נועם ירושלמי על זרעים כז

בחולין (דף ק"ג) בעי מיני' רשב"ל מר' יוחנן חלקו מבחוץ מהו א"ל פטור מבפנים מאי א"ל חייב. כי אתא רבין אמר חלקו מבחוץ פטור מבפנים ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור אכילה במעיו בעינן וליכא. וע"כ לא קאמר הש"ס דילן משום ברי' כיון דחלקו תחלה אבל לשיטת הירושלמי דאיתא (פ"ו דנזיר) אין כיני אפילו חלקו מבחוץ ואכלו יהא חייב למה אכילה הוא (פי' שדרך לאכול ע"י חלוקה ואיפשר דאפילו ר' יוחנן נמי מודה דלא קאמר חלקו בחוץ ואכלו שפטור אלא שחלקו תחילה ואח"כ אכלו אבל אם חלקו בכדי לאכול הוי דרך אכילה. וע"כ קאמר הירושלמי שהטעם משום ברי' ודוק

ובזה איפשר לומר קצת הא דאמרינן לקמן בירושלמי תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר' חייא בר ווא הדין אמרה הדין דנסיב פוגלא ומברך עלי' והוא לא אתא לידי' צריך לברך עליו זמן תניינות. וכתב הרא"ש מתוך הירושלמי משמע דהא דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא בוצע היינו טעמא שלא יבצע קודם ברכה שמא תפול הפרוסה מידו ואבדה ויצטרך לחזור ולברך על פרוסה אחרת ויש כאן ברכה לבטלה אבל כשהוא מברך קודם בצוע על כל הפת אם תפול זו הפרוסה מידו יפרוס אחרת ולא יצטרך לברך אע"ג דגמ' דידן פליג אירושלמי בהאי טעמא כו' ולכאורה אמאי לא קאמר הירושלמי כמו דאיתא בש"ס דילן דהטעם משום שלימות והירושלמי ס"ל נמי דשלם עדיף וכמו דאמרין לקמן בירושלמי תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר קלוסקין ושלימה של בעה"ב אומר על הקלוסקין פרוסה של קלוסקין ושלמה של בעה"ב אומר על השלימה של בעה"ב כו' וא"כ כיון דס"ל ג"כ דשלמה עדיף טפי א"כ אמאי לא קאמר הטעם דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אך לפי מה שביארתי דהירושלמי אזיל לטעמיה דכל דבר השלם אף אם מחלק מתחלה לצורך אכילה אעפ"כ הוי שלם וכמו דאיתא בנזיר לענין אבר מן החי שאף שחלקו מבחוץ פטור אעפ"כ אם חלקו לצורך אכילה לא אבד שלמותו וע"כ גבי פת נמי אע"פ שמחלקו לצורך אכילה אעפ"כ הוי שלם וע"כ אומר ר' חייא שמברך בשעה שהוא פורס ולא שיברך ואח"כ יבצע אע"פ דסוף ברכה נגמר בשעה שהוא פורס תחילה נמי משא"כ לשיטת הש"ס דילן דחלקו מבחוץ אבד השלימות ואע"ג דר"א סובר דחלקו מבחוץ חייב היינו משום דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ובהכי חייבה רחמנא אבל לא מטעם שיהא שלם וע"כ מפרש הש"ס דילן דהטעם הוא משום שלימות ולא מטעם של הירושלמי שמא תפול כו'. שזהו רק משום דאלו תפול הפת אלא מטעם שאם פורס תחילה לא הוי שלם וכמו שביארתי תחילה לענין ברי'. ודוק

שם בירושלמי בר קפרא ותרין תלמידיו נתאחרו אצל בעה"ב בהדין פונדקא דברכתא [ופי' המפרש שם שם הפונדקא] אפיק קומיהון פרגן ואחוניות וקפלוטות. אמרי נברך על הקפלוטין דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגן. נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין. [פי' דעל פרגן שהוא מין עופות מברך שהנ"ב ועל הקפלוטין מברך בפ"הא ועל אחוניתא צריך לברך בורא פרי העץ. וע"ז אומר נברך על הקפלוטין דו פטר אחוניתא. ופי' שברכת בפה"א פוטר של עץ ולא פטר פרגיניתא דעל פרגיניתא שהוא מין עופות מברך שהכל. נברך על אחוניתא (פי' בורא פרי העץ) לא פטר לא דין ולא דין. קפץ חד ובריך על פרגיניתא שהנ"ב (פי' שברכת שהכל פוטרת כולם) גחיך לי' חברי'. א"ל בר קפרא לא לזה גורגרין אלא לך לוגלן זה עשה בגרגרנותו אתה למה אתה לגלגתא כו'. מיי כדון מסתברא מברך על הקפלוטין שה"נב טפילה לי'. פי' דמברך על הקפלוטין מפני שהוא בפה"א ופוטרת של עץ וא"כ יותר טוב לברך על הקפלוטין שלא להצטרך לברך בורא פרי העץ. אבל מ"מ אין לברך על הפרגיניתא שהנ"ב ולפטור את כולם. משום דברכת שהכל אינה ברכה מבוררת. וע"כ הא דאמרינן שאם בירך שהנ"ב על כולם יצא היינו אם טעה ובירך שהכל אבל אין לסמוך לכתחילה ולברך שהנ"ב ולפטור על בפה"א ועל בפה"ע אבל בפה"א יכול לברך לכתחילה ולפטור של עץ. וע"כ יברך על הקפלוטין ונפטר של עץ

