נועם ירושלמי על עבודה זרה ד:ד:ז

שם (ה"ד) בר קפרא אשכח חד עיזקא צר חד טלי דארמאיהוי פרי בתרי' (ופי' הפ"מ נער א' עובד כוכבים הי' רץ אחריו ולי נרא' דצ"ל חד טלי וארמאי פרי בתרי' (פי' חד טלי פי' קטן וארמאי עובד כוכבים גדול) וע"כ אומר דהוה מחי לי' כו' ע"ז אומר הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו (פי' שהי' בע"כ ע"י שמחי לי') והוא שיודע טיב עבודת כוכבים (פי' מדלא אמר להקטן לבטלו ואמר להעובד כוכבים הגדול שיבטלם) והוא כמו דאיתא בע"ג (ד' מג) אמר ריב"ל פעם אחת הייתי מהלך כו' ומצא שם טבעת ועלי' צורת דרקון מצא עו"ג קטן כו' מצא עו"ג גדול ואמר לו ביטלה ולא ביטלו וסטרו וביטלו ש"מ תלת ש"מ עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וש"מ יודע בטיב של עבודת כוכבים כו' מבטל כו' וש"מ עובד כוכבים בע"כ מבטל) וע"ז אומר בירושלמי הדא אמרה עו"ג מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו על כרחו והוא שיודע בטיב עבודת כוכבים הדא אמרה עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם (והנה הפ"מ נדחק בזה וגריס עבודת כוכבים שאבדה ישראל פי' שאבדה אחר והישראל מצא והוא דוחק ולי נראה דלשיטת הירושלמי (פ"ד דעבודת כוכבים ה"ב) דאם אינו עתיד להחזיר למקומה אפי' נשברה מאילי' נמי הוי ביטול וא"כ אמאי לא הגביה ויהי' הישראל מבטל דלא גרע מעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' וע"כ אומר עבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם וא"כ אם יגביהנה הוי עבודת כוכבים של ישראל ואין לה ביטול וכמו דאיתא בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) מיתיבי עבודת כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו וישראל אינו מבטל כו' ואמאי תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אמר אביי שפחסה כו' רבא אמר כו' אלא דילמא מגבה ישראל והוה עבודת כוכבים ביד ישראל ואין לה בטילה עולמית (וע"כ לא מוכיח בש"ס דילן מזה והוא משום דלהש"ס דילן לר' יוחנן עבודת כוכבים שנשתברה מאלי' אפי' לא עתיד להחזיר למקומן נמי לר' יוחנן אסור וא"כ לא מוכח מזה כלו'):

עוד שם ותעשה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדי' ותהא בטילה אמר ר' זעירא כל שאילו מאלי' בטילה ישראל מבטלה וכל שהיא מאלי' אינה בטילה אין ישראל מבטלה (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה שהפי' הוא שיש חילוק בין הפקר ובין יאוש שהפקר היינו דווקא אם הוא ברשותו ויאוש אינו אלא דווקא אם הוא מונח ביד אחר ואז מועיל יאוש אבל אם אינו ביד אחר לא מהני יאוש ועוד יש חילוק שבהפקר היינו דווקא אם הוא מפקיר מרצונו אבל אם מפקיר באונס לא הוי הפקר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) ר' דוסא אומר בשחרית צריך לומר כל שילקטו העניים מבין העמרים הפקר הרי הוא הפקר תמן את אמר אין הפקר אנסים הפקר והכא את מר הפקר אנסים הפקר (פי' במתניתין דתנן האומר כל מי שיגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה א"ר אלעזר תמן כו' הוא מפקיר ברה הכא על כרחו הוא מפקיר (פי' במתניתין כנותן במתנה א"כ איפשר לומר דמטעם יאוש הוא ויאוש בע"כ נמי מהני וע"כ יוכל ליתן במתנה למי שהוא שלו (ויאוש הוי נמי כמתנה) וכמו שכתבו התוס' (ד' סט) אבל הכא בע"כ הוא מפקר דאי איפשר לומר מטעם יאוש דא"כ לא הי' פוטרם ממעשר דהוי כמו מתנה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה כל שלקטו כו' ובע"כ לא הוי הפקר:

ובזה יתבאר שאומר כל שמאלי' היא בטילה דהיינו שהניחוהו עובדי' בשעת שלום וא"כ הוי כמו שמפקירם ואין צריכים להיות הפקר מצד המוצא ע"כ הישראל מבטלה (פי' וע"כ אפי' בא ליד ישראל מותר) וכל שאילו מאילי' אינה בטילה אין ישראל מבטל (פי' כיון שמאלי' אינה בטילה דהא יאוש הוי בע"כ והא דמהני הוא מצד שהיא ביד ישראל וא"כ אם הגיע ליד ישראל אינו מועיל היאוש ק לאח"כ שבאה ליד ישראל וע"כ אין הישראל מבטלה ע"כ אף שאין הישראל עושה מעשה אעפ"כ הוי כמו הביטול שע"י ישראל ואיפשר לומר דהירושלמי לשיטתי' דנפקא לי' דאין ישראל מבטל כמו דאיתא בירושלמי לא תחמוד כסף וזהב עליהם אין אתה חומד (פי' אבל אחרים חומדים). וע"כ כיון שהוא ע"י ישראל אעפ"י שאינו מבטלה ע"כ לא מהני הביטול וע"כ הש"ס דילן משני תירוץ אחר בעבודת כוכבים (ד' מ"ג) וכמו דאמר אביי נהי דמדמי' מייאש כו' ודו"ק: