נועם ירושלמי על עבודה זרה ה:ט:ב

שם (ה"ט) מתניתין אומנין ישראל ששילח להם כו' חביות של יין נסך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה אם משנכנס לרשותן אסור ובגמ' ואין אסור משום יין נסך תני בר קפרא במשלח בבתים והנה בספרי נועם ירו' הבאתי על הא שפי' הפ"מ דמשלח בבתים כמו דכתיב בקרא עשרת הבתים חמר האיפה והבת וכלומ' דמיירי ששלח להם כך וכך מידות בלא פיסוק דמים כו' והוא דחוק מאד ע"כ נ"ל שהפי' הוא דמקשה שאין אסור משום יין נסך דהא שלח להם ע"י שליח וא"כ בחוב הולך כזכי דמי וא"כ זכו בהיי"נ וא"כ איך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה ועיין בתוס' ב"מ (ד' ע') דבכה"ג כיון דאין שליחות לעובד כוכבים א"כ נעשו שלוחים של הנותן העובד כוכבים לזכות לישראל וע"כ לא מהני' זכי' בכה"ג אך הירושלמי סובר דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים אעפ"כ יש לו זכי' להמקבל שהוא ישראל וכן משמע מהירושלמי (פ"ב דקידושין ה"א) א"ר זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכו' א"ר הילא פועל זוכה לבעה"ב מה נפיק מבינייהו היה החנוני חרש כו' ועוד דהכא לא נעשה שליח רק לזכות של המקבל אבל אעפ"כ המשלח חייב באחריות וא"כ קשה דהא נעשה יי"נ של ישראל ע"י השליח דה"ל הולך כזכי וע"ז אומר תני בר קפרא במשלח בבתי' (והוא ט"ס וצ"ל במשלח בכותי' דהיינו בעובד כוכבים היא מתניתא) וע"כ כיון שאין שליחות לעובד כוכבים ע"כ לא זכה הישראל ע"י השליח ועי' בירושלמי (רפ"י דדמאי) אתם עושין שליח ואין כו' ודכותי' אין כו' עושה שליח כו']: