נועם ירושלמי על עבודה זרה א:ד:ב

(ה"ד) מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים ומזלות חוצה לה מותר הי' חוצה לה עבודת כוכבים ומזלות תוכה מותר כו' ובגמ' ומה בין תוכה לחוצה לה תוכה שנהנה מן המכס כו' חוצה לה מותר שלא נהנה מן המכס ואם הי' חוצה לה נהנה מן המכס אף חוצה לה כו' ופריך והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה ר"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו עבדים כו' והתני לקח משם כסות תשרף בהמה תעקר מעות יוליכם לים המלח ניחא כסות תשרף בהמה תעקר מעו' יוליכם כו' בהמה תיעקר והתני הולכין ליריד ולוקחין מהם עבדים ושפחות ובהמה רשב"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפי' עבדים והתני המוכר עבדו לעובד כוכבים ומזלות דמיו אסורין עוד היא תיפתר ישראל ישראל עיין בפ"מ שנדחק בזה מאוד:

ולי נראה דהא דקאמר תיפתר ישראל מישראל (כצ"ל) והפי' הוא ישראל שחשוד למכור לעובד כוכבים (פי' וע"כ לוקחים מהם בהמה והוא כמו דאמרינן בירושלמי שם אח"כ ישראל שהלך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן (ופי' הפ"מ שמונעם מן העבירה שלא ימכור בשוק של עובד כוכבים וה"נ לוקחין מהם בהמה שלא ימכור לעובד כוכבים וכמו דתנן לקמן דאין מוכרין להם בהמה גסה וע"כ מותר ליקח ממנו למונעם מן העברה ופריך והא תני המוכר עבדו לעובד כוכבים דמיו אסורין וא"כ אין ליקח אפי' מישראל מפני שמהנם מחמת המכס דהא בלאו"ה לא ימכרם לעבד כוכבים וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ד) המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו וע"ז משני עוד היא תיפתר ישראל מישראל (פי' שכיון שהוא חשיד לא ישמע לזה).

ומה שהקשה הירושלמי מהא דתני המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו ואמאי לא הקשה מהא דהמוכר את בהמתו לעובד כוכבים אמרינן נמי בגיטין (שם) דהמוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו אך איפשר לומר דבבהמה גסה הוי ניחא לי' דאיפשר למכור ע"י סרסור וכמו דאמרינן בעבודת כוכבים (ד' ט"ו) רב אדא שרי לזבוני אידא דספסירא וא"כ איירי שמכר ע"י סרסור אך הא איתא לקמן בירושלמי (ה"ו) עבר ומכר כשם שקונסין לו להלכה כך קונסין למנהג ומנין שקונסין למנהג חד ב"נ זבין גמלא לעובד כוכבים אתא עובדא קומי ר"ל וקנסי' כו' בגין דיחזר לי' גמלא א"ר יוסי ב"ר בון לסרסור קנס אעפ"כ בהא דהמוכר בהמה גסה לעו"ג קיל דלא קנסו רק על עצמו ולא על הדמים והוא כמו דאמרינן במוע"ק (ד' י"ב) בעא מיני' ר' ירמי' מר' זירא כיון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בניו אחריו אם תימצי לומר צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו כו' משום דכל יומא מפקע לי' ממצות הכא מאי גברא קניס רבנן והא ליתא או דילמא ממונא קניס רבנן והא איתא כו' ועי' בגיטין (ד' מ"ד) והירושלמי סובר דהמוכר בהמתו לעבודת כוכבים לא קנסו את הממון רק לו קנסו וע"כ איפשר דהחשוד למכור בהמה גסה לעובד כוכבים לא יחוש ע"ז שקנסוהו אבל המוכר עבדו לעובד כוכבים שקנסו בממון נמי וע"כ אומר והתני המוכר עבדו לעובד כוכבים דמיו אסורין וע"ז משני עוד היא תיפתר ישראל מישראל (פי' שחשוד ע"ז נמי למכור עבדו לעובד כוכבים דאי לאו הכי למה ימכרם על היריד) וכה"ג אמרינן במס' עבודת כוכבים (ד' ל"ג) אם איתא דהוי לי' הכא הוה מזבין לי' וע"ז מביא הברייתא (וצ"ל דתני) ישראל שהלך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן ובחזירה אסור כו' ועיין בעבודת כוכבים (ד' ל"ג) דאמר שמואל עובד כוכבים ההולך כו' ישראל ההולך כו' בהליכה מותר דילמא הדר בי' כו']: