דגר (בימים קדמוני') מהני תפיסה בחפץ אבל בכל אדם לא מהני תפיסה דאוקי בחזקת מרא קמא וביארתי דהטעם דרב סובר דתפיסה לא מהני הוא דהירושלמי אזיל לשיטתי' דאיתא בירושלמי (פ"ג דסנהדרין) ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם ר"י יגיש אליכם יגיש ראיותיו ובש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ו) א"ר שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראי' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וא"כ לשיטת הש"ס דילן דסברא הוא ולא ילפינן מקרא א"כ אם תפס השני מהני תפיסה דהא לא הוי חזקה המכרעת אבל לשיטת הירושלמי דילפינן מקרא וע"כ אוקי בחזקת מרי' ולא מהני תפיסה. וע"כ סובר רב דינא דגר אבל בלאו"ה לא מהני תפיסה שסובר דחזקת מ"ק הוי כמו חזקת ממונא ושמואל סובר דמהני תפיסה וא"כ קשה דלמה לי קרא הא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וע"כ סובר דהא דבעי קרא דהמוציא מחבירו עליו הראי' היינו דלא מהני מיגו דהא מיגו נמי סברא דאינו משקר דאל"כ הי' לו לטעון טענה אחרת. וע"כ סובר שמואל דלא מהני מיגו להוציא מחזקת מרי' דילפינן מקרא דהמוציא מחבירו עליו הראי' (וכמו שביארתי לעיל דלשיטת הירושלמי הוי חזקת מרא קמא חזקה המכרעת ולרב דלא מהני תפיסה מהני מיגו כמו דאיתא (בפ"ו דשבועות ה"א) רב ור"י תריהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך מחצה א"ר יודן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול למימר לי' לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חציים:

[ועוד איפשר לומר דרב ושמואל אזלי לטעמייהו דשמואל סובר דמהני תפיסה והוא כמו דאמרי' בבכורות (ד' מט) מת הבן בתוך שלשים יום אעפ"י שנתן לכהן יחזיר לאחר שלשים ויום אעפ"י שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ואמרינן שם איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי דכולי עלמא מעכשיו אין בנו פדוי לאחר שלשים יום ואיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים ונתאכלו המעות רב אמ' בנו פדוי מידי דהוי אקידושי אשה כו' ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו וא"כ לרב דאמר דבני פדוי ע"כ מהני תפיסה דהא הוי נתינה ברשות. אבל בלאו"ה איפשר לומר דנא מהני תפיסה כיון דהוי שלא ברשות דהא המעות דמי פדיון לא הוי רק כפיקדון עד לאחר שלשים יום וא"כ לא נתנו בתורת נתינה רק כמו פיקדון וע"כ כיון שהוא תופס הפיקדון הוי כמו תפיסה שלא ברשות אבל לשמואל שסובר דאין בנו פדוי א"כ מוכח מר"ע דמהני תפיסה וע"כ סובר שמואל דמהני תפיסה ודו"ק]:

ובזה יתבאר הא דאמר שמואל הכא אם בזו אין אנו מניחין לגדולי אי כלום (פי' שאם נחלק על הברייתא דמ"ט לא מהני מיגו בהטענה שאו' אח"כ אתה מכרת לי במיגו שהי' עומד בטענתו הראשון ולא נזהר אח"כ בחזקתו האחרונה וצריך לומר דהטעם של הברייתא הוא דלא אמרינן מיגו וע"כ אומר אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום דלא אמרינן מיגו כמו שאמר רב יהודה אין אומר בממון מאחר ועוד דשיטת הירושלמי דחזקת מרא קמא הויחזקה המכרעת ע"כ הוי מיגו להוציא ואף שכתבו התוס' בב"ב (ד' ל"ב) בד"ה והלכתא כוותי' דרבה בארעא דהיכי דקיימא ארעא היקום וכתבו התוס' דלענין מיגו להוציא אית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרא דקיימא השתא אך שיטת הירושלמי דכיון שביארתי שסובר דחזקת מ"ק הוי חזקה המכרעת (וכמו שביארתי על הירוש' (פ"א דביכורים) ריב"ח בעי קנה אילן א' לא קנה קרקע שנים לא קנה קרקע א' אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא א"ל ר"א מילין דצריכין לרבנן בבית ועדא שאל ולא מתרץ כמו דמתרץ הש"ס דילן בב"ב (ד' פ"א) משום דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע או לא והוא דא"כ כיון שהוא ספק א"כ אוקי ארעא בחזקת מרא קמא וא"כ אינו מביא כל עיקר).

ובזה יתבאר הא דאמר שמואל אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום (פי' אם הקשה הברייתא מ"ט לא אמרינן מיגו אילו טען שלא נזהר בשטרו משראה ששותק בחזקה אחרונה ע"כ אפי' טען אתה מכרת לי אח"כ אמאי לא מהימן והוא משום דסוברים דזה הוי מיגו להוציא או כמו ר' יודן שסובר דאין אומר בממון מאחר ואם כן כש"כ הכא דה"ל כגזלן ובודאי אין אומרים מיגו וע"ז אומר אם בזו (פי' אם תאמר שאף בזו יש מיגו א"כ אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ודו"ק].

ועוד איפשר לומר דשמואל סובר דכיון דמיחה אין נאמן אח"כ אפי' במיגו וכמו דאמרינן אח"כ בירושלמי לקמן (ה"ה) שותף שמואל אמר לית כן שותף כו' מהו מייתי תחותי' האומנין והגוזלין אין להם חזקה וסובר שמואל דכל הני ליה להו חזקה אפי' במיגו כמו שיתבאר לקמן והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ל"ט) תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן כו':

ועוד איפשר לומר דפליג אברייתא דאם טוען שלא נזהר בשטרו אח"ז אעפ"כ הוי לי' כגזלן ואם טוען אתה מכרה לי אח"כ הוי ודאי גזלן כמו שכתבו התוס' בד"ה וצריך כו' וע"ז אומר שמואל אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא כמו דאמרי' תהי בה ר' יוחנן וכי גזלן יש לו חזקה ודו"ק: