נועם ירושלמי על זרעים כה

א"כ הדמים נתפשים בקדושה ובדמים יש בהם מעילה. ור' אלעזר אמר דישון שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופס את דמיהן. דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופס את דמיהן ויותר היה נראה לגרוס בהיפך. דדישון מזבח הפנימי והמנור' שאמרו לא נהנין ולא מועלין. משום שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. א"כ הוי של הקדש. אלא שאין מועלין בו. וע"כ אם מכרן תופס את דמיהן. דלגבי הדמים יש בהם מעילה. אבל הדמים שנתמעטו ממעילה מפני שאין להם פדיון. ע"כ אין הדמים נתפשים בקדושה. [ועיין במעיל' (ד' י"ב) מסייע לי' לר"א דאמר ר"א כל מקום שאמרו חכמי' קדוש ואינו קדוש דמיו יפלו ללשכה]

וע"כ הירושלמי סובר כר"א דאין תופסין את דמיהן כלל. וע"כ לית בה מעילה מחמת שאין לה פדיון אבל הש"ס דילן סובר דאע"פ דבעי העמדה והערבה אפ"ה מועלין בהם. (כמו שפסק הרמב"ם). וא"כ אפי' אם נאמר דקדושת הגוף דמי לקדשי בד"ה דכיון דאין להם פדיון אין מועלין. אפ"ה הוי הלכה פסוקה הא דהמקיז דם בקדשים. אבל לפי שיטת הירושלמי דקאמר וכל דבר שאין לו פדיון אין מועלין בו. והא דתנן חמורה מועלין בה ובביצתה ובחלבה הוא משום דהוי בהמה טמאה שהירושלמי מחלק אפי' בקדשי בד"ה בין טמאה לטהורה. וע"כ ניחא דחמורה מועלין בה ובחלבה. אבל להש"ס דילן דלא מחלק בין טמאה לטהורה בקדשי בד"ה. ואעפ"כ נקט חמורה. א"כ מוכח דמועלין בחלבה אע"פ שאין לו פדיון. וע"כ אמר דהדא מקזתא עלה מבבל. שבבבל הוא הלכה פסוקה. ואיפשר דלפי זה הא דאמרינן המקיז דם בקדשים הוא אפילו בקדשי בדק הבית. ודוק

עוד שם בירושלמי. אבדן שאל לרבי כמה מעלות בקודש והוא אמר לו ארבע וכמה מעלות בתרומה שלש וקאים ומצלי. ולכאורה קשה דהא תנן בחגיגה (דף כ"א) דעשר מעלות שנו כאן מה שקודש חמור מתרומה. אך איפשר לומר דקאי על מעלות דהיינו הטומאות שהקודש מטמא וקרי לי' מעלות כמו דאמרינן בחגיגה עשר מעלות וקא חשיב רביעי בקודש פסול והשלישי בתרומה. וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ה) מעלה בעלמא אעפ"כ הוי דאורייתא וקאמר לי' רבי ד' דהיינו שמטמא עד רביעי בקודש. וכמה בתרומה וקאמר לי' שלש

ועוד יש לבאר כמו דתנן בחגיגה (דף י"ח) בגדי ע"ה מדרס לפרושין. בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש בגדי קודש מדרס לחטאת ואמרינן שם בחגיגה (דף י"ט) רב אחא מתני לה בסיפא חמש מעלות ומוקי לה כולה כרבנן. ופירש"י פרושין ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קודש וחטאת. וכן כתב בפי' המשניות להרמב"ם וזה לשונו וכבר אמרינן זו המשנה חסר מעלה אחת. כי סדר המעלות אלו כן. בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי מעשר. בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, בגדי קודש מדרס לחטאת. נמצא שבתרומה יש ג' מעלות. דהיינו ענין פרושין ומעשר ותרומה. ובקודש ש ד' מעלות דהיינו פרושין ומעשר ותרומה וקודש. וע"ז שאל על שניהם כמה מעלות בקודש וכמה מעלות בתרומה שאולי יש מעלה אחת בין בתרומה ובין בקודש דהיינו חולין שנעשו על טהרת הקודש. וכה"ג אמרינן בחגיגה (דף י"ט) אמר רב מרי חולין שנעשו עטה"ק לאו כקודש דמי מדלא קתני בהו מעלה. ודילמא הא דלא קתני בהו מעלה. דאי דמין לתרומה הא תני לה תרומה ואי דמי לחולין הא תני לחולין. דתני' חולין שנעשו עטה"ק הרי הן כחולין. ר"ח ב"ר צדוק אומר הרי הן כתרומה אלא מסיפא כו'. לחטאת אין לקודש לא. אלמא קסבר חולין שנעשו עטה"ק כקודש דמי. וא"כ ליכא בקודש רק ד' מעלות. דהיינו פרושין ומעשר ותרומה וחולין שנעשו עטה"ק כקודש דמי ועיין בירושלמי (ספ"ו דגיטין) רבי כד הוי בעי מקשה על דר' יוסי. אמר אנן עלובי' מקשינן על דרבי יוסי שכשם שבין קדשי קדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו של ר' יוסי. ודוק

שם ד' י"ח בירושלמי ר' אליעזר אומר בהודי' בשם רבי מטין כר"א ביו"ט שחל להיות במ"ש כו' ר' יצחק בר נחמני בשם ר"ח בן גמליאל הלכה כר' אליעזר לעולם. ר' אבהו בשם ר"א הלכה כר"א לעולם (פי' אפילו בחול) ואמר ר' יעקב ב"א לאו בגין דאתון תרתי שמועין אלא בגין דר' יצחק ב"ר נחמן ור"א תרווייהו בשם ר"ח בן גמליאל הלכה כר"א לעולם

ונראה לי לפרש לאו בגין דאתון תרתי שמועין. פי' שר"י ב"נ אמר בשם רחב"ג הלכה כר"א לעולם. ור' אבהו בשם ר"א אמר הלכה כר"א לעולם וא"כ הם שמועות חלוקות. אלא בגין דרחב"ג ור"א תרוייהון בשם רחב"ג הלכה כר"א לעולם. פי' דר' אליעזר נמי אמר בשם רחב"ג הלכה כר"א לעולם והוא משום דאי לאו הכי תקשה דהא אמרינן בש"ס דילן בפ"ק דנדה (דף ח') וכן אמר ר"א הלכה כר"א בד' כו' ופריך ותו ליכא והתנן ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפ"ע ור' אליעזר אומר בהודאה והא אמר ר"א הלכה כר"א. אמר ר' אבא ההוא דאמר משום רחב"ג. דתני' ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפ"ע. רחב"ג אומר בהודאה הא קשיש מיני' טובא אלא משום דקאי רחב"ג בשיטתי'. וא"כ אי לאו דקאי רחב"ג בשיטתי' לא הי' פוסק ר"א כר"א דהא אמר דאין הלכה כר"א אלא בד'. אלא משום דקאי רחב"ג בשיטתי'. וע"ז אומר לא בגין דאתון תרתי שמועין. פי' דר"א אמר סתם הלכה כר"א אלא דר"י ב"נ ור"א תרוייהון משום רחב"ג הלכה כר"א לעולם. וע"כ פסק ר' אליעזר הלכה כר"א משום דרחב"ג קאי בשיטתי' אבל אי לא רחב"ג לא היה פוסק כר"א דהא ר"א אמר דאין הלכה כר' אליעזר אלא בד': כיצד מברכין פרק ששי

ר' יוחנן נסיב זיתא ובירך לפניו ולאחריו. והוה ר' חייא ב"ר בא מסתכל בי'. א"ל ר' יוחנן בבלי' למה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחרי' אית ליה ומה צריכא לי' מפני שגלעינתו ממעטת. מה עביד לה ר' יוחנן משום ברי'. מילתא דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו

והנה התוספות בברכות (ד' ל"ט) כתבו על הא דאמרינן שם. א"ל ר' ירמי' לר' זעירא ור' יוחנן היכי מברך על זית כיון דשקילא לגרעיני' בצר לי' שיעורא א"ל מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן והא ליכא כו'. וכתבו התוספות ובירושלמי ר' יוחנן היכי בריך אזית הא לא הוי שיעורא. וקאמר משום ברי' דאפילו אכל אלא פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון בעי ברכה משום דבברי' מברכין אפילו על פחות מכזית. וחולק על גמרא דידן כדמשמע הכא. והר' ר' יוסי היה מפרש שהירושלמי אינו חולק על גמרא שלנו. דהכא מיירי שהוסרו הגרעינין ונמלח. א"כ לא הוי כבריתא. אבל אם אכלו שלם אפילו אם היה פרידה אחת של רימון מברך עליו תחילה וסוף. וגמר ירושלמי היה סובר שהזית הוא שלם. ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה דברי' הי'. ואינן חולקין יחד עכ"ל

ולי נראה לבאר שהירושלמי חולק עם הש"ס דילן והירושלמי אזיל לשיטתי' והבבלי אזיל לשיטתי' ולטעמי' וכמו שאבאר. דאמרינן בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) ר' אומר