והנה מזה משמע שהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בברכות (דף מ"א) דאמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות דר' יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף. אבל כשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה מיתיבי הי' לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית הכא במאי עסקינן כשהצנון עיקר כו'. ופי' רש"י אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה אין ברכה א' פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע"ג דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליו בפ"הא. אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר הזית. והא דתנן הי' לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית היינו משום דצנון עיקר וזית טפל לו אבל שיטת הירושלמי דיכול לכתחילה לברך על הצנון ולפטור את הזית משום דברכת בורא פה"א פוטרת של עץ. וא"כ למאי יברך ברכה שאינה צריכה משא"כ לשיטת הש"ס דילן. וע"כ אמרינן בברכות (דף ל"ז) באופן אחר דהביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות. וכרוב ודורמסקין היינו שלקות ומברכין עלייהו ברכת שהנ"ב. ופליגי בזה דמר סבר חביב עדיף דהיינו פרגיות ומר סבר כרוב עדיף דזיין. אבל אין בהם ברכות חלוקות דבברכות חלוקות אמרינן ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך על זה. ולשיטת הרא"ש מברך על איזה מהם שירצה ולא דחביב עדיף

ובזה יתבאר הירושלמי שאח"כ דתנן היו לפניו מינים הרבה ר' יהודא אומר אם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך. וחכ"א על איזה מהם שירצה. ריב"ל אמר מאי פליגין ר' יהודא ורבנן כשהי' דעתו לאכול פת אבל אין דעתו לאכול פת כ"ע מודים שאם יש ביניהם ממין שבעה עליו הוא מברך. ופי' שאם אין בדעתו לאכול פת. וא"כ בודאי מין שבעה עדיף דהא צריך לברך עליהם ברכה מעין שלשה. וא"כ איך יברך בתחילה על מין עץ שאינו מברך עליהם ברכה אחרונה מעין שלשה ויפטור המין שבעה ואח"כ יברך ברכה אחרונה על המין שבעה. ע"כ אומר רי"בל דמיירי כשהי' דעתו לאכול פת וא"צ לברך ברכה אחרונה. וע"כ פליגי בזה דר' יהודא סובר דמין שבעה עדיף משום דכתיבא בקרא. ורבנן סברי דמין חביב עדיף אמר רבי אבא צריך לברך בסוף ואין ברכת המזון פוטרתן. ואפי' אם אכל לפני הסעודה. וא"כ מוכח דפליגי בזה אף אם צריך לברך אח"כ ברכה מעין שלש

וכן נראה לי לפרש הא דאמרינן אח"כ הדא גריזמתא ר' ירמי' בשם רב מברך על תורמסא. א"ר לוי על שם אל תגזול דל. ונראה לי דלא קאי אהא שאומר דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה דא"כ אמאי עד כדון כשהי' בדעתו לאכול פת אבל אם לא היה בדעתו לאכול פת לא בדא דכיון שהוא טפל ודאי אין נ"מ אלא שהפי' הוא הדא גריזמתא. פי' שהי' לפניו הרבה פירות וגם תורמוסין בתוכה. וע"ז אומר דמברך על התורמוסין דס"ל להירושלמי דכיון שאם יברך על התורמוסין יפטור את של עץ. ע"כ צריך לברך על התורמוסין. וכמו שאומר בירושלמי גבי עובדא דבר קפרא מסתברא דמברך על הקפלוטין (ופי' ופוטר אחוניתא דהיינו ברכה של עץ) וה"נ קאמר שצריך לברך על התורמוסין לפטור את של עץ. וע"ז אומר אל תגזול דל כי דל הוא. פי' אע"פ שברכת בפה"ע היא ברכה מבוררת יותר. אעפ"כ כיון דבברכ' בפה"א יכול לפטור של עץ. ע"כ צריך לברך ברכת בפה"א לפטור את של עץ. וע"ז אומר עד כדון כשיש בדעתו לאכול פת אבל אין בדעתו לאכול פת לא בדא. (פי' שזהו דווקא אם בדעתו לאכול פת וא"צ לברך ברכה אחרונה דהיינו ברכה מעין שלש) אבל אם אין בדעתו לאכול פת לא בדא (פי' דבזה ודאי דצריך לברך על מין שבעה. דהכא צריך וודאי לברך על מין שבעה אם אין בדעתו לאכול פת יותר מהי' לפניו מינים של עץ ומין שבעה ג"כ דהתם איפשר לומר דמברך על החביב דהא בברכת בפה"ע יפטור מברכה של מין שבעה ג"כ וכמו דאיתא בש"ע או"ח (סימן ר"ח) וע"כ אפי' אין דעתו לאכול פת היה איפשר לומר דמברך על של עץ וברכה אחרונה יברך על מין שבעה

אבל הכא גבי תורמוסין אם יברך על התורמוסין לפטור את מין שבעה בברכת בפה"א א"כ איך יברך ברכה אחרונה שאין שייך לברכה ראשונה דבפה"א אינו נפטר בברכ' מעין שלש. (ועיין תוס' ברכות (דף ל"ז) בד"ה הכוסס את החטה) וכמו שהביאו מן הירושלמי הדין דאכל סולת פי' קליות מאי מברך בסיפא. ר' ירמיה אמר לא אכלי סולת מן יומי: