נועם ירושלמי על זרעים קנב

אף בשאר המינים כן פי' דבעוד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה ולאחר שנגמרה מלאכתן יעשו בטהר' והתם אין לפרש דיעשנה קבין דאפי' מעט נמי יש בה חיוב תרומה וא"כ מהו החילוק בין קודם שנגמרה ובין לאחר שנגמרה מלאכתן וא"כ ודאי דיעשנה בטומאה היינו דמותר לגרום לה טומאה ודאית ולאחר שנגמרה מלאכתן אסור לגרום לה טומאה ודאית וכמו דאמר רב ששת דר"ע היא דאמר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין

וע"ז אומר רב זביד אמר אנא בעיתא (פי' ששאל הטעם מפני מה מותר לטמאות בטומאה ודאית קודם הגלגול) וע"ז אומר בדין היה שיטמא אדם טבלו ד"ת דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריכה שימור ומה אני מקיים ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין אתה יכול ליתן לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמאותה (פי' כיון שכל הטעם דצריך לשמור הטבל הוא משום שצריך ליתן לכהן התרומה ומשו' הפסד כהן והכא כיון שנטמאת בספק אעפ"י שבספק הוא מותר לגרום לה טומאה ודאית כיון שאין אתה יכול ליתנה לכהן) משא"כ לאחר הגלגול שהיא טבולה לחלה אע"ג שחלתה תלוי' וליכא הפסד כהן אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ו') ודוק

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דע"ג) דורכין עם העו"ג בגת אבל לא בוצרין עמו אמר ר' יונה הדא דאת אמר והוא שהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אבל לא הילכו דרוכות שתי וערב לא בדא (ופי' הפ"מ הא דהתירו לדרוך עם העו"ג בגת ולא חששו לגרום טומאה דהא למשנה ראשונה קיימין דהוי סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י בשהדריכו עליהם העו"ג כבר דרוכות שתי וערב ונמצא שכבר נטמאו ואין הישראל גורם טומאה). ר' יוסי בעי אם כשהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אפילו כמשנה הראשונה נמי כו'

והנה בירושלמי הזה יש שיבושים וטעיות הדפוס והפ"מ לא הרגיש בזה ופי' בדחוקים רבים וע"כ אגיה הירושלמי ואבאר ר' יוסי בעי אם כשהילכו עליהם שתי וערב אפילו כמשנה ראשונה והוא טעות הדפוס וצ"ל אפילו כמשנה אחרונה (פי' ר"י בעי אם כשהילכו עליהם כו' שתי וערב א"כ כבר טימאו אותו) א"כ אפילו כמשנה אחרונה פי' אפילו למשנה אחרונה נמי יהא שרי לדרוך דתני בראשונה היו אומרים בוצרין עם העו"ג (וט"ס וצ"ל אין בוצרי' עם העו"ג) והכי אית' בתוספתא בראשונה היו אומרים אין בוצרים עם העו"ג ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה אבל דורכין עם העו"ג חזרו לומר אין דורכין עם העו"ג ואין בוצרי' עם ישראל העושה בטומאה אבל בוצרים עם העו"ג ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי ר"מ וחכ"א אחד חדשות וא' ישנות מסייעין אותו כו' ע"כ

וע"כ פריך ר' יוסי אם כשהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אפילו כמשנה אחרונה נמי (פי' דא"כ מותר אפילו לפי משנה אחרונה כיון דכבר טימאו אותה)

עוד שם מ"ט דר' יונה (והוא ט"ס וצ"ל מ"ט דר' יוסי) (והפ"מ שגה בזה) שכבר נטמאו מהכשר בצירה (פי' מ"ט דר' יוסי שהקשה על ר' יונה שאם משהילכו עליהם דרוכות שתי וערב אפי' כמשנה אחרונה הי' נמי מותר וא"כ מ"ט דשרי במשנה ראשונה דהא לפי משנה ראשונה אסור לגרום טומאה לחולין בא"י). ע"ז אמר דהטעם הוא מפני שכבר נטמאו משעת בצירה וע"כ דורכין עם העו"ג כיון שכבר נטמאו מ"ט דר' יוסי (והוא ט"ס וצ"ל מ"ט דר' יונה) פי' מפני מה אינו אומר כר' יוסי שע"כ שרי לפי משנה ראשונה משום דכבר נטמאו משעת בצירה וע"ז אומר מ"ט דר' יונה טהורים היו דבר תורה את הוא שגזרת עליהם טומאה (פי' דע"כ אינו אומר כר' יוסי משום דכל הטומאה שבשעת בצירה אינה רק מדרבנן וא"כ אפילו נטמאו בטומאה דרבנן אעפ"כ איך יטמא אותם אח"כ בטומאה דאורייתא) וע"כ אומר והוא שהילכו עליהם דרוכות שתי וערב

וע"ז אמר חיילי' דר' יוסי מהדא (פי' טעמא דר' יוסי שאומר דע"כ דורכין עם העו"ג בגת לפי משנה ראשונה הוא משו' שכב' נטמאה משע' בצירה ואע"ג דהטומאה שמשעת בצירה אינה אלא מדרבנן אעפ"כ מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא והטעם הוא) מהדא דמר ר' יוסי בשם ר' הילא בדין הי' שיהא אדם מטמ' (כצ"ל) טבלו ד"ת דכתיב ונתתם ממנו את תרומת ד' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין אתה יכול ליתן לאהרן הכהן בכהונתו רשאי אתה לטמאותה (פי' אע"ג דכבר נטמאו רק בטומאה דרבנן אעפ"כ מותר לטמאותה דהא השימור של טבל אינו רק שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכמו דאמרינן הכא בירושלמי ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריכה שימור וכל הטעם הוא שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וא"כ כיון שעיקר השימו' הוא מצד שצריך ליתן התרומ' לכהן וע"כ כיון שסוף כל סוף נטמא בטומאה דרבנן א"כ א"צ ליתן לכהן ע"כ מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא דקודם דרבי גמר מלאכה אינו אסור רק משום הפסד) וע"כ אומר יוסי מהדא (פי' שע"כ אמר ר' יוסי נמי שע"כ מותר לדרוך מפני שכבר נטמא משעת בצירה ואע"ג שהוא מדרבנן גם כן חיילי' מותר לטמאותה ודוק. וכמו שביארתי דאפי' נטמא בספק מותר לגרום לה טומאה ודאית ועל כן אפילו נטמא בטומאה דרבנן כיון דמ"מ ליכא הפסד כהן ע"כ מותר לגרום טומאה ועיין בתוס' נדה (ד"ו) שכתבו דגמר מלאכה לא הוי רק עד שיקפה או עד שישלה כמו דאמרינן בע"ג (דף נ"ו)

שם אמר ר' בון בר חייא שני כו' שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורים שכבר הי' להן שעת חובה ונפטרו

והנה הרמב"ם (פ"ז מה' ביכורים ה"ט) כתב שני כו' אבל שני ישראלים שעשו כך וחזר כל א' מהם וחלקו והוסיף על חלקו עד שהשלימו לשיעור ה"ז פטורה שכבר הי' להם שעת חובה והם הי' פטורין באותה שעה מפני שעשאוה לחלק וכתב ע"ז הראב"ד אין דבר זה מחוור ואם עשו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהם חייבין ואעפ"י שראה כן בירושלמי ואין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקיי"ל אין דיחוי אצל מצות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב עכ"ל

והנה לבאר הירושלמי ושלא תקשה ע"ז קושי' הראב"ד על שסמך הרמב"ם על הירושלמי דהא קיי"ל בע"ג (דף מ"ז) דאין דיחוי אצל מצות ויבואר עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י (ס' כ"ב) ומה שביארתי בספרי נ"י והנה בספרי ע"י א כ"ב) הבאתי מה שכתב הרא"ש בס"פ ואלו מגלחין וזה לשונו כתב ה"ר מאיר מי שמת אביו ואמו והי' קטן באותה שעה וקודם שעברו עליו שלשים יום נעשה בן י"ג שנה ויום א' יראה לי דחייב להתאבל משהגדיל ז' ול' ואינו מונה מיום הקבורה כו' והוי כמו ששמע שמועה קרוב' ברגל שמתאבל עליו אחר הרגל ומונה ז' ול'. ואעפ"י שיש לחלק קצת בין שמע ברגל לנדון זה דהתם גברא בר חיובא הוא אלא דיומא דקא גרים אבל הכא גברא לאו בר חיובא הוא כלל. הא ליתא דאין דיחוי אצל מצות כדאיתא בפ' כסוי הדם והכי אמרינן ביבמות פ' ד' אחין (דף ל"ד) כגון דאייתי שתי שערות בשבת ואע"ג דביה"ש דשבת קטן הי' כו' וכתב ע"ז הרא"ש דכיון שהי' דחוי בשעת חיוב האבילות נפטר אח"כ נמי ואע"ג דאין דיחוי במצות היינו משום דהאדם לא נדחה מלעשותה אבל אם הי' האדם דחוי בשעת חיוב המצוה נדחית ממנו לעולם עכ"ל ובש"ע ס' רצ"ז פסק כהרא"ש ועיי"ש בס' ע"י מה שהארכתי בזה בענין מחוסר זמן דמחוסר זמן הוי כמו שבידו וע"כ אעפ"י דבע"ג (דף מ"ז) בעי להו אם יש דיחוי אצל מצות או לא אלמא דמספקא לן אם יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי וא"ב אית לן למיזל באבילות דרבנן לקולא ולומר דיש דיחוי אצל מצות א"כ אמאי כתב הר"מ ז"ל בפשיטות דאין