נועם ירושלמי על בבא בתרא ב:ו:ב

שם (ה"ו) ניפול הנמצא בתוך כו' הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתיים אבל בזמן שמפסקת לא בדא וכתב הפ"מ אכל בזמן שמפסקת דרך הרבים לא בדא אמרו דהולכין אחר הרוב משום דאיכא למיתלי בתר רובא דעלמא והוי של מוצאו עיין בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דביצה (ה"ה) ושם ביארתי שהירושלמי חולק על הש"ס דילן דהירושל' סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב בקורבא דמוכח והא דקאמר הדא דתימא בשאין דרך הרבים מפסקת ביניהן אבל בזמן שמפסקת לא בדא אין הטעם כמו שכתב הפ"מ שהירושלמי סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אלא דהטעם שאם דרך הרבים מפסקת א"כ מתייאש ואין צריך להחזיר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' כד) המוצא בסרטי' ופלטי' ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו לעולם ועי' מה שביארתי בפ"ב דב"מ (ה"ב) א"ל הן כו' בפלטי' דו בעי מפתרינא כהדא דרשב"א דמתניתא (כצ"ל) דהיינו הברייתא דקאמר רשב"א בב"מ (ד' כד) עיי"ש והכי משמע ממה שאומר אח"כ בירושלמי הדא ילפא מההיא שאם היו שנים שחייב להכריז וההיא ילפא מהדא שאם היו ג' שהוא של מוצאו אלמא דהטעם הוא משום יאוש והא דקאמר ההיא ילפא שאם היו ג' שהוא של מוצאו הוא מפני שאומר שאם הי' דרך הרבים מפסקת ביניהן לא בדא (פי' משום יאוש כמו שביארתי ודלא כהפ"מ) וע"ז אומר הדא ילפא מההיא שאם היו ג' הי' של מוצאו והוא כמו דאית' בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"ו) ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח כו' וכמה הם רבים גוריון בשם ריש לקיש שלשה בני אדם ועיין בגיטין (ד' מו):