נועם ירושלמי על בבא בתרא י:ח:ג

שם (ה"ח) המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב ובגמ' תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה נראה לי דהא דקאמר תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג (דהיינו בבבל אמרין) ואמאי דווקא תמן [ונראה לי דע"כ לא אמרינן רק תמן הוא דהירושלמי לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) ויציין אם הוא מצויין האיך הוא נקרא צנוע אמר ר' יוחנן אתי דר' שמעון בן גמליאל כמאן דאמר לעתותי ערב דתני ר' דוסא אומר כל מה שילקטו עניים הרי הוא הפקר ר' יהודה אומר לעתותי ערב (פי' וע"כ היו הצנועים מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על מעות הללו. והוא כר' יהודא דאמר לעתותי ערב) והנה לשיטת הירושלמי הא דתנא צנועין רשב"ג הוא וא"כ סובר רשב"ג דיכול לחלל אף על דבר שאינו ברשותו ור' יוחנן פליג על זה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ט) אלא לעולם כל הנלקט ור' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן אין הגונב אחר הגנב כו' אלא לאו ש"מ זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וא"כ סובר ר' יוחנן דאינו יכול לחלל על מה שאינו ברשותו ולשיטת הירושלמי הא דצנועין הוא רשב"ג וא"כ ליכא לכללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. והא דקאמר הירושלמי דהא דצנועין אתי כרשב"ג הוא כמו דאמר תחילה ויציין אם הוא מצויין האיך הוא נקרא צנוע וא"כ שיטת הירושל' דהא דצנועין הוא בשאר שני שבוע ואף על גב דסובר רשב"ג דהלעיטהו לרשע וימות אעפ"כ הצנועין (פי' שעושים לפנים משורת הדין ע"כ היו מחללים אפי' בשאר שני שבוע) וע"ז פריך ויציין דהא דקרי להו צנועין היינו מפני שמרחמין אפי' על הרשעים אבל מ"מ אמאי לא יציינו וע"ז מתרץ אם מצויין האיך נקרא הוא צנוע (פי' אם היו מציינים אפי' בשאר שני שבוע שכל העולם אין מציינין מחמת שהלעיטהו כו' והן עושים לפנים משורת הדין ואם היו מציינים לא היו נקראים צנועים שצנועתם אם הם מקיימין הצנע לכת וא"כ לא היו נקראים צנועים) וא"כ הא דקאמר והצנועים כודאי בשאר שני שבוע וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה והצנועין כו' וצריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל וא"כ כיון דהא דצנועים הוא כרשב"ג דאי אליבא דת"ק כיון שכל העולם היו מציינים אמאי לא ציינו וע"כ לא אמרו דבכל מקום הלכה כרשב"ג דהא דההיא דצנועין שהוא מדברי רשב"ג אין הלכה כמותו. אבל לשיטת הש"ס דילן דההוא דצנועין לאו כרשב"ג היא אלא שהוא מדברי ת"ק והא דקרי להו צנועין הוא מפני שלא היו רוצים לסמוך על הסימנים וא"כ כיון דמדברי דת"ק היא ע"כ אמרו תמן אמרין בכל מקום הלכה כרשב"ג (וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דר' יוחנן דאמר בב"ב (ד' קע"ד) אמר רבב"ח א"ר יוחנן בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה) משא"כ לשיטת הירושלמי לא אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג דכיון דההיא דצנועין הוא מדברי רשב"ג ובהא אין הלכה כמותי וכמו דא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו: וע"כ אומר בירושלמי תמן אמרין (פי' בבבל) אמרין הלכה כרשב"ג והוא משום דבבבל מפרשי דההיא דצנועין אתי אליבא דת"ק ולא אליבא דרשב"ג]:

עוד שם ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מפי בית דינו (צריך לומר דרב מפרש דהא דפליגי רשב"ג ור"י בכתובות (ד' כ"ד) דתנן ר"י אומר אין מעלין לכהונה עפ"י עד א' ואמרי' שם וכן בב"ב (ד' ל"א) דפליגי אם חיישי' לזילותא דבי דינא דרשב"ג סובר דלזילותא דבי דינא לא חיישינן וא"כ כיון דרב סובר דהלכה כרשב"ג א"כ איך קאמר רב בכתובות ובב"ב בירושלמי פ"ג דב"ב ה"ד) אמר ר"נ בר יעקב אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזירנא ליה רב אמר כשנתת עפ"י ב"ד נתת מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראי' וא"כ סובר רב דחיישינן לזילותא דבי דינא וא"כ הוא דלא כרשב"ג וא"כ צריך לומר דפליגי במצטרפין לעדות ועוד איפשר דרב אמר ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג היינו שאמרו אבל הוא אינו סובר כן ובירושלמי דמס' עבודת כוכבים (פ"ב ה"ג) ועורות לבובין ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג וא"כ מוכח שרק בזה הלכה כרשב"ג אבל לא בכל מקים ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו: