נועם ירושלמי על בבא בתרא י:י:י

עוד שם שמואל אמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ר' יוחנן ור"ל תריהון מרין אפי' שנים שדנו אין דיניהם דין תמן תנינן הי' דן את הדין זיכה את החייב כו' טימא לטהור טיהר לטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ר' בא בשם ר' אבהו בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים וגריס שם הפ"מ הרי את מקובל עלינו כשלשה כמו דגריס לקמן הרי את מקובל עלינו כשלשה ואיפשר לומר דהא דאמר כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים היינו משום דאפי' למ"ד שנים שדנו דיניהם דין אפ"ה לא יתיישב הא דתנן דן את הדין משום דבעינן דווקא שנים ע"כ משני כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים ואי אמרינן דבעינן שלשה ע"כ אמר הרי את מקובל עלינו כשלשה:

ולכאורה צריך להבין דמפני מה אמר תחילה הרי את מקובל עלינו כשנים ואח"כ אמר ר' אבהו בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשלשה ואיפשר לומר דתחילה אמר בשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים דליכא למימר כשלשה דא"כ הוי תרתי לריעותא ועיין בסמ"ע שכתב בחוה"מ (ס' כב) הטעם דמהני תרתי כשקבלוהו עלי' להיות כשלשה ולא הוי תרתי לריעותא דשם פסול חד הוא יחיד במקום רבים והקצה"ח כתב הטעם דע"כ מהני דהוי כאילו קבלוהו עלייהו להיות יחיד מומחה וע"כ לא הוי כתרתי לריעותא וע"כ משני כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשנים וניחא לשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין וע"כ לא הוי תרתי לריעותא דהא קיבל חד להיות כשנים וליכא למימר שאמרו הרי את מקובל עלינו כשלשה דא"כ קשה דהוי תרתי לריעותא וכ"ת דהא איכא למימר דלא הוי רק כחדא לריעותא שקבל עלי' להיות כיחיד מומחה אפי' אומר במקום ג' הוי כיחיד מומחה וכמו שכתב הקצה"ח דאין הדבר הלוי בלשון אלא בענין אם הוא תרתי לריעותא וזה לא הוי כתרתי לריעותא כיון דיחיד מומחה דן רשאי להיות הדיוט במקום מומחה אם קבלוהו עלייהו דא"כ יפטור מלשלם כיחיד מומחה ואמאי אמרינן דחייב לשלם אלא דהכונה הוא דווקא כשלשה א"כ הוי תרתי לריעותא וא"כ איך מהני ע"כ משני שאמרו הרי את מקובל עלינו כשנים וניחא אליבא דשמואל דס"ל שנים שדנו דיניהם דין וא"כ לא הוי רק כמו חדא לריעותא וע"ז הקשה דממ"נ אם טעה בדבר משנה אמאי דינו דין ואם טעה בשיקול הדעת אמאי חייב שלם כיון דקבלוהו עלייהו וע"ז משני ר' בא בשם ר' אבהו כשאמרו לי' הרי את מקובל עלינו כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה:

ולפי"ז איפשר לומר דלרבנן דא"י דבעינן דווקא שלשה והוא קיבל עליו להיות כשלשה וכ"ת א"כ הוי תרתי לריעותא ע"ז משני דכונתו הי' כמו יחיד מומחה דהוי במקום שלשה וכ"ת א"כ יפטור כמו מומחה אך כיון שא"ל בפירוש ע"מ שתדיננו דין תורה ע"כ לא הוי כיחיד מומחה לפטור ולא קיבל עליו אלא להיות בעיקר הדין כמו יחיד מומחה ולא שיפטור מלשלם ומומחה שאני שא"צ לקבלתו וע"כ פטור משא"כ הדיוט שצריך לקבלתו. ע"כ משני ר' בא בשם ר' אבהו שקבל עליו להיות כשלשה ולא הוי כתרתי לריעותא דכונתו להיות כיחיד מומחה אעפ"י שאמר כשלשה וכמו שכתב הקצה"ח ומה שחייב הוא משום דא"ל ע"מ שתדיננו דין תורה וא"כ אם טעה ולא קיבל עליו כלל ע"כ חייב לשלם משא"כ מומחה שאין צריך לקבלתו ועיין בתו' סנהדרין (ד' ה) בד"ה אם כו' ובמה שכתבו ולהאי פירושא דפריך לקמן (ד' ו') מר' אבהו מדן את הדין ה"מ לשנויי דמיירי ביחיד מומח' לרבים ובמה שכת' המהרש"א שם ודו"ק. ועוד דאם קבלוהו כשלשה צריך לשלם כמו שאומר בירוש' מפני שהגיס דעתו ודן ביחיד משא"כ במומחה דמותר עפ"י דין ע"כ פטור:

[והא דהש"ס דילן משני בסנהדרין (ד' ו) הכא במאי עסקינן דקבלו עלייהו וכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' כה) ועיין בפ"ק דסנהדרין דפריך לר' אבהו דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין מהא דתנן דן את הדין מה שעשה עשוי ומשני בדקבלו עלייהו ופריך אי הכי אמאי חייב לשלם ומשני דאמרי לי' דיינת לן ד"ת ובירושלמי הקשה ג"כ קושי' זו ופריק לה שאמרו בפירוש הרי את מקובל עלינו ע"מ לדון דין תורה ובזה פליגי הש"ס דילן עם הירושלמי דש"ס דילן סובר בסתם נמי הוי הקבלה ע"מ לדון ד"ת והירושלמי סובר דסתם הקבלה בין לדין בין לטעות ומש"ה פריך אמאי חייב לשלם עד דמוקי לה במפרש ע"מלדון דין ד"ת. ואי נימא דקרע כסותי חייב א"כ אפי' נימא דקבלה הי' בין לדין בין לטעות נמי חייב לשלם כיון דלא אמר והפטר וצ"ע:

ולפי מה שביארתי נראה לי דהא דחלוקים הש"ס דילן עם הירושלמי הוא כמו שביארתי דבקבלוהו סתם כיון דאיכא תרתי לריעותא וא"כ קבל עלי' שיהי' כיחיד מומחה וא"כ יפטר מלשלם כמו שביארתי:

אך זהו דווקא אי אמרינן דיחיד מומחה פטור מלשלם אפי' בלא קבלוהו: אבל אי אמרינן דיחיד מומחה אינו פטור אלא דווקא בקבלה וכמו שכתבו הפוסקים דהא דתנן ואם הי' מומחה פטור מלשלם היינו דווקא בקבלוהו: וכן מוכח מהא דאמרינן בסנהדרין (ד' ה') דמר זוטרא ברי' דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמי' דרב יוסף א"ל אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים. וכן אמרינן בסנהדרין (שם) ת"ש דרבב"ח דן דינא וטעה אתא לקמי דר' חייא אמר לי' אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים והא רבב"ח רשותא הוי נקיט ש"מ מהתם להכא לא מהני וא"כ אפי' יחיד מומחה שטעה בשיקול הדעת נמי חייב לשלם וא"כ הא דתנן ואם הי' מומחה לב"ד פטור מלשלם היינו דווקא בדקבלוהו עלייהו וא"כ ביחיד שקבלוהו עליהם להיות כיחיד מומחה לא קשה שיפטור מלשלם כמומחה דזה אינו דהא מומחה אינו פטור רק בשקבלוהו עליהם וא"כ אהני הקבלה לפוטרו מתשלומין. וא"כ בשלשה שצריכין קבלה שיהיו דנים א"כ לא אהני להו הקבלה לפוטרו. וע"כ משני הש"ס דילן בסנהדרין (ד' ו') בשקבלוהו עלייהו בסתם והא דלא הוי תרתי לריעותא היינו משום שקבלו עליהם כיחיד מומחה והא דלא פטירי כמו ביחיד מומחה היינו משום דביחיד מומחה נמי בעינן קבלוהו שיהא פטור וכיון שיחיד מומחה יכול לדון ע"כ מהני הקבלה לפוטרו אבל ביחיד שאינו יכול לדין א"כ מהני ליה הקבלה לדון אבל לא מהני לפוטרו:

אבל לשיטת הירושלמי דיחיד מומחה פטור מלשלם אפי' בלא קיבלוהו וכמו שכתבו הפוסקים משום דאנוס הוא ומזלי' דהבעל דין גרם וא"כ אם מקבל השלשה להיות כיחיד מומחה (דאל"ה הוי תרתי לריעותא) א"כ פטור לגמרי וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' בא (פי' בשאומר הרי את מקובל עלי' כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה וע"כ חייבין לשלם אך אעפ"כ לא נראה לי שיחלוק הירושלמי על הש"ס דילן דמומחה יהי' פטור אע"ג שלא קבלוהו רק דמ"מ כיון שקבלו עליהם להיות כמומחה דאל"ה הוי תרתי לריעותא ע"כ הוי כמומחה שקבלוהו ועל כן פטור מלשלם. וע"כ אומר בירושלמי בשאמרו הרי את מקובל עלינו כשלשה על מנת שתדיננו דין תורה.