נועם ירושלמי על עבודה זרה ה:ח:ג

עוד שם א"ר יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות אמר ר' זעירא אית כאן אסורות דאין מטא ביה הוא מודע לי' ואי לא מטא ביה לא מודע ליה דלא יהא שלים ליה טיבו (והנה הפ"מ פירש לית כאן אסורות אלא מותרות כלומר הא דקתני בשעת מלחמה אלו ואלו מותרו' לפי שאין פנאי לנסך מפרש לה ר' יוחנן דלעולם מותרו' הן ולא תמצא כאן אסורות והיינו דאפילו הניחן סתומו' ומצאן פתוחות כו' וכן כתב במראה הפנים ע"כ אי איפשר לפר פלוגתי' אלא קל הסיפא בשעת מלחמה כדפרישית כו') והנה פירושו דחוק מאוד:

ע"כ נראה לי דר' יוחנן קאי ארישא אהא דתנן בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות ע"ז אמר ר' יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות והוא כמו שכתבו התוספות בעבודת כוכבים (דף ע') בד"ה פתוחות אסורות משמע אפי' טובא כו' אדעתא דממונא פתחו כדאמרי' לעיל גבי פולמוסא והיינו משום דפולמוסא באים לגבות מס כו' ואיכא למימר דלשם ממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כי אם דווקא לאכול ולשתות:

והנה איתא בעבודת כוכבים (ד' ע') הני גנבי דסלקי לפומבדית' ופתחו חביתא שרי כמאן כר' אליעזר דאמר ספק ביאה טהור דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותה שדה אם לא נכנסתי ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא לא שאני התם כיון דאיכא דפתחו לשום ממונא הוי לי' ספק ספיקא:

וע"ז א"ר יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות דכיון דיש ספק שמא לא נכנסו לשם א"כ ה"ל ספק ביאה וספק ביאה טהור כ ועוד לפי מה שכתבו התוס' בעבודת כוכבים (ד' ע') בהא דאיתא שם ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא פתחו חביתי טובא כי אהא רב דימי אמר עובדא הוה קמי' דר' אלעזר ושרא ולא ידענא אי משום דסבר כר"א דאמר ספק ביאה טהור או משום דסבר רובא דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו ופריך אי הכי האי ספק ביאה ספק מגע הוא כיון דמפתחי טובא אימא אדעתא דממונא פתחו וכספק ביאה דמי וכתבו התוס' בד"ה ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא כו' לכן פי' ר"ת לפי שיטתו דלעיל שפירש דר"א מטהר משום ספק ספיקא והכי פי' הכא ספק ביאה ספק מגע הוא פי' נהי דהוי ספק אם הפולמוסא הם עובדי כוכבים או ישראל כו' מ"מ אם הם עובדי כוכבים ודאי נגעו וליכא רק חדא ספיקא דלא דמי לההיא דגנבים דלעיל דאמרינן דהוי ספק מגע אם נגעו או לא היינו משום דסתם גנבים אדעתא דממונא אתו אבל פולמוסא סתם באים לאכול ולשתות כדאמר (פ"ב דביצה ד' כ"א) ושחטנו להם עגל והאכלנום והשקום וא"כ הוי ספק מגע משום דליכא אלא חדא ספיקא ובחדא ספיקא לא א"ר אלעזר ומשני כיון דפתחו טובא יותר מכדי שתי' אימור אדעתא דממונא פתחו וא"כ הוי ספק ספיקא ספק שהם עובדי כוכבים או ישראל כו':

[והנה בירושלמי סובר ר' יוחנן כמו ר' אלעזר דאמר ספק ביאה טהור וגם כמו שפי' רש"י דר"א סובר ספק ביאה טהור אע"ג דליכא אלא חדא ספיקא וכמו שהביאו התוס' בב"ב (ד' נ"ה) בד"ה ר' אלעזר אומר או כמו שפירש רשב"ם דר"א שאומר דספק ביאה הוי כספק ספיקא ורבנן אמרי דלא הוא אלא ספיקא אחת ועיין בהקדמת ספרי עצת יהושע שביארתי שם דר' יוחנן סובר כר"א דאמר ספק ביאה טהור והוא דהוי כמו ספק ספיקא עיי"ש מה שביארתי בזה הירושלמי פ"ק דנדה אהא דקאמר נשאר כל הנשים טהורות בביאה וטמאות במגע דהיינו שטהורות בספק ביאה (ועי' לקמן ברפ"ק דנדה) וגם ביארתי שם דר' יוחנן לטעמי' דסובר כמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דפסחים) דנזיר שנטמא בספק רה"י דאין הנזיר מגלח וא"כ כיון דהא דספק טומאה ברה"י אינו רק מתורת ספק וע"כ מהני ס"ס אבל שיטת הש"ס דילן הוא דספק טומאה ברה"י הוא טמא ודאי ע"כ לא מהני ס"ס והוא כמו שכתב בס' הפלאה דהטעם דספק טומאה ברה"י אפי' ס"ס נמי טמא הוא דכיון דהתורה עשאה הספק כודאי ע"כ לא מהני ס"ס משא"כ לשיטת הירושלמי לר' יוחנן דאינו רק בתורת ספק ע"כ מהני ספק ספיקא]:

וא"כ כיון דר' יוחנן סובר כר"א דספק ביאה טהור ע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות והוא דחולק על מתניתין שהוא כחכמים דפליגי אדר"א ור' יוחנן סובר כמו ר"א דספק ביאה טהור וע"כ אומר דלית כאן אסורות אלא מותרות (וכן הוא ביבמות (פ"י ה"ב) א"ר יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת ועיין שם בספרי נועם ירושלמי שהוא דלא כהפ"מ שכתב דר' יוחנן סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דאדרבא (הירושלמי בפ"ק) דהוריות חולק על שמואל דאמר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אלא הטעם הוא משום שאין זה הוראה אלא טעות וכמו דאמרינן ביבמות (ד' צב) אמר זעירא ליתא למתניתין מדתני כו' דתני הורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות וא"כ הא דאמר לית כאן פטורה אלא חייבת אינו מפרש המשנה אלא שחולק על המשנה מחמת הברייתא) ועוד איפשר לומר דלית כאן אסורות אלא מותרות שמפרש המשנה והוא כמו דאיתא שם בע"ג (ד' ע') כיון דאיכא דפתחי טובא אימר לשם ממונא פתחו וע"כ הוי ספק ספיקא דדילמא לא נכנסו ואפי' נכנסו אימר לשום ממונא פתחו וא"כ כ"ע מודו וכמו דאיתא שם (ד' ע') הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל חמרא שרי כמאן כר' אלעזר דאמר ספק ביאה טהור דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים כו' ר"א אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא. לא שאני התם כיון דאיכא דפתחי לשום ממונא ה"ל ספק ספיקא ועיין בתוס' בד"ה פתחו חביתא טובא וכתבו התוס' הכא לאו דווקא טובא כיון דתלינן בישראל אבל בסמוך הוי דווקא כיון דפתחו טובא כו' וע"ז אומר לית כאן פתוחות דא"כ משמע אבי' טובא וכיון דאיכא טובא א"כ אימור לשום ממונא פתחו וה"ל ספק ספיקא וע"ז אומר לית כאן אסורות אלא מותרות כו' זהו רק בחבי' אחת ולא בחביות טובי וא"כ יהי' הא דאמר לית כאן אסורות אלא מותרות פי' על המשנה (והוא כמו דאיתא בירושלמי (פי"א דשבת) לית כאן פטור אלא מותר והוא פירוש על המשנה):

וע"ז אומר אמר ר' זעירא אית כאן אסורות דאין מטא בי' הוא מידע לי' ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל דאין מטא בי' הוא לא מודע לי' (פי' אם מטא בי' הוא לא מודע לו) ואם לא מטא בי' מודע לו (והוא ט"ס וצ"ל) מודע לי' דלא יהא שלים לי' טיבו (פי' שלא יחזיק לו טובה שלא שתהמה חבית שלו וע"כ מודיע לו שלא הגיע לביתו ולא יחזיק לו טובה. וא"כ מוכח מדלא הודיעו שבודאי נכנס לביתו וע"כ לא הוי ספק ביאה וע"כ בחביות פתוחות אסורות)].

וע"ז אמר ר' אמי בשם ר' יוחנן בשלום בולשת ובמלחמת בולשת (פי' שיש להם שלו' עם העיר ואינם נכנסין רק להנאת עצמן לאכול ולשתות וכמו שכתבו התוס' בבולשת) וע"כ אמר ר' יוחנן דלית כאן אסורות אלא מותרות משום דהוי ספק ביאה ודלא כר' זעירא משום דאם לא הי' נכנס לביתו הי' מודיעו שלא יחזיק לו טובה דכיון דבשלום בולשת אדרבא אינו מודיעו אעפ"י שנכנס לביתו כדי שיחזיק לו טובה וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות והא דאמר ר' יוחנן בשלום בולשת ובמלחמת בולשת איפש' דקשי' לי' הא דמקש' בש"ס דילן בע"ג (ד' עא) ורמינהו עיר שכבשוה כרקום כל כהנות שבתוכה פסולות וא"כ אמאי תנן דאלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך ע"כ מפרש דבמלחמה היינו במלחמת בולשת (פי' עם העיר וע"כ אין פנאי לנסך) אבל במתניתין שעירשכבשה כרכום היינו במלחמה שיש להם עם אחרים ע"כ כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ועיין בכתובות (ד' כז) כאן בכרכום: